שמעון אגרנט, שופט בית המשפט העליון מ-1949 ונשיאו בשנים 1965-1976, נימנה עם האבות המייסדים של המשפט הישראלי. כשפנינה להב מתארת את דיוקנו ומגוללת את פרשת חייו ואת המשפטים המסעירים שהובאו להכרעתו של בית המשפט העליון, היא מספרת גם את סיפורה של החברה הישראלית. המשפטים המרתקים – קול העם, קסטנר, אייכמן, ירדור, מיהו יהודי ועוד רבים אחרים, שהשופט אגרנט היה מעורב בהם, נגעו בשורשי מהותה של מדינת ישראל ועיצבו את התפתחותה. ועדת החקירה, שהוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים ונושאת את שמו של השופט אגרנט, זיעזעה במסקנותיה את אושיות הפוליטיקה הישראלית, הפילה את ראש-הממשלה גולדה מאיר, והעלתה לעמדת מנהיגות לאומית את הצבר הראשון במישרת ראש הממשלה, יצחק רבין.
בדרכו כשופט נדרש שמעון אגרנט לתת את דעתוט ולפסוק בסוגיות מהותיות, והכרעותיו ניכרות באופיה של החברה הישראלית עד ימינו אלה: המאבק לעיצוב מערכת של זכויות אזרח במדינה, שצו הממלכתיות מנחה אותה; השלטת שלטון החוק במדינה שאין בה חוקה; השפעת השואה ותוצאותיה על תפיסת שלטון החוק; מעמדם וזכויותיהם של ערביי ישראל; המתח המתמיד בין החתירה למודרניות ותפיסתה של מדינת ישראל כמדינה יהודית; כלום יכולה מדינת ישראל להיות, בעת ובעונה אחת, מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית?
המחברת מבססת את ספרה על ראיונות אישיים מרתקים עם השופט אגרנט ואישים אחרים; חומר ארכיוני עשיר, פסקי דין ודיונים מעמיקים על מהותו ואופיו של המשפט הישראלי משמשים אותה בטווייתו של הדיוקן המורכב שהיא מציעה לקוראיה.
על אלה מוסיפה המחברת תובנות פסיכולוגיות ותפיסה היסטורית, שמעון אגרנט ידע, כי הסוגיות המובאות לפניו נוגעות בעצב החשוף של הקיום החברתי בישראל ופנינה להב מיטיבה לתאר, כיצד ניסה השופט המהולל למלא את התפקיד ההיסטורי שהופקד בידו.