"ליסבון, קבצן בשמש", כך לועג אנטוניו לובו אנטונש בעטו המושחז לעירו שזוהרה הועם. גיבוריו נעים אל ליסבון וממנה, מן העבר אל העתיד, בסתיו הלוהט של 1975, רגע לפני שייאלצו לברוח לספרד מפחד המהפנים הקומוניסטים. לובו אנטונש מאייר שלל דמויות סובלות, פרועות, מעוררות חמלה וצחוק, ומצייר את שקיעתה של מסורת ימית מפוארת, נושאת עושר אגדי, וצלילתה אל מערבולת של עוני ונחשלות מכאיבה. "הארורים" הוא פארסה שוצפת, קרנבלית ומבריקה, בעלת שלמות אמנותית נדירה.
אנטוניו לובו אנטונש, מגדולי סופריה של פורטוגל היום, זכה על הארורים בפרס הגדול לספרות יפה של אגודת הסופרים הפורטוגלית.
"כתיבתו דחוסה ועם זאת קריאה להפליא, סגנונו קדחתני ועם זאת נינוח. לובו אנטונש הוא שופר שאינו נבוך לרגע לנוכח כשרונו העצום." (אובזרוור)
"לובו אנטונש הוא סופר מן המעלה הראשונה. בכתיבתו האירוניץ, המרוכזת להדהים, ובגישתו לנושאים חברתיים ומוסריים, הוא יורש ראוי לקונרד ולפוקנר." (ג'ורג' סטיינר)
---------------------
"אנטונש שולט היטב בקולות המתחלפים ובפרטים המצטברים, ובעזרת משפטים מבוכיים ודחוסים בדימויים מפתיעים ויפהפיים (ועל היופי הזה אחראי לא מעט גם יורם מלצר, המתרגם) בונה ספר שלא יחוויר לצד ספריהם של ויליאם פוקנר או גבריאל גרסיה מארקס, החולקים לא מעט קווי דמיון."
אבישג רוזנברג, "צומת השרון"
"הארורים הוא ללא ספק רומן גדול. בהיקף האירועים הנרחב שהוא מתאר, בשפתו הזורמת, רבת העוצמה והמכריעה, ובדמויות שלו שכמו נלקחו כולן מאחד הקרקסים שלפני מאה שנה..."
נועה מנהיים, "כל הצפון"
"דבר כזה עוד לא קראתם."
רן בן-נון, "ידיעות אחרונות"