מתנה, פנאי והדרכה

אוסף עצום ומקיף של מתכונים מכל העולמות ולכל הזדמנות: מאכלים ליום-יום ולארוחות חג, מטעמים מסורתיים ומעדנים מקוריים, תבשילים ומאפים מוכרים לצד רעיונות חדשניים.

מיד לאחר המבול – הקטסטרופה העולמית הראשונה – קיבלה האנושות החלטה אסטרטגית חשובה: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" (בראשית יא). זוהי כמעט העדות הראשונה בנושא התכנון האורבני הידועה לנו. לגבי שאר הנושאים התכנוניים – נותר לנו רק לעקוב אחר הממצאים הארכיאולוגיים, להיעזר בדמיונם של אמנים וציירים, או סתם לנחש.

מארק טווין אמר פעם, שברנארד שואו שמע מאוסקר ווילד ציטוט, שבמקור שייך לגראוצ'ו מרקס, שקיבל אותו במייל מדן בן אמוץ ואומר: "מה זה משנה אם סיפור קרה באמת או לא, כל עוד נהנית לקרוא אותו". לפיכך אני מצהיר שכל שמונה עשר* הסיפורים בספר אירעו בדיוק כפי שהם נכתבו. ע. קניספל

דְּמָמָה. מֵעֵינֶיהָ שֶׁל רוֹזִי נוֹשֶׁרֶת דִּמְעָה. הַאִם לְהַשְׁאִיר פֶּתֶק אוֹ מִכְתָּב? מָה יַעֲשֶׂה מִי שֶׁמְּאֹהָב?

"אחד מי יודע" הוא סיפורם של שלושה – גדי דגון, אוהד נהרין ועדי שטרן. הצילומים מספרים את סיפורם של רקדנים ואנשים, של מחולות שהזמן לא עצר והם חוזרים ושבים לרפרטואר וגם של מחולות שלא נרקדים עוד. הם מאפשרים מבט על ההתפתחות של שפת התנועה הנהרינית ושל שפת הבמה.

משך השנים מתקיים בישראל משק אילוסטרטיבי עשיר. אנגלמאיר אחד מנציגיו המעולים. לאנגלמיר הפועל גם בעיתונות הלגיטימית וגם ב'מחתרתית', נוסח משלו שעיקרו: בלילת חומרים עצומה, ומבלילה זו נמשך הסיב האנגלמאירי. מכל אלה, אנגלמאיר מייצר 'אילוסטרציה' המתייחסת גם לנוהלי החיים היומיומיים, גם לאידאות אתיות ופוליטיות שליטות וגם להיסטוריה של האילוסטרציה עצמה.

המחברת בוחנת בעין חדה ובמבט נוקב ומשעשע את העבר, ההווה והעתיד, ואגב כך מבכה את תהפוכות החיים המודרניים ונזכרת - בצלילות ובחכמה האופייניות לה - בכל מה שלא שכחה(עדיין).

ספר על נשים שגילן מאלץ אותן להתמודד עם המצוקות שבטיפוח גופן והמראה שלהן, עם תופעת גיל המעבר ועם הקן המשפחתי שהתרוקן. הספר כתוב בכנות ובאומץ מעוררי השתאות – ומצחיק עד דמעות.

ישראל היא אחד המקומות המשונים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. יש בה ספסל שרוטט ללא הסבר, ארמון ורוד שהוקם לכבוד המשיח, קזבלן בגודל טבעי עשוי מרצפן ומצבת קבר שעליה חקוק שמו של הארי פוטר. יש בישראל אוסף פרטי של תותחים, מוזיאון מסים ומכון לחקר דיילות. יש בארץ מקום שבו הצפון הופך לדרום וכביש שחפצים מתדרדרים לאורכו בעלייה. בעצם, יש בה שני כבישים כאלה, פשוט לא ייאמן.

בכרך זה מובאים בזה אחר זה ארבעת הספרים שערך חזי לסקלי בחייו כסדרם, כנתינתם, ועל פי סדר יציאתם לאור – "האצבע" (1986), "חיבור וחיסור" (1988), "העכברים ולאה גולדברג" (1992), "סוטים יקרים" (1994). בספרים אלה הוכנסו תיקונים קלים בלבד – שגיאות ניקוד, שיבושים קלים וכיוצ"ב. אחר כך בא רצף של שירים מהעיזבון ("שירים מוקדמים ואחרים"), והם נדפסים כאן על פי סדר כתיבתם המשוער בקירוב.

זהו הסיפור של צידו האחר של הקנבס. כרמלה רובין מתחקה אחר גורלם של עשרות מציוריו של ראובן ועוברת עם הקורא דרך שחוצה זמנים ויבשות. ציורים שאבדו ונתגלו, ציורים שנגנבו ונמצאו, ציורים שנשכחו מלב ונעלמו מעין – אט אט מצטרף פרט לפרט, קו לקו, ומתמלאים הפערים. כך מישיר בד בבד מבט אל עולמם של אספנים ומספר סיפור של מאוויים ותשוקות, אכזבות וקנאות, ולעיתים נדיבות ושאר רוח.

