המקום פולין, השנים 1941, 1942... הסיפורים סיפוריהם של אנשים, יהודים, הלכודים במצבים בלתי־אפשריים, נרדפים על צוואר, ניצודים כחיות, מושפלים, מעונים ומולכים אל המוות - ולרגע אינם חדלים להיות בני־אדם, בחולשתם, בחוסנם, בהיצמדותם הנואשת לחיים. דברים שרבים מאתנו מטילים ספק ביכולתה של האמנות לגעת בהם, מעוצבים כאן בדייקנות מצמררת, בלשון מאופקת וחסכונית - להעיד, שאולי בכל זאת יש יוצרים מעטים מאוד, המוצאים את הכוח ואת הדרך לגעת בהם בלי להחטיא, בלי לזייף. אידה פינק, הסופרת הישראלית הכותבת בפולנית, נמנית עמם בלי ספק. דרכה, שנוגעת בזוועה ואינה מרפה מן היופי, שנוגעת בעליבות האנושית ואינה מרפה מן הגדוּלה, מן הכמיהה אליה, עוברת היכן שהוא בין הזעקה לשתיקה.