לילה. נטע, רווקה בת שלושים ושבע בסוף הריונה הראשון, מגיעה למיון נשים באיכילוב, ואין בן זוג לצידה. כשחזרה משהות ארוכה בניו יורק סירבה לדבר על כך, ונדמה שאיש מלבדה אינו יודע מי אבי התינוק. בו בזמן, בעיר ערבית, פתיחה חגיגית של תערוכת סטודנטים יהודים וערבים נהפכת לאירוע ביטחוני, כשצעירים ערבים קיצונים מנצלים אותה לצורכיהם. אביה של נטע, אמן ומרצה לאמנות, נלקח משם לחקירת שב"כ, וספואן, תלמידו הקרוב, אמן דרוזי צעיר, נמלט בעוד מועד. במקום לחזור לביתו, הוא מוצא לו מקום מקלט רחוק ואחרי כן מחליף אותו באחר, רחוק אף יותר. אִימהּ של נטע, בקיבוץ ותיק במרכז הארץ, מתעוררת מחלום רע ומריח חריף של עשן, וכשיתפוגג תתגלה שם גופה.
לכל אחת ואחת מן הדמויות האלה קול משלה, ומסתמנים בו גם משקעים מן העבר הרחוק, ואלה משפיעים על מהלכיהן. בעין בוחנת ומבינה כאחת מציג אותן ישראל המאירי על כל נפתוליהן וטווה במיומנות רבה עלילה כפולה של לידה ומוות, שבסופה, עם התינוק הנולד באיכילוב, יצאו לאור גם אמיתות מפתיעות.