טל ניצן משוררת, מתרגמת, ומבקרת ספרות. עורכת את סדרת "לטינו" (הוצאת הקיבוץ המאוחד) לספרות מתורגמת מספרדית.
ילידת יפו, התגוררה בין השאר בבואנוס איירס, בבוגוטה ובניו יורק. כיום גרה בתל אביב. בעלת תואר ראשון בתולדות האמנות ובלימודים ספרדיים ולטינו-אמריקאיים, ותואר שני בספרות כללית והשוואתית, באוניברסיטה העברית.
ספריה בהוצאת עם עובד:
» פרוזה: הנוסעת האחרונה (2020)
» שירה: דומסטיקה (2002), ערב רגיל (2006), לשכוח ראשונה (2009).
» ספרי ילדים: בארץ אחרת (2013), הבלגן שלי (2016).
תרגמה בפרוזה מיצירותיהם של איאן מקיואן, טוני מוריסון, אדית וורטון, אנג'לה קארטר, מיגל דה סרוואנטס, גבריאל גרסיה מארקס, חוליו קורטאסר, מריו ורגס יוסה, ארנסטו סאבטו, אנטוניו מוניוס מולינה, חואן קרלוס אונטי, מיגל דליבס, אדוארדו מנדוסה, אאוגוסטו מונטרוסו ועוד. עיבדה גרסה לנוער של "דון קיחוטה" (הקיבוץ המאוחד / סדרת לטינו, 2006).
בשירה תרגמה מיצירותיהם של מיגל דה סרוואנטס, אנטוניו מצ'אדו, פאבלו נרודה, אוקטביו פאס, ססאר ואייחו, אלחנדרה פיסארניק ועוד.
ערכה ותרגמה שתי אנתולוגיות לשירת אמריקה הלטינית במאה העשרים: זהב החוסר־כל (עם עובד, 1992) ו"פעמון הפרא" (הקיבוץ המאוחד / המפעל לתרגום ספרי מופת, 2000). כמו כן ערכה את האנתולוגיה "בעט ברזל, שירת מחאה עברית 1984-2004" (חרגול, 2005).
על תרגומיה זכתה בצרור פרסים: ב-1985 זכתה בשני פרסים על תרגום שירת אוקטביו פאס (הפרס לספרות ע"ש הארי הרשון של האוניברסיטה העברית, והפרס לספרות ע"ש רוסאריו קסטיאנוס); ב-1995 וב-2005 זכתה בפרס היצירה למתרגמים; ב-1998 בפרס האשה היוצרת מטעם ויצ"ו, וב-2004 קיבלה מדליה של כבוד מנשיא צ'ילה, ריקארדו לאגוס אסקובר, על תרגומה לשירת פאבלו נרודה, לרגל מאה שנה להולדת המשורר.
על שירתה זכתה ב-2001 בפרס שר התרבות למשוררים בתחילת דרכם, וב-2002 זיכה אותה ספר שיריה דומסטיקה בפרס שר התרבות לספרי ביכורים.