תולדות ישראל - דף 2

בתנועת העבודה מתנהל ויכוח מתמשך באשר למקומו של השימוש בכוח בתהליך הגשמת הציונות בארץ ישראל. במהלך השנים השתגרו בה שתי הגדרות לצורך הבחנה בין הגישות השונות: "אקטיביזם" ו"מתינות". ספר זה מתמקד בתיאור ובניתוח התגבשותה של המתינות כתפיסה רעיונית-פוליטית, תחילה במפלגת הפועל הצעיר ובהמשך במפא"י, החותרת למזג את השאיפה לכינונה של מדינה יהודית עם ריסון הנהייה אחר "קפיצת הדרך" והלכי רוח מהפכניים.

שנות החמישים של המאה העשרים נחקקו בזיכרון הקיבוצי כימים שבהם התגייסותם של היחידים למען המדינה ולמען הקולקטיב היתה בשיאה. אך הממלכתיות כשלה במשימתה ולא עלה בידיה ליצור חברה מלוכדת. התהליכים ההיסטוריים, החברתיים והפוליטיים המתוארים בספר קבעו במידה רבה את כיווני התפתחותה של החברה הישראלית ועיצבו את דמותם של היחיד והחברה גם שנים רבות לאחר תום עידן הצנע והמעברות

מדינת ישראל מוגדרת בהכרזת העצמאות "מדינה דמוקרטית" שתבטיח לכל אזרחיה, "בלי הבדל דת גזע ומין", "שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור". עוד הבטיחה המגילה, "חופש דת, מצפון, לשון ותרבות לכל הדתות". במסמך מכונן זה, מספרת לנו שולמית אלוני, לא נאמר דבר על רבנים, דיינים או כפייה דתית; גם לא נאמר בה שהמדינה תהיה "מדינה יהודית". המגילה הבטיחה – מדינת כל אזרחיה. שולמית אלוני קוראת להתייצב מול מציאות חיינו, במסמך נוקב שאינו ירא מאמיתות קשות.

ייצוג העניין הערבי בסיפורת העברית של המאה העשרים משקף את הדימוי העצמי הציוני של החברה היהודית בימי המדינה-בדרך ולאחר מכן – של החברה במדינת ישראל. מעבר לגדר עוקב אחר ייצוגיו של נושא זה בשלביו השונים.

קבוצת סטודנטים מן האוניברסיטה העברית בירושלים וחבורת אינטלקטואלים ואישי ציבור מכל גוני הקשת שהצטרפה אליהם הקימו בראשית שנות החמישים ארגון, "שורת המתנדבים" – מסגרת של פעילות אזרחית על-מפלגתית, שקראה תיגר על דרכי ניהולה של המדינה הצעירה.

שלושים שנה עברו מאז נכנס גנרל אלנבי כמשיח בשערי הארץ ועד שאחרון הנציבים העליונים הבריטים, סר אלן קנינגהם, עזב את הארץ. שלושים שנות מנדט שהתחילו בהצהרה של ממשלת הוד מלכותה – הצהרת בלפור – להקים בית לאומי ליהודים בארץ ישראל, והסתיימו במאבק אלים ורווי שנאה ותיעוב הדדי.

"ישראל היא מדינה של ניגודים: קטנה בשטח וגדולה בזמן; מסתייגת מן העולם ומבקשת את קירבתו; מלוכדת כלפי חוץ ומפולגת בתוכה; רבים שואפים להגיע אליה ולא מעטים מעוניינים לברוח ממנה; אין ספק שהיא מובטחת – אך לא ברור למי."

ההר והגבעה מציג גישה סוציו-היסטורית לאחד המוסדות התרבותיים המרכזיים של היישוב היהודי ומדינת ישראל – האוניברסיטה העברית בירושלים. הספר בוחן את התפתחותה של האוניברסיטה מייסודה בשנת 1925 כמוסד אקדמי קטן, שהחל את דרכו כיוצא חלציה של התנועה הציונית העולמית, ועד ראשית שנות השישים.

לוחמיו הבדווים של גנרל ג'ון גלאב, מפקדו הבריטי של הלגיון הערבי בשנת 1956-1939, העריצו אותו; בעיני היישוב הוא הצטייר כשכיר חרב אנטישמי שכל מטרתו למנוע הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. בני מוריס בוחן בספרו החדש את הבשלת תפיסת עולמו של החייל שבימי מלחמת העולם הראשונה היה קצין זוטר בצבא ארצו ובקרבות 1948 הנהיג את הצבא הערבי היחיד שיצא מן המערכה וידו על העליונה.

