מִי הִתְנַדְנֵד לְמִי? מִי נָפַל לְמִי? מִי קִבֵּל אֵיזוֹ מַתָּנָה מֵאֵיזוֹ פֵיָה? מֵאִיר שָׁלֵו עִם סֵפֶר יְלָדִים חָדָשׁ, מַצְחִיק וּמְעוֹרֵר מַחְשָׁבָה עִם צִיּוּרִים נֶהֱדָרִים שֶׁל מִישֵׁל קִישְׁקָה.

באוראן שבאלג'יריה, עיר מסחר מכוערת למדי וסתמית, "עיר מודרנית בתכלית", פורצת פתאום מגפת דבר וקוטלת יום-יום בייסורים נוראים המונים מתושביה. תחילה העניים הם שמתים בפרווריה הצפופים והמזוהמים, אבל אחר-כך משליטה המגפה את "דין הצדק" שלה בלי משוא-פנים, ומכחידה עשירים כעניים, סוהרים כאסירים, זקנים כצעירים- כולם עומדים נגדה חסרי- אונים.

72 שעות בחייהם של בני משפחה אחת, רבת־כוח ומפורקת, שמיטלטלים בין תאוות ממון ושליטה ובין הרצון הפשוט והעמוק לאהוב. אמיר זיו, שכבר זכה לשבחים ופרסים על ספרו הקודם ארבעה אבות, מעז שוב לגולל לפני הקורא דרמה גדולה רבת־יצרים בדרך מיוחדת שמוסיפה לדברים עוד עוצמה בסיומם.

הרצל חזה את מדינת ישראל; ואין עוררין על כך. היה למדינה גם אב מייסד – חיים וייצמן; אבל שמו נשכח, והכתר הזה הונח על ראשו של דוד בן־גוריון. אחרי שהקריב וייצמן את הקריירה המדעית שלו, את משפחתו ואת בריאותו למען העניין האחד שאין בלתו, הוא בא לישראל בגופו, ספק אם גם בנפשו. הזיכרון הקיבוצי הישראלי לא מחל לו ומיצב אותו כנשיא ראשון אך חסר אונים. כאן הוא מתואר במלוא מורכבותו האנושית.

סיפוריה העזים והרבגוניים של טטיאנה טולסטיה מתאפיינים באירוניה מושחזת ובווירטואוזיות מילולית יוצאת דופן, לצד עיסוק כמעט מיסטי בזיכרון, בהתבגרות ובחייו של היחיד לנוכח תהפוכות ההיסטוריה.

רציחות האלפבית הוא אחד הרומנים הראשונים שמציב במרכזו דמות של רוצח סדרתי, עוד לפני שמונח זה כלל היה קיים. ברומן המסחרר והמפתיע מסרטטת כריסטי בידה האמונה את דמותו של פסיכופת, בחידת פשע שזכתה למיליוני קוראים ברחבי העולם ולשלל עיבודים לטלוויזיה, לקולנוע ולתיאטרון.

נינה, גיבורת הנוסעת האחרונה, היא דמות כובשת לב, שכמו צומחת מהאספלט המהביל והמדרכות המאובקות של תל אביב. וכמו הָעיר, היא מלאה סתירות: חלשה וחזקה, נואשת ואמיצה, חשדנית ונדיבה – גיבורה אמיתית שקשה להישאר אדישים אליה.

מסעודה מספר את סיפורה של ילדה נטושה, שנלקחת לנישואים במקנס בהיותה בת 12 בלבד, בלי שהיא יודעת דבר על מוצאה היהודי ועל הצפוי לה. הסיפור מלווה אותה דרך התלאות של העלייה לישראל, המחיר הנורא של מלחמת השחרור ומאבק ההישרדות היום־יומי ביפו שלאחר הקמת המדינה.

"אני מנסה לבנות לעצמי זיכרון שיאפשר לי לשחרר את העבר, שיעצים אותו וישמיד אותו בנשימה אחת, כך שככל שאזכור אותו ואתעה בשרידי הדימויים שנותרו ממנו, כך אפסיק אני לעמוד במרכזו".

אלי עמיר, שנים לאחר 'תרנגול כפרות' ו'מפריח היונים', בספרו האישי והמרגש ביותר - מעולם לא נחשף כל כך, ומעולם לא נחשפה ישראל של העשור השני למדינה מן הזווית המיוחדת הזאת.

4321 הוא רומן קולח ומענג אשר פורשׂ ברוחב יריעה לא מצוי את גיל הנעורים על יופיו, חיבוטיו וייסוריו, מספר סיפור מרתק, עושה מעשה אמנותי יחיד במינו ובוחן שאלות מהותיות: מה מרכיב את זהותנו? כיצד הגורל משפיע? האם יכולנו להיות אנשים אחרים?

בתנופה רבת חן ומעוף מאיר חיים באר רגעים קטנים וגדולים מחמישים שנותיו בעולם הספר – תחילה כשוליית מגיהים ולבסוף כסופר בעל שם. אלה סיפורים על ספרים ובעיקר על האנשים שמאחוריהם בחולשותיהם ובגדולתם.