היסטוריה

המחבר פורש דיווח מסעיר של ימי השלום האחרונים. יום־יום, ולעיתים שעה־שעה, הוא עוקב אחר מעשי השליחים מצד לצד, אחר המסמכים ואחר האולטימטומים שכשלו ולא הצליחו למנוע אסון נורא. ספרו של אוברי נקרא כספר מתח עוצר נשימה. הסוף ידוע, אך הדרך אליו מסעירה.

המחבר שוטח לפני קוראיו את המהלכים ואת ההכרעות של ארבעה בנקאים - ראשי הבנקים המרכזיים במדינותיהם - שחוללו את המיתון הגדול. אט־אט ובדייקנות ובבהירות מופלאות נחשפים לפנינו הבנקאים הגדולים, שבלא דעת שינו את המאה ה־20 והחישו את בעֵרת מלחמת העולם השנייה.

הגישה המקובלת במחקר ההיסטורי של מצרים והמזרח-התיכון בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, קובעת כי קבוצות בעלות מעמד וחשיבות בחברה המצרית והערבית בתקופה זו נתפסו ל"פיתוי הפאשיסטי והנאצי"...מחקרו המתועד להפליא של ישראל גרשוני מבקש להפריך גישה מחקרית זו.

מאז שיצא לאור ב1978- השפיע "אוריינטליזם" יותר מכל ספר אחר על עיצובו של מחקר המזרח התיכון. ביקורתו החריפה, לעיתים ארסית, תמיד מבריקה ומנוסחת ביד אמן של אדוארד סעיד, סימנה כיוונים חדשים בחקר האסלאם והמזרח התיכון ושינתה אותו בלא היכר.

"אני בוכה כאילו עלי להזיל את כל הדמעות המודחקות גם על אי הידיעה, על אי הרצון לדעת, של האם, האב, האח, על מה שיכלו לדעת, מה שהיו חייבים לדעת... הם לא ידעו כי לא רצו לראות, כי הסיטו את מבטם הצדה."

"ארצות הברית נעשית לאט לאט אחת הבעיות של העולם. עד כה הורגלנו לראות בה פתרון דווקא. זו שערבה חצי מאה לחירות הפוליטית ולסדר הכלכלי נראית יותר ויותר כגורם של אי-סדר בינלאומי, גורם המעודד חוסר ביטחון וסכסוכים בכל מקום."

מאז ראשית העת החדשה הכירו גם יהודים בכך ש"אירופה" אינה רק מרחב גיאוגרפי או ישות פוליטית, אלא גם תרבות משותפת, אידיאה וחזון. הם החלו להתבונן במתהווה בה מנקודת ראות כפולת מבט: מצד אחד כבני-בית המעורים בחייה ובחווייתה ומצד אחר כקבוצת מיעוט זרה ונידחת, שאירופה אינה מוכנה להעניק לה חלק ונחלה בה.

"כשקמתי, סחרחורת, בחילה. קרעי הבגדים צנחו אל רגלי. התנודדתי אל חדר האמבטיה דרך הפרוזדור, על פני האלמנה המתייפחת. ישבתי שפופה על דופן האמבטיה, לא העזתי לשטוף, כי שוב ושוב עלה קיא בגרוני והמים בדלי הרחצה מעטים כל כך. אז אמרתי בקול: לעזאזל! וגמרתי אומר." היא גמרה אומר לשרוד.

מה עשתה הנהגת הציבור היהודי בארצות הברית לסייע לקהילות היהודיות באירופה עם התגברות טבעת החנק הנאצית בשנות השלושים של המאה העשרים? מדוע לא פעלה ביתר מרץ כדי לחלץ את היהודים מן היבשת הישנה ולהביאם לחופי אמריקה?

הספר משנה את דפוסי ההבנה של השואה ואת צביונו של רצח עם בכלל. אך אין זה ספר שפניו רק אל חשיפת העבר. הוא מזהיר אותנו מפני הישנותם של תהליכים כאלה בכל מקום ואתר. הספר זכה בפרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה לשנת 2019.

פרופסור זאב שטרנהל מעמיק כאן את חיפושו אחר המגמה שבסופו של דבר ערערה את יסודות הדמוקרטיה והעלתה את הלאומנות הרדיקלית, ששיאה במהפכות הימין של המאה העשרים. המסע המורכב שהמחבר מוליך בו את קוראיו מסתיים בפן מרתק נוסף של מסורת האנטי־נאורות: המאבק בימי המלחמה הקרה בנאורות הצרפתית, שהוצגה כמבשרת של המהפכה הסובייטית.