בספרו מולדת המוות יפה פורש חנן חבר סדרה של מפגשים מפתיעים עם שירתו של אורי צבי גרינברג ועם נוכחותה רבת הפנים על קו התפר בין הפוליטי לבין האסתטי.

שלוש המסות הכלולות בפוסט-ציונות, פוסט-שואה עניינן סוגיה אחת: השימוש בשואת יהודי אירופה כטיעון מרכזי במאבק האידיאולוגי האנטי-ציוני והאנטי-ישראלי. למאבק הזה, טוען המחבר ומסביר, גילויים שונים, אך בעיקרו של דבר, הוא מבקש לערער על הלגיטימיות ההיסטורית, המשפטית, המוסרית והפוליטית של צדקת התביעה למדינה יהודית בארץ ישראל.

מאז ראשית העת החדשה הכירו גם יהודים בכך ש"אירופה" אינה רק מרחב גיאוגרפי או ישות פוליטית, אלא גם תרבות משותפת, אידיאה וחזון. הם החלו להתבונן במתהווה בה מנקודת ראות כפולת מבט: מצד אחד כבני-בית המעורים בחייה ובחווייתה ומצד אחר כקבוצת מיעוט זרה ונידחת, שאירופה אינה מוכנה להעניק לה חלק ונחלה בה.

דרמה מסעירה, עזה כפרק-גבורה תנ"כי, משוחזרת בסיפור זה, סיפור הקרב האחרון של ל"ה לוחמי הפלמ"ח שיצאו לעזרת גוש עציון במלחמת-הקוממיות – דרמה שהוארה מחדש במלחמת ששת הימים.

שביתת הימאים, שפרצה בשנת 1951, הסעירה את הציבור ואיימה לערער את האמון של חלקים גדולים ביישוב במנהיגיו וביסודותיה של הדמוקרטיה הישראלית המתבססת. בלשונו המיוחדת, בנכונותו לחשוף ולהיחשף הצליח נמרוד אשל לתאר סיפור מרגש ומרתק.

האם המזרח התיכון הולך פעם נוספת לקראת עימותים אלימים על מים? גידול האוכלוסייה במזרח התיכון הוא המהיר עולם, ולכן גובר הביקוש למים, בעיקר לחקלאות אך גם לצריכה ביתית ולתעשייה.

עניינו של ספר חלוצי זה במשבר שפקד את התנועה הקיבוצית בשנות השמונים. המחבר, חבר קיבוץ כברי ומזכיר הקיבוץ המאוחד לשעבר, מנתח בבהירות את הסיבות למשבר, מתאר את היקפו ועומד על תהליכי השינוי שעברו על הקיבוצים בעקבותיו.

ספר זה עוסק בראשית צעדיה של הדמוקרטיה בישראל, מתקופת הישוב ועד למלחמת ששת-הימים. על מנת לענות על השאלה מוצג דגם תארוטי של תקשורת פוליטית המשמש לניתוח המרכיבים של המערכת הפוליטית בישראל.

ביוגרפיה מחודשת של אבי "תורת הציונות הרוחנית", שהעניין בו, בחלופה שהעמיד לציונות המדינית ובואפי מנהיגותו, גובר והולך בשנים האחרונות. סטיבן זיפרשטיין מתאר דיוקן של "משכיל", יהודי נוקדן וקפדן, שטנוני לעיתים וחמקמק בכל דרכו, ועם זה מנהיג על פי הדגם החסידי שהציע לבני דורו את תמציתה של המהות היהודית ואת מקור חיוניותה.

יוגוסלביה לא נמנתה עם המדינות שהוצבו בראש סולם העדיפויות של פעילי ההעפלה; עם זאת בשנים 1938-1948 עברו דרכה והפליגו מחופיה עשרות אלפי פליטים יהודים במנוסתם מציפורני מלכודת המוות הנאצית, ואבדן התקווה לאחר המלחמה.

