ספרי עיון חדשים - דף 2

הספר עוסק ביחסים החשאיים שטוותה ישראל עם מדינות ועם מיעוטים במזרח התיכון מאז הקמתה ב־1948 עד היום ומראה כי מדינות ומיעוטים שונים, בזמנים ובנסיבות משתנים, בחרו לשתף פעולה עם ישראל, כל עוד התנהל הדבר מאחורי דלתיים סגורות. הקשרים החשאיים הביאו לחתימה על הסכמים גלויים, המלמדים שישראל נעשית אט־אט שחקן מוּכר ולגיטימי במזרח התיכון.

רבים בעבר הראו את התפקיד המכריע שדימויים של שחורים ואסיאתיים ממלאים בארגונו של העולם המערבי, ועד ספר זה כמעט לא זכתה הקטגוריה "לבנים" לניתוח. כמו שמצוין בהקדמה של מקסים סרבול, דאייר תורם תרומה מכרעת להבנת משטרי הייצוג בתקופתנו. הוא חושף את מנגנוני התרבות שיצרו את עליונות הלבנים וחיזקו אותה, ובתוך כך הפכו את הלבנים למסמנים של מה ש"רגיל", "ניטרלי" ו"אוניברסלי".

בקובץ זה מובאים מאמריו התאורטיים המאתגרים — בנושאים כמו הנרקיסיזם של האנליטיקאי והשפעתו על המטופל, ערך השחִזור באנליזה, האישיות ההיסטרית ועוד. נוסף על כך, נכללים בו פרוטוקולים של שלוש הדרכות קבוצתיות שהוא קיים עם עמיתים באיטליה; אלה מאפשרים לקלוט בבירור את התייחסותו הקשובה והיצירתית, האמפתית אך לעיתים גם ביקורתית, לדקויות של האנליזות הקשות שהוצגו בפניו.

כשמדינות העולם במערב נתונות במאבקים עזים עם מורשת הגזענות ועם מורשות הקולוניאליזם שלהן, אנו מבקשים ללמוד מן העבר כיצד לנהל את עתידנו. ספר מציע נקודת ראות שאין חיונית ממנה, כיצד מדינות ועמים יכולים להתמודד עם עברם הפגום. כשהיא משווה את התנהגותן של ארצות הברית מזה ושל גרמניה מזה היא מגלה לתדהמתה ניגודים חריפים ובולטים בהתנהלות של שתי החברות בסוגיה זו.

בין סוף המאה התשע עשרה לשנות העשרים של המאה העשרים נרצחו מיליוני נוצרים בהוצאות המונים להורג בשטח שמרביתו בגבולות טורקייה המודרנית. בתחילת התקופה היו הנוצרים עשרים אחוזים מאוכלוסיית האזור: בסופה נותרו פחות משני אחוזים. הספר המפורסם לראשונה בעברית, כבר נהיה אבן פינה במחקר האירועים הטרגיים שהובילו להקמתה של טורקייה המודרנית.

הקולנוע התיעודי זוכה בעשורים האחרונים להצלחה רבה בקרב קהלים נרחבים; הוא כר פורה לחשיבה מחודשת על גבולותיו הרעיוניים, הממסדיים, הטכנולוגיים והאידאולוגיים של המדיום הקולנועי. האסופה בוחנת את זיקת הקולנוע התיעודי לסוגיות בפילוסופיה, באתיקה ובאסתטיקה ולתהליכים חברתיים, פוליטיים והיסטוריים העומדים בלב סדר היום הציבורי.

ספר זה מתאר ומנתח את התהליכים שחלו במשק הישראלי מ־1995 עד 2017. פרקי הספר נכתבו בידי טובי הכלכלנים בישראל – כל אחד מהם סוקר ובוחן במאמרו את ההתפתחויות העיקריות במשק בתחום התמחותו.

ארבעה נשיאים. קשה להעלות על הדעת קבוצת אישים שנבדלו זה מזה בכל מובן ועניין, החל בעיקרי מנהיגותם וכלה באישיותם ובאורחות חייהם. עם זה, החוקרת מעלה מארג של תכונות ועובדות שהכשירו את הארבעה לתפקיד ההיסטורי שנועד להם. דומה שבימי המשבר הפוקדים את הדמוקרטיות בימינו, מנהיגות הוא מתכון להבראה.