עַל בִּילְבִּי גֶּרֶב־בֶּרֶךְ וְעַל חֲבֵרֶיהָ טוֹמִי וְאַנִּיקָה. בְּסִדְרַת הַקּוֹמִיקְס שֶׁל בִּילְבִּי תִּמְצְאוּ הוּמוֹר מְשֻׁגָּע וְגַם נוֹסְטַלְגִּיָּה. הַטֵּקְסְט כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת דְּפוּס מְנֻקָּדוֹת וּגְדוֹלוֹת, לְמַעַן אֵלֶּה שֶׁרַק עַכְשָׁו לוֹמְדִים לִקְרֹא.

כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁל בִּילְבִּי כִּי הִיא הַיַּלְדָּה הֲכִי חֲזָקָה בָּעוֹלָם, כִּי הִיא גָּרָה לְבַד בְּוִילָה־וִילֵקוּלָה, כִּי יֵשׁ לָהּ חַיּוֹת מַחְמָד: סוּס וְקוֹף, וְכִי יֵשׁ לָהּ גַּם תֵּבָה מְלֵאָה מַטְבְּעוֹת זָהָב.בְּסִפְרֵי הַקּוֹמִיקְס שֶׁל בִּילְבִּי תִּמְצְאוּ הוּמוֹר מְשַׁגֵּעַ וְגַם נוֹסְטַלְגְּיָה, וְכָךְ נִתְקָרֵב הֲכִי שֶׁאֶפְשָׁר לְבִּילְבִּי, טוֹמִי וְאָנִיקָה וְנֶחֱוֶה עִמָּם הַרְפַּתְקָאוֹת מַצְחִיקוֹת וַחֲכָמוֹת.

כָּל אֶחָד רוֹצֶה לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁל בִּילְבִּי כִּי הִיא הַיַּלְדָּה הֲכִי חֲזָקָה בָּעוֹלָם, כִּי הִיא גָּרָה לְבַד בְּוִילָה־וִילֵקוּלָה, כִּי יֵשׁ לָהּ חַיּוֹת מַחְמָד: סוּס וְקוֹף, וְכִי יֵשׁ לָהּ גַּם תֵּבָה מְלֵאָה מַטְבְּעוֹת זָהָב.בְּסִפְרֵי הַקּוֹמִיקְס שֶׁל בִּילְבִּי תִּמְצְאוּ הוּמוֹר מְשַׁגֵּעַ וְגַם נוֹסְטַלְגְּיָה, וְכָךְ נִתְקָרֵב הֲכִי שֶׁאֶפְשָׁר לְבִּילְבִּי, טוֹמִי וְאָנִיקָה וְנֶחֱוֶה עִמָּם הַרְפַּתְקָאוֹת מַצְחִיקוֹת וַחֲכָמוֹת.

המחלוקות הלוהטות שידעה הארץ בתשעים השנים שחלפו מראשית ימי הבית הלאומי ועד ימינו אלה עיצבו במידה רבה את פניה ואורחותיה, את סדר יומה ואת אופקיה. שישים מהחשובות שבהן מוצגות כאן, כפי שעמדו לעיני קוראי העייתונים העבריים בעת התרגשותן. הן מוצגות צד מול צד – ימין מול שמאל, דתיים מול חילונים – בגזירי עיתונים המובאים כנתינתם ובלוויית תצלומים.

לא היה לנו זמן לחשוב על זה. היעד היה תל סאקי, שם היינו אמורים להצטייד בפגזים ולקבל תגבורת. דהרנו כמו משוגעים ורק באמצע הדרך שמנו לב שהסורים בכלל לא בעקבותינו.

בשבילי ארץ אהבתי מביא אל הקורא את הנסתר מהעין וקרוב אל הכביש. 80 טיולים קצרים ונטולי מאמץ (כמעט). כאן ממש קרוב על יד הכביש, בקצה חורשה או במורד הוואדי. לא יותר מחמש דקות נסיעה ועוד קטע הליכה וכבר נגעתם.

סיפור אגדה פיוטי המחולק לשנים-עשר שירים, על ג'וּנג'וּן והציפור שבתוך כלוב לבה. יוסי בנאי כתב ומקריא. בספר שנים-עשר תחריטים מקוריים פרי יצירתו של אלי אברהמי.

"הספר הזה הוא לא ספר הדרכה ולא ספר לימוד, לא של בוטניקה ולא של גינון. אין הוא אלא קובץ של רשימות על גינת בר צנועה אחת ועל הגנן שעובד ושומר אותה, מי שבגיל די מאוחר מצא לו תחביב, ואולי אף אהבה חדשה".