אחד מקוויה הבולטים של מדיניות ממשלת בריטניה החל מן המחצית השנייה של שנות השלושים היתה ההפרדה המוחלטת בין מצוקות יהודי אירופה לשאלת ארץ ישראל. תוצאתה הבולטת של הכרעה זו היתה הנסיון המודע והנחרץ לבלום את התרחבות היישוב היהודי שפירושו הגבלת העלייה.

הספר "פרשת קלאדובו-שאבאץ" מגולל את קורותיו של אחד הפרקים העצובים בתולדות ההעפלה: סיפורם של כאלף מעפילים ביוגוסלביה שיצאו בנובמבר 1939 מווינה (או דרכה) לארץ-ישראל אך לא זכו להגיע אליה ומרביתם נפלו, באפריל 1941, בידי הנאצים ביוגוסלביה.

כרבע מליון פליטים יהודים – ניצולי שואה – נקלטו במחנות העקורים שהוקמו בגרמניה הכבושה בידי בעלות הברית לאחר מלחמת העולם השנייה. בכוחותיהם האחרונים ובתקווה לשקם את חייהם באווירה אחרת ובמקום אחר הם ניהלו חיים קהילתיים מסועפים ומרובי פנים במחנות הזמניים.

"המאבק על המשך החיים" פורש קשת רחבה של אירועים שקרו אחרי השואה בקרב שרידי יהודי פולין. המחבר מתאר את מאבקם של שרידי שבט חשוב בעם היהודי להמשך קיומו הלאומי, ומתעד את מלחמתו עם הגורמים האנטי-ציוניים.

תופעת "הירידה" נתפשת בתודעת הציבור כאחת ממצוקותיה החברתיות הקשות ביותר של מדינת ישראל, ובכל זאת, גם המפריזים מאוד בהערכת ממדיה אינם טוענים כי אנו ניצבים על סיפו של משבר דמוגרפי. מה עושה לנו "הירידה" שכל דיון בה מלווה ברגשות עזים ובהצהרות קשות?

פריצת-דרך בתחום הגותי-לימודי חדש: המחשבה הציבורית היהודית מאז השואה והקמת מדינת ישראל ועד ימים אלה. מעמדם החדש של יהודים כעם בעל ריבונות מדינית אך מרבית בניו מוסיפים לחיות בתפוצות המערב והמזרח, עורר לבטים ותהיות וה"מחשבה הציבורית" הנסקרת ומתוארת בחיבור ביטאה חיבוטי נפש והתלבטות אלה.

חקר תולדות ההעפלה היהודית לארץ-ישראל בתקופת המנדט הבריטי – המסתעף ומתרחב מאוד בשנים האחרונות – מתמקד בעיקר בימי ההתפרצות הנואשת של שרידי השואה לאחר מלחמת העולם השנייה.

בשנים 1946-1948, בשיאה של המערכה המדינית על גורלה ועתידה של ארץ-ישראל, גירשו שלטונות המנדט הבריטים 52,000 מעפילים מחופי הארץ והושיבום במחנות מעצר שהוקמו לשם כך באי השכן, קפריסין. נחום בוגנר מגול בספרו את תולדות הגירוש על היבטיו השונים והמגוונים.

אפוס הבריחה הנואשת "בדרכים לא דרכים, בגבולות לא גבולות" של שרידי השואה מפולין החרבה אל ארץ-ישראל הוטמע ונחרת בתודעה ההיסטורית הישראלית. ל קשה להבין את המניעים והדחפים שעמדו ביסודו של תיאור זה, את היענותו לצרכיו של ציבור גדול הנאבק על עצמאותו, על זכותו לכונן לעצמו מדינה ריבונית שבה לא תיתכן הישנותה של תופעה מחרידה זו.

סחר הנשק הבינלאומי על סבכיו והנסתר המרובה מן הגלוי בו, עמד במוקדן של סערות פוליטיות רבות בשנים האחרונות. אמצעי התקשורת בעולם כולו המבקשים לחשוף פרשיות אלה מזכירים לא אחת, אם במרומז ואם בגלוי, את חלקה של תעשיית הנשק הישראלית ברשת מסועפת זו.

סיפורה של ספינת המעפילים "יציאת אירופה תש"ז" ("אקסודוס 1947") היה לסמלה של תקופת ה"העפלה", ומבין 64 ספינות "המוסד לעלייה ב'", שהפליגו בשנים 1945-1948 אל חופי ארץ-ישראל מזדקר שמה כאות ומופת לעלילת התקדשות וגבורה.