הנותר משהו מן הזהות היהודית לאחר העלמם של הלשון והדת? הקהילה היהודית באיטליה, שאולי היא המיעוט הוותיק ביותר בעולם המערבי, מראה בעליל איך קבוצה קטנה של בני אדם בעלי סגולות, המעורים בסביבתם, יכולה לנצור מסורת ייחודית שהיא כמעט בלתי נראית לזרים.

חמישה היו מרגליה של תרמית יום הפלישה. קבוצה של אנשים שונים ומוזרים, מנערת שעשועים בי-סקסואלית מפרו עד צרפתייה שאהבתה הלוהטת לכלבה כמעט הכשילה את המבצע כולו. בן מקנטייר מגלה עתה לקוראיו כי מרגל שישי, נסתר, רב-קסם ומסתורי, הקריב את חייו והבטיח את הצלחת "הבגידה הכפולה"

ב-28.8.1983, כשהוא בן שבעים, הסתלק מנחם בגין בפעם האחרונה מהבמה הפוליטית והותיר אחריו סימני שאלה שמהדהדים עד היום. דומה שאין מנהיג ישראלי שגילם תפקידים רבים ושונים כל-כך: מפקד המחתרת שאינו יודע לירות; ה"מוקיון" הזועק בכיכרות כשידיו מונפות באוויר; הפוליטיקאי המשוקץ של המחנה שאסור לשתפו בשלטון; איש הפשרות, המנהיג המטיב עם עמו, אהוב על ההמונים, איש השלום וקברניט המלחמה

ב"מעגל המכושף" מגולל, בדרך מקורית ומחדשת, את סיפורם של יהודי גרמניה בדורות האחרונים. הוא מתאר את התקווה הגדולה לשיוויון ולחיים של שותפות שהדריכה את מעשיהם ואת התנפצותה האכזרית של תקווה זו על רקע הישגיהם ערב החורבן.

ספר שהוא בגדר סקירה מתועדת, הבוחנת לא רק את מדיניותה והתנהגותה של בריטניה בשנות מלחמת העולם השניה בתחום הישיר של אחריותה כמעצמה המנדטורית בארץ-ישראל, אלא גם את מהלכיה והתייחסויותיה לעניין היהודי ולגורלו של העם היהודי במישורים השונים של המדיניות הבינלאומית באותה תקופת אימים.

מחקר קפדני ומסועף ומצבור של מסמכים ועדויות שרבים מהם לא נחשפו עד כה משמשים את המחבר בספרו המרתק והמסעיר. כמו שכתב ד"ר הנרי קיסינג'ר, לפרשה המגוללת בספר יש לקחים והשלכות גם לזמננו.

זהו אחד החיבורים הראשונים המתעדים את זוועות הנאצים וגם את התנגדות היהודים על פניה השונות – המאמצים להבטיח את הקיום הפיזי בתנאים הקשים מנשוא של הגטו, הפעילות החינוכית והתרבותית, הקמת המחתרת היהודית. בספרו של סוצקבר, המובא עתה לקורא העברי בתרגום מחודש, התיאור ההיסטורי משולב עם העדויות האישיות של ההתמודדות עם הכיליון.

כיצד קרה הדבר, שאחת האומות התרבותיות והמתקדמות בעולם עלתה על הנתיב שהוליך אותה לאחד הפשעים המזוויעים והאיומים ביותר בהיסטוריה האנושית? זו השאלה המוסיפה להעסיק אותנו גם היום, יותר מחמישים שנה לאחר תום מלחמת העולם השניה ותבוסתה של גרמניה הנאצית.

האין זה מוזר כי דווקא סיפורם של היהודים שבעין הסערה, היהודים הגרמנים, נדחק לשולי סיפור השואה? תולדות יהודי גרמניה מעליית היטלר לשלטון עד "ליל הבדולח" נחשבות "מבוא" לתולדות השואה, ואילו סופה של יהדות זו נהיה הערת שוליים בסיפור. הפרשה הלא זניחה הזאת נפרשת לראשונה בספר זה במלא משמעותה

מהם יסודותיו של המשבר החברתי והפוליטי הפוקד את ארצות הברית במאה העשרים? לאלאן בלום אין ספק, כי שורשיו הם אינטלקטואליים. נקודת המוצא בביקורתו הנוקבת היא מהפכות הסטודנטים שהסעירו את הקמפוסים של ארצות הברית ואת בירות ההשכלה בשלהי שנות הששים; אלו היו בחזקת אירועים דרמטיים שהאיצו תהליכים אשר החלו להשתרש החל מסופה של מלחמת העולם השנייה.