במרכז הספר החדש עומדת התרשמותו של אוגדן שיש בין מטופליו אנשים שלמעשה נמנעו מלחיות את חייהם. טיפול שמתמקד בפירוש אין בו תועלת עבורם. אוגדן מוותר על המושג פירוש ומפתח צורת עבודה אחרת שבמרכזה דיבור ייחודי עם כל אחד ממטופליו – בתוך דפוס הקשר החד־פעמי שהתפתח ביניהם – במאמץ לאפשר לשניהם לחיות חוויה יחד, מתוך הבנה שנחוצים שני אנשים כדי לחשוב.

הרצל חזה את מדינת ישראל; אך היה למדינה גם אב מייסד – חיים וייצמן; אבל שמו נשכח, והכתר הזה הונח על ראשו של דוד בן־גוריון. אחרי שהקריב וייצמן את הקריירה המדעית שלו, את משפחתו ואת בריאותו למען העניין האחד שאין בלתו, הוא בא לישראל בגופו, ספק אם גם בנפשו. הזיכרון הקיבוצי הישראלי לא מחל לו ומיצב אותו כנשיא ראשון אך חסר אונים. כאן הוא מתואר במלוא מורכבותו האנושית.

בעלי הכנף, עולמם וקסמם ומסתרי הספרות הם שתי אהבותיו הכובשות של פראנזן. בקובץ זה הוא מעניק לקוראים עוד מפתחות להבנת סודות ההיקסמות. פראנזן, כדרכו, אינו שש לאמץ את ההנחות המקובלות על הסוגיות ועל התחומים המעסיקים אותו. כדרכו הוא כן וישיר, אירוני ואינו נרתע ממסקנות קשות ומאיימות. כנות זו מוליכה אותו גם להודות בפה מלא בשגיאותיו שלו, בציפיותיו שלא התגשמו.

מאז צאתה לאור של המהדורה הראשונה של התלכדות תרבותית נהיה הספר רב־השפעה במחקרים על פאנדום, אקטיביזם שורשי, תרבות פופולרית, מיזמי חינוך, אסטרטגיות עסקיות בתעשיית הבידור וגם בניתוחים אינטרטקסטואליים ואינטרמדיאליים. במהדורה זו מובא ריאיון שהעניק הנרי ג'נקינס במיוחד לתרגום העברי, שהוא עוסק בו בהשפעתו של הספר ובשינויים שחלו בתרבות ההשתתפותית מאז כתיבתו.

מה משמעותם של חיים אותנטיים והגונים ביחסים עם עצמנו ועם הסובבים אותנו? האם אנו יכולים לשנות את דרך חיינו? אם תינתן לנו החירות לעצב את עולמנו, כיצד נרצה שעולם זה ייראה? ומדוע אין אנו תמהים יום־ יום ושעה שעה על עצם הימצאותנו כאן, בשעה זו, במקום זה?

הספר משנה את דפוסי ההבנה של השואה ואת צביונו של רצח עם בכלל. אך אין זה ספר שפניו רק אל חשיפת העבר. הוא מזהיר אותנו מפני הישנותם של תהליכים כאלה בכל מקום ואתר. הספר זכה בפרס יד ושם לספר מחקר בנושא השואה לשנת 2019.

המרחב והמקום הם מאפיינים חשובים בזהות הישראלית. בספר זה המקום והמרחב משמשים הן מושא לניתוח והן כלי תאורטי. הניתוח הביקורתי של הסרטים עוקב אחר החלוקה בין המסגור הקולנועי ובין המסגור הציוני, ובה בעת גם אחר הקשר ביניהם.

כמו בחלקו הראשון של דיוקן זה של המאה העשרים, גם רכבת הרים הוא יצירת מופת פנורמית מרתקת אשר מעוררת מחשבות ותהיות על עתידה של אירופה במאה העשרים ואחת.

כשאניטה שפירא קוראת את חליפת המכתבים בין שלושה ידידים – ד"ר חיים חיסין, יעקב צ'רטוק וולדימיר דובנוב – ומנסה לחדור אל מעבר לשורות היא מגלה רבדים חדשים, שהסאגה הלאומית מיעטה להעמיק בהם.

"מקרא לישראל" הוא פירוש חדיש ומקצועי למקרא, הנסמך על רובדי התרבות היהודית לדורותיה. מטרת הפירוש, בין השאר, להביא לפני הקורא דיונים שהתעוררו במשך הדורות בקשר לסוגיות הגותיות-פרשניות או היסטוריות מיוחדות – דיונים המשקפים את מקום המקרא בתרבות ישראל והעמים.

"מקרא לישראל" הוא פירוש חדיש ומקצועי למקרא, הנסמך על רובדי התרבות היהודית לדורותיה. מטרת הפירוש, בין השאר, להביא לפני הקורא דיונים שהתעוררו במשך הדורות בקשר לסוגיות הגותיות-פרשניות או היסטוריות מיוחדות – דיונים המשקפים את מקום המקרא בתרבות ישראל והעמים.

