פברואר

בספר זה נאספות קריאות חדשות בספרות היהודית. זו קריאת "גופים ושמות": היא עוסקת בשאלת הספרות היהודית החדשה מתוך זיקתה לסדרי המסורת ומפרשת מחדש את נושאיה העיקריים מתוך השגחה בהוויית הגופים – גלמים ויצורים, גופי תאווה, בעלי מומים, גופי תוגה ופצע – השבים ונזכרים בסיפור היהודי.

הסיפור הוא הסיפור של ההורים, חשבתי אז, ואני חושב גם עכשיו. כעסנו עליהם בגללו אבל גם חשנו הקלה משום שחסינו באפלולית. בזמן שהארץ התרסקה, אנחנו למדנו לדבר, ללכת, לקפל מפיות בצורת אניות, בצורת מטוסים. בזמן שהסיפור התרחש, אנחנו שיחקנו במחבואים, בהיעלמות.

ארוין ילום, פסיכיאטר אמריקאי בעל שם, וממניחי היסודות לפסיכותראפיה הקבוצתית, מגדיר את ספרו "רומן", אך נעזר במסמכים היסטוריים ובידע מעמיק ויסודי על התפתחות תורת הנפש כדי להעמיד תמונה מרתקת ומגרת-דמיון על עיקריה והתפתחותה של אחת המהפיכות הגדולות ביותר בתולדות האנושות.

'ניצב כל הלילות' נכתב אמנם לפני 'אל תיגע בזמיר', אבל עלילתו מתרחשת שני עשורים לאחר מכן. הגיבורה של שני הספרים היא ג'ין לואיז פינץ' המכונה סקאוט, ובספר זה היא בת עשרים ושש ובאה מניו יורק אל מייקום, עיירת הולדתה שבאלבמה כדי לבקר את אביה המזדקן אטיקוס.

סְטִינְק מָצַץ אֶת הַסֻּכָּרִיָּה שׁוֹבֶרֶת הַשִּׁנַּיִם שֶׁלּוֹ בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ שָׁלֵם. הוּא מָצַץ אוֹתָהּ כְּשֶׁהָיָה לָהּ טַעַם שֶׁל גִּיר. הוּא מָצַץ אוֹתָהּ כְּשֶׁהָיָה לָהּ טַעַם שֶׁל אֶשְׁכּוֹלִית. הוּא מָצַץ וּמָצַץ עַד שֶׁהַסֻּכָּרִיָּה הָיְתָה בְּגֹדֶל גֻּלָּה, וּלְאַחַר מִכֵּן בְּגֹדֶל שֶׁל אָפוּן פִּצְפּוֹן זָעִיר. וְאָז, בְּבִּיס אֶחָד קָטָן וּבִכְלָל לֹא שׁוֹבֵר שִׁנַּיִם, הַסֻּכָּרִיָּה נֶעֶלְמָה. לְ-עוֹ-לָ-מִים.

נועה ירון־דיין, שבספרה רב־המכר מקימי סיפרה על עולמם של החוזרים בתשובה, מתמודדת הפעם עם התהיות שבכיוון ההפוך. את ההוויה התל־אביבית מחליפה ירושלים של מטה, וגם הפעם היא עושה זאת בסיפור קולח ושובה לב.