מדינת ישראל מוגדרת בהכרזת העצמאות "מדינה דמוקרטית" שתבטיח לכל אזרחיה, "בלי הבדל דת גזע ומין", "שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור". עוד הבטיחה המגילה, "חופש דת, מצפון, לשון ותרבות לכל הדתות". במסמך מכונן זה, מספרת לנו שולמית אלוני, לא נאמר דבר על רבנים, דיינים או כפייה דתית; גם לא נאמר בה שהמדינה תהיה "מדינה יהודית". המגילה הבטיחה – מדינת כל אזרחיה. שולמית אלוני קוראת להתייצב מול מציאות חיינו, במסמך נוקב שאינו ירא מאמיתות קשות.

בקיץ 1978 נעלם באורח מסתורי מוסא אל-צדר, מנהיגם הרוחני של השיעים בלבנון, שעה שעשה בביקור בלוב. היעלמותו, כהסתלקותו של "האימאם הנחבא" במיתולוגיה השיעית, שהכל מצפים לשובו, היתה לנקודת-תפנית מכרעת בתולדותיה של עדה זו בלבנון; השלכותיה של תמורה זו ותוצאותיה עדיין ניכרות בשברונה של ארץ הארזים.

ה"אינטלקטואל" המודרני, לידתו ב- 1898, בעיצומה של פרשת דרייפוס, שפילגה ושיסעה את החברה בצרפת בלא הכר. מאז לא פסקה סוגיית "האינטלקטואל בפוליטיקה" לרתק היסטוריונים וחוקרים.

תולדות יהודי גרמניה, קהילותיהם וגורלם במאות השנים האחרונות מעסיקים יותר ויותר את ציבור החוקרים וההיסטוריונים, בגרמניה ומחוצה לה. הרצון לתאר את גלגוליה ופרטיה של הדרך שהובילה את הגרמנים אל "הפתרון הסופי לשאלת היהודים" מעמיד במוקד המחקר את שלבי התפתחותה ונסיבותיה של האנטישמיות בארצם.

העולם הצופה בתקווה בתמורות המרעישות המתחוללות בברית-המועצות בהנהגתו של מנהיגה הצעיר והנמרץ מיכאיל גורבצ'וב, מתעלם, לדעת מרשל גולדמן, מכך כי מבחנו העיקרי של המנהיג הסובייטי אינו בתחום הפוליטיקה אלא דווקא ביכולתו לקדם את ארצו אל עולמה של הטכנולוגיה המתקדמת, המחשב והייצור ההמוני.

במוקד הספר עומדים מעשי התעללות באסירים עיראקיים בכלא אבו גרייב, שתועד במצלמות המתעללים, חיילים אמריקאים.הוא מספר במילים את הסיפור האנושי, האוניברסאלי, וגם את הסיפור הפוליטי שמאחורי התיעוד הוויזואלי הסנסציוני הזה.

מדוע התמוטטה הרפובליקה של ויימאר? כיצד הצליח היטלר לתפוס את השלטון? מה עולל לגרמנים עצמם, לאירופה כולה ובראש ובראשונה לנו היהודים? האם הנאציזם באמת מוגר, או שמתחת לפני השטח עודו קיים בגרמניה גם כיום?

יותר מחמישים שנה חלפו מאז מותם, אך סטלין והיטלר והמשטרים שהקימו עדיין מטילים צל כבד ונורא על העולם שהותירו אחריהם. הם כוננו והנהיגו את המשטרים הרצחניים והאכזריים ביותר בהיסטוריה האנושית. מיליוני בני אדם נרצחו בפקודתם. סטלין והיטלר – בעלי ברית לרגע – נלחמו זה בזה במאבק איתנים לחיים ולמוות, שתבע מיליוני קורבנות וזרע הרס שלא נודע כמותו בתולדות האדם.

בספרו המרתק טוען ערן אלדר כי הישגיה הרבים של מפלגת מפא"י בשלושים שנות שלטונה במדינה, ובכלל זה ביסוס כלכלתה וייצוב ביטחונה וגבולותיה, הסתירו מעיני הציבור תהליכים והתפתחויות פנימיים שכרסמו בכוחה והרחיקו אותה מלב בוחריה.