סאלד הייתה דמות חידתית ורבת־ניגודים. ביוגרפיה זו מבוססת על אלפי מסמכים שפזורים בארכיונים בשלוש יבשות. מצוקותיה ותסכוליה מתגלים באין־ספור מכתבים, וביומניה נחשפים כאביה ורגשותיה האינטימיים. רובם מתפרסמים כאן לראשונה.

סטיבן לי מאיירס, אשר היה שנים רבות ראש המשרד במוסקווה של ניו יורק טיימס, מגולל את סיפורו של פוטין מילדותו הענייה בלנינגרד, שירותו בשירות החשאי הסובייטי ועלייתו למעמד של פוסק־על כול־יכול, צאר וקיסר. הספר הוא הישג נדיר של מחקר מעמיק ופרשנות פורצת גבולות.

המחבר עונה לביקורות שלפיהן הקולנוע האמריקני העכשווי שונה בקיצוניות מהוליווד הקלסית. האם סרטים עמוסים פיצוצים ממוחשבים, עריכה מסחררת וקרבות אין סופיים בין גיבורי־על לחייזרים מובילים בהכרח לגיבוב דימויים חסר היגיון?

סרטי צבא ומלחמה מבעיתים ומרתקים צופים וקנו מעמד רב־חשיבות בקולנוע ובתרבות הישראליים. בפרקי הספר הקוראים יוצאים למסע אל גוף הלוחם הפצוע, אל הצלקת הנפשית ואל הטראומה הקולקטיבית של המלחמה דרך הקולנוע.

המחבר פורש דיווח מסעיר של ימי השלום האחרונים. יום־יום, ולעיתים שעה־שעה, הוא עוקב אחר מעשי השליחים מצד לצד, אחר המסמכים ואחר האולטימטומים שכשלו ולא הצליחו למנוע אסון נורא. ספרו של אוברי נקרא כספר מתח עוצר נשימה. הסוף ידוע, אך הדרך אליו מסעירה.

המחבר מספר על ילדותו, על חוויותיו בחבורת נוער בעלת נטיות והדגשים נוצריים, על יחסיו המסועפים עם הוריו, על נישואיו וכישלונם, על אהבתו הכבירה לספרות הגרמנית בכלל ולפרנץ קפקא בפרט, והוא חותם בפרק משעשע ועם זאת חושפני מאוד, על אהבתו שאינה יודעת גבולות לציפורים ולצפרות.

הספר 'באין רועה' מתחקה אחר "הסרת קסם המהפכה" – השחיקה המתמשכת באקטיביזם החרדי־מזרחי עוד בשנות חייו האחרונות של הרב עובדיה, וביתר שאת בשנים שחלפו מאז הסתלקותו, ומתבונן בצעדיה הראשונים של ש"ס ביום שאחרי.

הקולנוע של בומביי מתקשה להתקבל במערב, בעיקר משום שהשפה החזותית ורשת הקודים הצורניים והעלילתיים של סרטים אלה חורגות במפגיע מהמקובל בתעשיית הקולנוע של הזרם המרכזי במערב. פיענוח המטען הפילוסופי והאסתטי הגלום בתעשייה לא מערבית זו והבנת אמצעי המבע שלה כשפה אסתטית מנומקת ועשירה יאפשרו הבנה ייחודית של הקולנוע של בומביי.

לצד דיונים על קרבות מלחמת השחרור בדיר יאסין וטנטורה, ימצא המעיין בקובץ זה דיון ביחסו של חיים ויצמן לערבים, ביחסו ופועלו של אלברט איינשטיין לסכסוך הציוני־ערבי וזיכרונות משהות המחבר בכלא 4 (על סירוב לשרת בשטחים) ומימי הלחימה והפציעה במלחמת ההתשה ב־1969.

ספר זה מאגד 21 מאמרים מרכזיים של דונלד וודס ויניקוט (1971-1896), הממחישים את הטווח הרחב של הגותו ומעשירים את הבנתה. מאמרים אלה - שכולם מתורגמים לראשונה לעברית - נכתבו במשך שלושים שנה.

המשורר נח שטרן, מן הדמויות המרתקות ביותר בספרות העברית, ביקש להכיר לקוראי העברית את גדולי המודרניזם האנגלו־סקסי 'וירג'יניה וולף' ו'ת"ס אליוט'. אלא שעם מותו הטרגי נקטעה העבודה על הספר. כתב היד שהתגלה הוא הד לימים אחרים ופרסום ראשון בעברית של רוב המסות.