אפוס הבריחה הנואשת "בדרכים לא דרכים, בגבולות לא גבולות" של שרידי השואה מפולין החרבה אל ארץ-ישראל הוטמע ונחרת בתודעה ההיסטורית הישראלית. ל קשה להבין את המניעים והדחפים שעמדו ביסודו של תיאור זה, את היענותו לצרכיו של ציבור גדול הנאבק על עצמאותו, על זכותו לכונן לעצמו מדינה ריבונית שבה לא תיתכן הישנותה של תופעה מחרידה זו.
דוד אנגל, שאינו מפקפק בעוצמתה של הדרמה האנושית הכבירה, עומד, עם זאת, על יסודותיה המיתיים, על התבססותה על כתביהם והגיגיהם של יוצרי אפוסים, אשר מתעלמים לעיתים מן הצורך לבחון דברים כהווייתם.
בניגוד לקודמיו שעסקו בסוגיה זו, ובכלל זה גם היסטוריונים, ניגש המחבר אל הנתונים האמפיריים, אל עדויות הבורחים עצמם ומגולל סיפור מורכב וסבוך. סיפורם של הבורחים, "אודים מוצלים מן התופת", עלילותיהם של מארגני הבריחה ופועלם של הצדדים השונים שהיו מעורבים בעלילה המסועפת, יוצרים מארג מרתק שעניינו גדול אף מן המיתוס שנרקם במהלך השנים.