ילדים ונוער

רודריק שונא ללכת לישון. הוא זקוק תמיד לעוד משהו קטן – עוד סיפור, עוד כוס מים, כל מה שעשוי לדחות את זמן השינה שלו בעוד כמה רגעים. ההורים האוהבים שלו יודעים בדיוק מה לעשות: הם מביאים לו במתנה חבר טוב ללילה טוב, שיעזור לו להירגע ולהירדם. רעיון מעולה, נכון? טעות!

רובי ניצלה מהמחלה המסתורית שהמיתה את רוב הילדים ובני הנוער באמריקה, אבל כמו רבים אחרים, היא נחלצה ממנה במצב נורא עוד יותר: יש לה יכולות על־חושיות מפחידות, והיא אינה יכולה לשלוט בהן.

יוסי אבולעפיה כותב מניסיון אישי ובהומור רב, על התמודדותו של תלמיד עם קשיי קשב וריכוז עם קבלת מטלת כתיבת חיבור.

דִּי־לִי־לוֹל הוא סיפור מחורז וקצבי על סבא שוּעַ, נכדתו תמר ופינוֹקיה, בובת עץ שהכין לה, בובה מדברת שיודעת לאהוב ולהיות אהובה.

כןכן מתגעגע ללאלא ומציע לו לצאת יחד לטיול במכונית. השניים יוצאים להרפתקה מפתיעה ומשעשעת ומלמדים אותנו על דו־קיום בין חברים שאופיים שונה בתכלית.

הָעַצְלָן הַבַּטְלָן הוא סיפור מסע משעשע על משפחת עצלנים מנומנמת בג'ונגל של דרום אמריקה ועל עצלן מהורהר אחד, שכולם חשבו כי הוא סתם בטלן, עד שגילו בזכותו את יופיו של העולם.

קוֹרְאִים לוֹ דֹּב. רַבִּים חוֹשְׁבִים שֶׁהוּא עוֹד אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַחַיִּים הַמֻּצָּגִים בְּגַן הַחַיּוֹת. הֵם אֵינָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת רְחוֹקִים יוֹתֵר מֵהָאֱמֶת. דֹּב הוּא בַּלָּשׁ. בִּשְׁנוֹת עֲבוֹדָתוֹ הוּא פִּצֵּחַ תַּעֲלוּמוֹת מְסֻבָּכוֹת בְּיוֹתֵר, אֲפִלּוּ כָּאֵלֶּה שֶׁנִּדְמֶה הָיָה כִּי אֵין לָהֶן פִּתְרוֹן. אַתֶּם עוֹמְדִים לִשְׁמֹעַ עַל הַתַּעֲלוּמָה הַגְּדוֹלָה מִכֻּלָּן.

זוּט הִיא חַיְדַּקִּית. הִיא קְטַנָּה. מַמָּשׁ קְטַנָּה. קְטַנָּה כָּל כָּךְ שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אוֹתָהּ רַק בְּעֶזְרַת מִיקְרוֹסְקוֹפּ. וְאִם רוֹצִים, אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה וְלָצֵאת עִם זוּט לְהַרְפַּתְקָאוֹת בִּמְקוֹמוֹת מַדְהִימִים.

מֵעוֹלָם לֹא אָהַבְתִּי לִהְיוֹת צָב. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאִם הָיִיתִי שַׁחַף הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת הַכֹּל! שִׁרְיוֹן זֶה בְּסֵדֶר, אֲבָל הָיִיתִי מַעֲדִיף כְּנָפַיִם. בָּרֶגַע הַהוּא מַמָּשׁ, הַרְחֵק מִלְּמַעְלָה, הִסְתַּכְּלוּ עָלָיו אֵלֵי הַצַּבִּים...

יש ילדות שגוזזות ציפורניים בלי לבכות. יש ילדות שמתירים להן את הקשרים בשיער והן מחייכות. אבל יהלי, ילדה מקסימה, חייכנית וקצת מפונקת, מסרבת להסתרק או לגזוז ציפורניים, והצווחות שלה "איה, איה" מגיעות, תאמינו או לא, ממש עד השמיים.

