בתחתית הימים

חֻלְיַת זָהָב הִתְוַסְּפָה לַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁעַל צַוָּארִי. עִם מַזָּל מְחֻרְבָּן כְּמוֹ שֶׁלִּי בְּנִגּוּד לְחֻקֵּי הַטֶּבַע אֲפִלּוּ הִיא תַּחְלִיד בִּמְהֵרָה. אַךְ הַיּוֹם אֲנַסֶּה לֹא לִזְכֹּר, אֲשַׁדֵּל אֶת הַלֵּב - זֶה דּוֹקְרַן הַבַּרְזֶל הַפּוֹעֵם בְּתוֹכִי שֶׁיְּרַפֶּה, יְכַנֵּס אֶת חוֹחָיו וְיָנִיחַ לַפָּז לְרַצֵּד עַל הַבֶּכִי.

גם אם אלף אנשים יהיו בחדר / ומישהו יזכיר את המקום ההוא / רק אני אבחין / כיצד מחשבותיך / שומטות את הכוסות / בעוד צעדך ממשיך מעדנות.

הוֹי אֶרֶץ
זִכְרוֹנוֹת טָמַנְתִּי בָּךְ.

עֲפָרֵךְ כִּסָּה נַפְשִׁי
הִצִּיב מַצֵּבוֹת בִּשְׂדוֹתַי.

אַל תְּגַרְשִׁי אוֹתִי
אֲנִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר

בִּזְכוּת הַחַיִּים
בִּזְכוּת הָאַהֲבָה.