ספרי שואה ומלחמת העולם השנייה - דף 4

יותר ממאתיים ראיונות התראיין פרימו לוי משנת 1963, השנה שבה החל להתפרסם כסופר, ועד 1987, שנת מותו. מלבד אלה הרבה להרצות בבתי-ספר, בכנסים ובאסיפות, עד כי עם השנים נהיה לו הדבר למקצוע, מקצוע העד והדובר – לצד שני מקצעותיו האחרים, הכימאי והסופר.

הספר "פרשת קלאדובו-שאבאץ" מגולל את קורותיו של אחד הפרקים העצובים בתולדות ההעפלה: סיפורם של כאלף מעפילים ביוגוסלביה שיצאו בנובמבר 1939 מווינה (או דרכה) לארץ-ישראל אך לא זכו להגיע אליה ומרביתם נפלו, באפריל 1941, בידי הנאצים ביוגוסלביה.

ספר זה נפתח בביקורו בארץ של הסופר היהודי-גרמני אגון לוונטל, הזכור לקוראי "רביעיית רוזנדורף" כמי שהיה מהלך כצל בעקבות הרביעייה ורושם את קורותיה. בפגישות בארץ ובגרמניה בינו ובין בנו של רוזנדורף, היסטוריון החוקר את ימיה הרעים של גרמניה, נחשפים פרקי חיים שאותם לוונטל כנראה, היה רוצה לשכוח.

כשהוא בן שישים ושש ולאחר קריירה פוליטית ארוכה למדי, גדושת הצלחות מבריקות וכישלונות רועמים, נבחר וינסטון צ'רצ'יל לעמוד בראש ממשלת בריטניה. ביומו הראשון בתפקיד, ב-1940, פלשו צבאות גרמניה הנאצית לצרפת ולארצות השפלה.

הספר מאגד בתוכו מאמרים של דינה פורת בנושא המפגש הטעון בין היישוב היהודי בארץ-ישראל והמדינה הצעירה לבין ניצולי השואה – פרי מחקרה במשך כ-25 שנים.

יותר מחמישים שנה חלפו מאז הסתיימה מלחמת העולם השנייה. אך זיכרון השואה עדיין ניצב במוקדה של עשייה ספרותית ענפה. כותבים, סופרות וסופרים ישראלים שלא היו "שם" מוסיפים לספר על ההשפעות המתמשכות של טראומת השואה בחייהם של קורבנותיה-ניצוליה ובחיי הדור שנולד לאחר המלחמה.

"רביעית רוזנדורף" היא רביעית כלי-קשת, שהקימו בשנת 1936 בתל-אביב נגנים מחברי התזמורת הארצישראלית שיסד אז ברוניסלב הוברמן. בחמישה קולות מסופר כאן סיפורם של ארבעת המוסיקאים.

עדות מזעזעת של אחד המתנדבים שצנחו בעצם ימי השואה אל לב אירופה הכבושה בנסיון הנועז והנואש להגיע אל אחיו היהודים, כדי להביא אליהם את בשורת ארץ־ישראל הלוחמת ולסייע להם ללחום על חייהם.

קובץ מאמריו של ההיסטוריון היהודי הצרפתי פייר וידאל נאקה משקף את רוחב דעתו ומקוריותו הנועזת של יוצר פורה זה. וידאל נאקה אינו נמנה עם ההיסטוריונים המתחפרים בהיכלי השן. הוא לוחם ונאבק על דעותיו ואינו נבהל ממחלוקות. גם כשהוא עוסק בפרקים רחוקים של ההיסטוריה היהודית, הוא ער למשמעויות בנות הזמן ולהשלכות מרחיקות הלכת.

על מלחמת העולם השנייה כבר כתבו רבים, וגלי מיר־תיבון, מאירה באומץ מזווית לא שגרתית את אחת מפינותיה האפלות ביותר. בירור נוקב נערך כאן, נחרץ ומכמיר לב כאחד, והוא אינו תחום בתוך חדר החקירות אלא מתרחב ומעמיק צעד אחר צעד אל תוך נפש האדם – על הטוב ועל הרע שבה ועל המאבק בין שני אלה.

פרופ' שלמה ברזניץ, פסיכולוג בעל שם, היה בן שש כשהוריו, בנסיונם הנואש להציל אותו ואות אחותו מידי הנאצים, הפקידו אותם בבית היתומים של אחיות מנזר וינצנט הקדוש בצ'כוסלובסקיה. ארבעים שנה ויותר לאחר תום מלחמת העולם השניה, הוא שב למחוזות ילדותו ומתאר את תולדות הימים ההם.

מהכורסה בבית בתה על הכרמל תסתכל איזולדה לאחור ותנסה להבין כיצד עלה בידה להציל את אהבת חייה, מן השואה. בקלפים וגם בחיים היה לה מזל. גם יופייה לא הזיק. ויותר מכול הועילה כנראה האופטימיות הנדירה שניחנה בה. יצירה נפלאה, המבוססת על סיפור אמתי.

מייקל דובס, שהיה שנים רבות עיתונאי בוושינגטון פוסט והתמחה בענייניהן של ברית המועצות וגרורותיה, ניחן ביכולת סיפורית ותיאורית יוצאת מן הכלל. בכתיבתו של דובס אנו נחשפים לממדים חדשים ומפתיעים בהתגבשות שלביה הראשונים של המלחמה הקרה.

ספרו זוכה פרס פוליצר היוקרתי לספרות עיון (2008) של פרופ' שאול פרידלנדר, מגדולי ההיסטוריונים בדורנו וחתן פרס ישראל בהיסטוריה כללית (1983), מתאר ומפרש את השתלשלות מנגנון הרצח וההשמדה: חודש אחר חודש, מדינה אחר מדינה, בכל אתר ואתר שגרמניה הנאצית השתלטה עליו ויכלה לנהוג בו כרצונה המזוויע והרצחני.

הרומן מתרחש באמסטרדם בעשרת הימים האחרונים של 1946, השנה השלמה הראשונה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הוא נחשב פסגת הקלאסיקה ההולנדית שאחרי המלחמה, הרומן ש"כולם חיכו לו", על הדור שהתבגר במלחמה, שיותר משהוא מדבר עליה הוא שותק עליה...

הספר "תמונה לנגד עיני" מורכב מחמש מסות מחקר שהן גם סיפורים אנושיים דוקומנטריים, המבקשים לשחזר במלוא החיוניות כמה פיסות ממרקם החיים היהודיים באירופה במחצית הראשונה של המאה העשרים. כל סיפור כזה נפתח ב"קריאה" רגישה ומדוקדקת של תצלום, המשמש כעין פתח כניסה לעולם המגולם בו.

אילולא קרה מה שקרה, היתה אלקה התופרת חמת המזג חיה חיים פשוטים עם ישראל שלה עד זקנה ושיבה. אולי היו עולים עם הילדים לארץ ישראל לגור בקיבוץ, אולי היו פותחים חנות למגזינים וספרים שם, בלִידָה.