הַקּוֹסֶמֶת פָּתְחָה אֶת הַתֵּבָה הַכְּחֻלָּה וּמוֹמוֹ מִיָּד שָׁלַח רֶגֶל. "רֶגַע", אָמְרָה וְחִיְּכָה אֵלָיו וְלַקָּהָל. "לִפְנֵי שֶׁתִּכָּנֵס, אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַזְהִיר אוֹתְךָ, תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ סִכּוּי שֶׁתֵּעָלֵם וְדַי!" מוֹמוֹ לֹא חִכָּה וְקָפַץ פְּנִימָה, נוֹפֵף בְּיָדָיו לְכָל עֵבֶר, הִתְיַשֵּׁב, נִשְׁעַן לְאָחוֹר וְנֶעֱלַם.

מעשה בעננה שמה רננה, שובבה וסמוקת לחיים. מבוקר עד ערב, היא רק משחקת – יוצרת צורות בשמיים. היא עם ציפורים מעל גגות, אבל הוריה מודאגים מאוד: "עד מתי," שואלת אימא, "תרדפי אחרי רוחות?" ואבא בקולו מרעים: "עלינו להוריד גשמים!" ובאמת, עם עננה שכזאת, מה עושים?

13 סיפורים מרגשים, מסקרנים ומעוררי מחשבה לבני הנעורים, שמאפשרים הצצה לחייהם של ילדים בנסיבות חיים שונות, מכל מיני בתים ומתרבויות מגוונות. והכול קורה כאן, בארצנו הקטנטונת, בעלת הפנים הרבות. ובזמן הזה, זמן הווה.

מילה וחוטפי החלומות הוא ספר שרוחה של ספרות הילדים הקלאסית מפעמת בו. תמצאו בו עלילה מפתיעה, מותחת וסוחפת, דמויות משעשעות ומעוררות הזדהות, ולצידן עיסוק בשאלות של דמיון מול מציאות, זהוּת ומשמעות.

וירג'יניה וולף הייתה סופרת פורצת דרך וחדשנית. ברומן ביוגרפי זה מתוארת אישיותה רבת־הפנים של הילדה, הנערה והאישה המיוחדת הזאת, המשמשת גם היום, עשרות שנים לאחר מותה, השראה לסופרים ולסופרות ולנשים יוצרות בכלל וממשיכה לסקרן קוראים וחוקרי ספרות וביוגרפים.

בְּכָל בֹּקֶר, כְּשֶׁאִמָּא כְּבָר מְאוֹד מְמַהֶרֶת וְאוּרִי כְּבָר סוֹף־סוֹף מוּכָן, הוּא מוֹדִיעַ לָהּ שֶׁהוּא לֹא רוֹצֶה, מַמָּשׁ לֹא רוֹצֶה, בִּכְלָל לֹא רוֹצֶה, לָלֶכֶת לַגַּן.

התמונות של בומלך מכוסות בכתמים שחורים. וגם הצעצועים שלו מלוכלכים. בומלך כועס ועצוב. על מי הוא צורח? ואיך לבסוף הוא מתפקח?

מהיכן הגיעה קורי? האם היא אכן האחת המיוחלת? מיהן האפלות ומה סודן? בסיפור מסתורין מרתק ומטלטל, מחברת רבי־המכר סיגלית דיל טווה עלילה חדשה העוסקת בחברות, בנאמנות, באהבה, בקנאה ובנקמה. לא תוכלו להניח את הספר מהיד עד סופו המצמרר!

חוּצי הוא חתול פרוותי שנהנה מהחיים. תמיד כשתמר חוזרת הביתה הוא מחכה לה, ותמיד בפרווה שלו מתחבאות מזכרות מהטיולים היומיים שלו. יום אחד חוצי מביא בפרווה שלו משהו מבהיל ולא צפוי. תמר מחליטה לצאת למסע מסוכן – לגלות היכן חוצי מבלה בלעדיה.

