אביגדור דגן, שמו העברי של ויקטור פישל, נולד בצ'כוסלובקיה בשנת 1912, למד משפטים ומדע-המדינה בפראג, ובה ישב עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. שם שימש גם כעורכו של שבועון ציוני ומזכיר הסיעה היהודית בבית־הנבחרים המ'כוסלובקי. לאחר שכבשו הגרמנים את פראג, ב־1939, יצא ללונדון ושם השתלב בפעולתו המדינית של שר החוץ הצ'כוסלובקי הגולה יאן מסריק. בשנת 1949 עלה לארץ וב־1950 נתקבל לשירות החוץ, כיהן ביפאן ובבורמה ושימש כציר ביוגוסלביה וכשגריר בפולין, בנורבגיה ובאוסטריה. דגן החל את דרכו הספרותית בפראג בפירסום כמה ספרי שירה, שאחד מהם, מנגינות עבריות, זכה ב־1936 בפרס ספרותי חשוב. גם בלונדון כתב ספרי שירה אחדים, שפורסמו לאחר המלחמה בפראג. אחד מהם, הכפר המת, פואמה ארוכה, שנכתבה בהשפעת החרבתו של הכפר לדיציה בידי הנאצים, אף תורגם לכמה לשונות. יצירתו הראשונה בפרוזה, הרומן שיר הרחמים, נאסר לפרסום בצ'כוסלובקיה, לאחר שתפסו שם הקומוניסטים את השלטון ב־1948. ספר זה יצא לאור בתרגום עברי בהוצאת "עם עובד" (1951). בינת השכוי, הרומן השני של אביגדור דגן, יצא לאור בצ'כית בשוויץ ודורג במקום הראשון במשאל מטעם "רדיו אירופה החופשית". כן פירסם דגן שני ספרים פוליטיים: שיחות עם יאן מסריק ומוסקבה וירושלים.