יהודים חדשים יהודים ישנים

החוט המקשר בין המאמרים שהובאו בקובץ הוא הניסיון לבחון בעיות של זהות: זהות של היחיד, זהות של הקולקטיב ומערכת היחסים ביניהם.

הדיונים, כל אחד על פי דרכו ומוקד עניינו, מבקשים להעמיד רקע היסטורי לסוגיות שהחברה הישראלית מתלבטת בהן בשנים האחרונות. "שואה", "תקומה", הזיכרון הקולקטיבי והשתקפותו בהיסטוריוגרפיה – ועוד מושגים ומיתוסים של השיח המקובל במקומותינו – מוארים על רקע תהליכי ההתפתחות שלהם. הקורא במאמריה של אניטה שפירא שוב אינו יכול להיצמד לתפישות מקובעות המתעלמות מן הדינאמיקה של התגבשות ההכרה הלאומית הישראלית. בעידן המעלה על נס את קדימות האינטרסים של הפרט על פני אלה של הכלל, נדחה גם הצורך בבניינה של זהות קולקטיבית. זהויות המשנה, העדפת הריבוי על פני הקונצנזוס, יוצרים מוקדי מישנה המתעמתים על זכותם להישמע. "ההיסטוריוגרפיה," טוענת המחברת, "איננה יכולה להתנתק מן המאבקים על הזיכרון. במקרה הטוב היא משקפת את הניגודים ומאזנת בין ה'שיחים' השונים, תוך חתירה להצגת תמונה אמינה ושלמה ככל הניתן. במקרה הרע, היא הופכת לכלי נשק במערכה על הזהות, שהיא גם מערכה פוליטית."

אניטה שפירא מתארת בבהירות מאירת עיניים תהליכים אלה, ואגב כך מעלה תרומה חשובה לדיון הציבורי בעניינם.

מספריה הקודמים: המאבק הנכזב: עבודה עברית 1933-1929 (1977); ברל (ספרית אפקים, 1980); מפיטורי הרמ"א ועד פירוק הפלמח (1984); ההליכה על קו האופק (ספרית אפקים, 1989); חרב היונה: הציונות והכוח 1948-1881 (ספרית אפקים, 1992).