יוני, יונה כחלחלה שמנה, סובלת מפחד גבהים! עונת החורף מגיעה, והוריה ואחיה של יוני נאלצים להיפרד ממנה ולהתעופף לארץ חמה. מה יעלה בגורלה של יוני? האם יבוא היום והיא תֵרפא מפחד הגבהים ותצליח להתעופף ולהתאחד עם הוריה? ומי היא הפיה המסתורית המרחפת בין העצים ומגשימה משאלות?

יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹהֲבִים חֲתוּלִים, וְכָאֵלֶּה שֶׁאוֹהֲבִים חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה מְעֻצָּבִים אוֹ מַכְשִׁירִים מְשֻׁנִּים. גִּיּוֹרָא אוֹהֵב עֵצִים. אהבת הסביבה ועיסוק בנושא האקולוגי שתופס יותר ויותר מקום במערכת החינוך ובכלל, דרך אימוץ וטיפול בעצים וצמחים שנזנחו.

נוני ניצח את הפרעוש, את הצפרדע ואת הסנאי. נוני ניצח את כולם בקפיצות. עד שיום אחד, מהקצה האחר של היער, הופיע נוני־יותר. אם מפסידים, זו לא סיבה לכעוס? אם טועים, האם אפשר לתקן? ואם רבים, האם אפשר להשלים?

כשטרוּלי מוזמנת לשבת בשולחן המקובלים היא בקושי מאמינה. כולם נראים נחמדים כל כך. אבל לא הכול רואים מייד, ועד מהרה היא מסתבכת... שישה תלמידי כיתה ח', כל אחד מהם מקבל שברי נקודות מבט זה על חייו של זה, לפעמים בורחים זה מזה, לפעמים מבינים, ולפעמים אפילו מתחברים.

אילו הייתי תרנגול, פרפר או עכבר, מה היה קורה מחר?

איזה כיף היה אם היינו פתאום מגלים במקומות לא צפויים דברים נפלאים!

חורף, 1945, המערכה האחרונה במלחמה. דרכיהן של ארבע נפשות צעירות מצטלבות במסע אל החופש. כל אחת ממולדת אחרת, כל אחת רדופה ונרדפת, לכל אחת סוד אפל. בלב המהומה ואימת הסוף הקרב מתעוררת רוח נעורים, עולות תשוקות ותקוות, עולה רצון להתגבר ולחיות.

כשעמליה ואבא מטיילים ברחוב המעגל הם מגלים בצל לא מוּכּר, ויחד הם שותלים אותו בעציץ. מה יצוץ מהבצל? ומתי, אם בכלל?

"בצידו השני של הרחוב זז שער ברזל כבד ונפתח כדי סדק. יד מקומטת הציצה מבעד לשער וסימנה להם להיכנס. הם הביטו זה בזה, הפצע של מור דימם. הוא בקושי היה מסוגל ללכת. הם ידעו שלא יצליחו להגיע רחוק ככה ולהישאר ברחוב היה מסוכן מדי. לא היה מה להפסיד".

מעשה בחמור מפוספס שגר בארץ מצרים על שפת היאור ויצא לחפש חברים עם פסים.

כְּשֶׁהִתְקָרֵב חַג הַפּוּרִים הֶחְלִיטוּ כָּל הַחַיּוֹת לַעֲשׂוֹת נֶשֶׁף. וְלֹא סְתָם נֶשֶׁף אֶלָּא נֶשֶׁף מַסֵּכוֹת. כֻּלָּם יִתְחַפְּשׂוּ. וּמִי שֶׁיִּתְחַפֵּשׂ הֲכִי יָפֶה – יְקַבֵּל פְּרָס! הֵם הִתְחַפְּשׂוּ כָּל כָּךְ יָפֶה – שֶׁאַף אֶחָד מֵהֶם לֹא הִכִּיר אֶת הַשֵּׁנִי. וּמִי זָכָה? זֹאת הַפְתָּעָה!