גָּלִילֵאָה עוֹד קְטַנָּה, אֲבָל כְּבָר מְחַכָּה לָצֵאת לְמַסָּע שֶׁל גְּדוֹלִים, לְגַלּוֹת אֶת הַמְּקוֹמוֹת הֲכִי בָּעוֹלָם! טוֹב שֶׁיֵּשׁ לָהּ כּוֹבַע יָשָׁן וְלַחַשׁ קְסָמִים, בְּעֶזְרָתָם אֶפְשָׁר לְהַגִּיעַ לְכָל מָקוֹם עַל פְּנֵי הַגְּלוֹבּוּס. גָּלִילֵאָה קוֹפֶצֶת מֵהַמָּקוֹם הֲכִי קַר לַמָּקוֹם הֲכִי צִבְעוֹנִי. אַךְ מָה מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת הוּא הַמָּקוֹם הֲכִי שֶׁלָּהּ?

יהודה אטלס, מגיש לקורא בספר זה שירי פנינה קצרצרים, שהושפעו ממסורת שירי ההייקו אך מרשים לעצמם להתרחק מחוקיה. בין השירים משובצים תצלומיה של רונית שני.

כשמנסים לעמוד על שרשי התופעה ששמה האזרח י' אין צורך להרחיק נדוד למחוזות רחוקים. כבר במקורותינו מופיע מדי פעם אזרח ניג'ס ומטריד ללא הרף את הרשויות הבכירות.

21 מונולוגים אישיים, פרי עטן של כותבות שחוו על בשרן את חווית "האישה האחרת", מובאים באנתולוגיה האישה האחרת. החיבורים נוגעים ללב ומאלפים, מאירים ומעוררי מחשבה, אחדים מיוסרים ואחרים משעשעים, וכולם מזכירים לנו שפעמים רבות סיפורה של האישה האחרת – בין שאנו חוששות מפניה, מתעבות אותה ובין שאנו חיות בעורה – הוא במובן מסוים הסיפור שלנו.

זהו תיעוד של מהפכה בהתהוות... גיבורו הוא ברווז רגשן ורומנטי, כתבן מכתבים אובססיבי, החולם לחולל מהפכה במשרד האפרפר-חמצמץ שהוא עובד בו.

כל האמת על תירוצים של בחורים. משחר ההיסטוריה מנסות נשים לנתח התנהגותם התמוהה של גברים. בשיחות בבית קפה ובמרתונים טלפונים עם חברות הן דשות בפרטים ותמיד מוכנות להמציא בשבילם תירוצים.

הזירה הלשונית משרטט את דיוקנה של העברית הישראלית, הצבעונית, הדינמית, השואבת מלים, ביטויים וצורות ממקורות שונים, מהיידיש והערבית והאנגלית, ובראש וראשונה מרבדי השפה העתיקים: לשון המקרא, לשון החכמים ולשון ימי הביניים.

על קו התפר הדק שבין התעניינות כנה לחטטנות אישית טהורה, בין עזרה הדדית לערבות בנקאית, בין סגירת מעגל לפתיחת משולש, בין מה שנהוג לומר במרחב האישי לבין מה שראוי להיאמר בפרהסיה – מתפתחת שפת הדיבור שלנו, זו שמשקה בסופו של דבר את השיח הציבורי.

יהודה אטלס חוזר אל ימי ילדותו ונערותו במושב עין עירון ובמושבה הסמוכה כרכור, המקור שממנו נשאבו רבים משירי והילד הזה הוא אני. בקול צלול, חם ומלא הומור, ללא שיפוטיות, הוא משרטט פכים קטנים וגדולים מחיי הכפר ומחיי הילדים בימים ההם.

באוסף זה כונסו מילות שירי הילדים של נעמי שמר יחד עם חוברת תווים, ומעטרים אותם איורים של מיטב מאיירי הארץ וכמה סיפורי-אגב על נעמי שמר ועל השירים. ילדים, הורים, סבים, דודים וכל הילדים ברוחם מוזמנים למפגש עם נעמי שמר – להיזכר בפניה היַלְדִיות, השובבות, לפגוש את רגישותה המיוחדת לעולם הילדים, לשמחותיהם ולצביטות הלב שלהם, ובעיקר – לשיר.

באוסף זה כונסו מילות שירי הילדים של נעמי שמר יחד עם חוברת תווים, ומעטרים אותם איורים של מיטב מאיירי הארץ וכמה סיפורי-אגב על נעמי שמר ועל השירים. ילדים, הורים, סבים, דודים וכל הילדים ברוחם מוזמנים למפגש עם נעמי שמר – להיזכר בפניה היַלְדִיות, השובבות, לפגוש את רגישותה המיוחדת לעולם הילדים, לשמחותיהם ולצביטות הלב שלהם, ובעיקר – לשיר.