ויליאם פוקנר (1897 – 1962), מגדולי הסופרים האמריקנים במאה העשרים, נולד בניו אלבני שבמדינת מיסיסיפי שבארצות הברית למשפחה ותיקה בארץ, וישב רוב ימיו בעיר אוקספורד שם. השכלתו הפורמלית היתה של שתי שנות בית ספר תיכון, ולימים גם שנה אחת באוניברסיטה של מיסיסיפי. ב-1918 התנדב לחיל האוויר הקנדי, אבל מלחמת העולם הראשונה הסתיימה קודם שסיים אימון בסיסי. בשנים הראשונות היה, בין שאר עבודות, פקיד בחנות ספרים בניו יורק, ומנהל הדואר באוניברסיטה של מיסיסיפי. כשהיה עיתונאי בניו אורלינז עודד אותו שרווד אנדרסון לכתוב את הרומן הראשון שלו, שכר חייל (1926). תולדותיה ואגדותיה של ארץ הדרום, ושל משפחתו שלו, הזינו את הרומנים הגדלים שלו. מקום ההתרחשות העיקרי שלהם הוא העיר ג'פרסון וסביבותיה, מעין צירוף אמנותי של כמה ערים ועיירות במיסיסיפי, במחוז הבדוי יוקנפטופה. מספריו שתורגמו לעברית: הקול והזעם (1929), בשוכבי גוועת (1930), מקלט (1931, יצא ב'ספריה לעם'), אור באוגוסט (1932), הבלתי מנוצחים (1934, יצא ב'ספריה לעם'), אבשלום אבשלום (1936, יצא ב'ספריה לעם'), דקלי הפרא (1939), רקויאם לנזירה (1951). מלבד הרומנים כתב פוקנר כמה כרכים של סיפורים קצרים. ב-1949 זכה בפרס נובל לספרות. רד, משה וסיפורים אחרים יצא בעם עובד ב-1942.