ספרי שירה - דף 4

את עשרים וארבע הראשונות הקדשתי לאגס. ערב ערב, קודם ששכבתי לישון, עמדתי יחף מול קערת הפרי ואמרתי בלבי: אם רק אוהב דיִי, בתום ובמסירות, ינעם לי טעם האגס.

בן שש-עשרה היה יורם ברונובסקי, תלמיד תיכון ברמת-גן, כשקרא בכתב-עת לועזי תרגומן של כמה רומנסות ספרדיות עתיקות, ומיד נכבש להן. בו במקום החליט ללמוד ספרדית ולקרוא אותן ואת אחיותיהן – במקורן. את השפה למד בעצמו, כעבור זמן לא-רב יכול לקרוא בה, ולבסוף החל לתרגם מספרדית את הרומנסות שבקובץ, בעריכת הבלשן הספרדי הגדול, ראמון מננדס פידל.

השְבֵּת שמי מן הספר. מאבות חסידים דלג אל גאולת צאצאי צאצאיהם. כסה שמי אנא בשם ולא יראה ולא ימצא. זאת נאמנות רוחי מן החורים והסדקים זאת נאמנות פצעיה לשם

אתה מחליק בין קוי האורך, חורץ את הקרחון ממערב למזרח. רוחות נושכות את פיך, מלותיך נעתקות לכוכבי כפור. מתוך תענית השתיקה אתה מפריח לי באינטרנט מיניאטורה של מקומך: קרח מים ועד ים וסביב לו רקמה ירוקה.

כתבי על מגלת ספר. כתבי. משהו ישאר כאן.

הופעת "הנשיקה מבעד למטפחת" היא יום חג לקורא העברי ומהווה תרומה וודאית ורבת משקל לשיח התרבותי המקומי.

העיר הגדולה והטלוויזיה הקטנה העיר הגדולה והטלוויזיה הקטנה – האנשים הלא ידועים של העיר, והאנשים הקרובים של הטלוויזיה.

על כף ידה צירו האחרים קוים של כלוב, וכלאו בו את קורות חייה. ואני, בהיותי בן ערב, שונא צפור בשבי. בכל פעם שנתנה לי את ידה, מחקתי קו. ושחררתי צפורים

מתוך הספרות המסופוטמית העתיקה מוגש לראשונה לקורא העברי, בתרגום מן המקור השומרי והאכדי, מבחר נרחב ומייצג של יצירות בסוגות שונות: מיתוסים, אפוסים, מזמורים, תפילות, שירי אהבה, קינות וכדומה. הקורא ימצא כאן יצירות קלסיות ומונומנטליות ולצדן יצירות ספרות עממית.

"אין קול מלבד העט הדוהר על דף הנייר, ובכל זאת, הרעש כאן מחריש אוזניים." שורות אלו של יקיר בן-משה מבטאות היטב את תחושותיהם של משוררים צעירים במציאות ובמציאות הספרותית המקיפה אותם.

חמש עשרה שנים כיהנתי כילד, במלכות ההיא, הארץ עמדה על כנה עצים זרחו בגשם, עכשיו יבש מטה השקד, דג הלחם השחים, אהל השמים קרס על הר לויתן, אהבה שעמדה על קצה לשוני, דבקה לחכי

יום חמישי במאפית אנג'ל תלמיד תיכון מראמללה קולע כל הלילה חלות במאפיה יהודית. ינץ אור שישי חלי שבעתייםבטרדת התכונה לקודש. יבוא האוטו של המאפיה בעל הדלתות האטומות, ששבולת מלכסנת נחתכת עליו כשהן נפתחות.

לילה המית מכונה רוחשת טוב. בגדינו כלינו או מילותינו חגים בקרבה. משקל הילדה הקלוש יכבד משינה כשתנשא ממטה למטה. ספר לפות יחולץ מידה.

שיריו של תמיר גרינברג נכתבים, בעת ובעונה אחת, באנרגיה סוחפת ומתוך משמעת מוקפדת. הטון של גרינברג מיישב שורה של מתחים: דיוק מופלג ומבט דקדקני מזה ושירה נאומית מלאת תנופה מזה; כוח וידויי כובש ומבע מאופק ומודע לעצמו; לוקאליות וייצוג בלתי אמצעי של מציאות קרובה יחד עם דיאלוג מעודן עם מסורת השירה המערבית

זמן בב הוא רצף יומני המתרחש במרווחים של דקות, שעות, ימים, בכתיבה ישירה, קולחת, זזה בין עבריות – יומיומית, חלומית, קצבית, לועזית, אינטרנטית

אבל, בלילה האחרון, עצם לבו המת של הלילה האחרון, אז הרעידה הלאות את גופינו, בתנועת פתאום, ליצנית, מגונה והחומר שלנו מכה בנו בתמהון, כריח בהסח הדעת, פרוע, ללא תקנה.

מסע-חשבון כן ונוקב שעורכת המשוררת אל מה שאיננו ואל מה שנותר, באסופה חדשה, שנקבצו בה שיריה מהשנים 1974-1986.

צריך לקרוא את השירים מהר בקצב הדיבור או בקצב המחשבה אבל בעת ובעונה אחת לעמוד במקום כאילו הזמן לא עובר

הזרוע הכרותה שיכת לי, שמצאתיה לפני שנים בגן, בערוגת עגבניות. היא זרוע גבר בלי בעלים, על כן היא שיכת לי היא. זו יד שלישית, שבלעדיה איני כותב כל אות.

שלושים-וחמש שנה. שלושים-וחמש שנה – ושש-עשרה הדפסות, והספר עוד נזכר ונקרא. משום כך שמחתי כשפנתה אליי העורכת בבקשה לחדש את הספר ולא רק את מראהו. הוספתי לו נספח בן חמישה שירים שנכתבו כולם בין 1959-1960 ל-1966, כלומר בין "שירים שונים" לבין מועד הופעתו הראשונה של קובץ זה. כולם שירים מן הגניזה שלא ראו אור מעולם. והרי הם לפניכם – ללא כל תיקונים ושינויים – זכר לאיש שהייתי ואינני עוד.

נהר הזהב העז נרעד ונחפז בלוע עב שחור במרחב עלטה מתפשטת נתפס פס הזהב מפרפר האור היקר נפרם קוו המופז של היצור הנרקם נפקד פתילו הבוער עבים עבים ואין גשם

קרע שמש והיא אדומה בתוך דמעות רבות בזיזתה עשאוה ככברה

הכל ישוב למקומו, טיפוף הנעליים למדרכות, המוסיקה לגיטרה, החיוכים לפיות, הרוח לשיער, המטאטא לידיו של המנקה הערהי, השעמום לאצבעות הרוכלים, המוות לעפעפי המתים, הזכרון לקרקעית השכחה.

כותרת-המשנה של הספר "עם 35 משוררים", מלמדת על כך שבקובץ זה של מאמרי ביקורת והערכה ימצא הקורא ריכוז שאין לו כמעט תקדים בספרותנו מבחינת היקף הטיפול בשירה העברית, החל בקלאסיקה המובהקת של ביאליק וטשרניחובסקי עד הצעירים בני זמננו.