זוכי פרס נובל

לספר הזה סיפור מיוחד: הוא ראה אור בצרפת שלושים וארבע שנים לאחר מותו של הסופר ואיש-הרוח הנודע בתאונת דרכים. אין זה ספר ששלמה מלאכתו אלא כתב-יד שקאמי עבד עליו בתקופת חייו האחרונה, ובמותו הוא נמצא בילקוטו.

פלורנטינו אריסה לא פסק מלהגות בפרמינה דאסה ולשמור לה אמוני נצח ואהבת עולם כל חמישים ואחת השנים ותשעת החודשים וארבעת הימים שעברו מזמן שדחתה אותו, כשהיה בן עשרים ושתיים, לאחר אהבה ארוכה ורצופה מכשולים, ונישאה לאחר.

ג'יימס בריי, שהיה נציב-מחוז בארץ אפריקאית מטעם השירות הקולוניאלי הבריטי, הוחזר לארצו אנגליה מפני שהיה "ליבראל לבן" ותמך במאבקה של הארץ לעצמאות. כשזוכה הארץ לעצמאותה, זוכרים לו המדינאים האפריקאים את חסד תמיכתו בהם ומזמינים אותו להיות אורח כבוד במדינה החדשה ולתת את חלקו בבניינה.

סיפורו של גבר שאיבד את רגלו בתאונת דרכים, צלם שאינו עוסק עוד במקצועו, איש בודד, שמתאהב במטפלת הקרואטית שלו, אישה נשואה ואם לשלושה ילדים ומבקש למצוא לו מקום בחייה. בסיפור משתלבת הסופרת אליזבת קוסטלו, גיבורת ספרו הקודם של ג'.מ. קוטזי והופכת את היחסים בין הצלם – גיבורה שלה – ובינה לנושא המלווה ומכוון את מהלך הסיפור ואת סיומו.

סופרת אוסטרלית מזדקנת, שעשתה לה שם בעולם, עורכת כמה נסיעות אל מחוץ לארצה - לאוניברסיטאות, כמרצה אורחת, ולביקור משפחתי - ובנסיעותיה אלה עושה את חשבון חייה ומסכמת כמה מהשקפות עולמה.

רומן רחב-יריעה, המגולל את קורותיהם של ארבעה דורות לבית בודנברוק - משפחה של סוחרים עשירים ורמי יחס בגרמניה של המאה התשע-עשרה. פרשת שקיעתה האיטית של המשפחה נהפכת בידיו של תומאס מאן לפרשת שקיעתו של עולם שלם - גסיסתה של הנפש האירופית, שדווקא משעה שהגיעה אל פסגות העידון הרוחני איבדה את רצון החיים.

האלגוריה הקלאסית מאת זוכה פרס נובל ויליאם גולדינג אינה מאבדת מכוחה גם כחצי מאה לאחר שהתפרסמה לראשונה, והיא עדיין עוצרת נשימה בישירותה האכזרית.

פרשת חייו של הסופר המהולל מימיו כעיתונאי דל ועני מן הפרובינציה ועד למעמדו כאחד הסופרים הנודעים והעשירים ביותר בתבל. סיפור העלייה המטאורית והמתחים בחייו של גבריאל גרסיה מארקס בין תהילת עולם לאיכות ספרותית, בין משיכתה של הפוליטיקה למחויבויות הכתיבה, בין העוצמה והכוח הנצמדים לתהילה לרצון לבדידות, להינתקות ולאהבה.

סימוֹן בּוֹליבאר (1783-1830), איש צבא ומדינאי, אשר שש רפובליקות של אמריקה הלטינית רואות בו את משחררן, חילץ משלטונה של ספרד אימפריה גדולה פי חמישה מאירופה, וחלם לחשלהּ לאומה אחת.

מרד האדם נגד תפלות קיומו - נגד המוות, הרצח, אי-הצדק והעדר-התבונה; זעקתו לאושר ונסיונותיו הבלתי-נלאים למרוד בגורל ובאלוהים ולכונן בעולם מלכות שכולה טוב; העפלותיו ונפילותיו - נבחנים על-ידי אלבר קאמי במחשבה משוחררת מכל דפוס של שיגרה, ביושר אינטלקטואלי שאינו יודע פשרות ובעצמת רוחו של אמן יחיד ומיוחד.

באוראן שבאלג'יריה, עיר מסחר מכוערת למדי וסתמית, "עיר מודרנית בתכלית", פורצת פתאום מגפת דבר וקוטלת יום-יום בייסורים נוראים המונים מתושביה. תחילה העניים הם שמתים בפרווריה הצפופים והמזוהמים, אבל אחר-כך משליטה המגפה את "דין הצדק" שלה בלי משוא-פנים, ומכחידה עשירים כעניים, סוהרים כאסירים, זקנים כצעירים- כולם עומדים נגדה חסרי אונים.

מספר עלום שם, שעל-פי פרטי קורות חייו אינו אלא הסופר עצמו, מצייר לפנינו שלבים-שלבים, בעלילה מרתקת, דמות יוצאת-דופן ומסתורית של "דברן" מצ'יגנגי (מספר סיפורים נודד רב-השפעה בשבטי האינדיאנים) ומביא מסיפוריו הססגוניים עתירי ניסיון-החיים, המקיפים עולם ומלואו.

מרסו הוא פקיד זוטר צעיר שחי באלג'יריה בתקופת השלטון הצרפתי. הוא מתאר את חיי היום-יום הצנועים, החדגוניים שלו כשרשרת של מעשים מכניים, חסרי משמעות, שלא מעלים ולא מורידים לגביו. הוא לא אוהב ולא שונא, ולא אכפת לו מכלום, ובכל זאת הוא רוצח בן אדם - ועל כך הוא נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי".

הסיפורים שלוקטו במיוחד לקובץ זה ע"י עורכי ספרייה לעם מתאפיינים בסגנון של 'ריאליזם מאגי' ואכן יש כאן מאגיה – מלאכים נופלים, טבועים רבי און, נערות שסימני המוות פוסחים עליהן - אבל לא בפנטזיה, אלא ממש בינינו.

"'המיתוס של סיזיפוס' מנסה להשיב על בעיית האיבוד־לדעת כשם שהאדם המורד מחפש פתרונים לבעיית הרצח; וזה כן זה בלא להסתמך על ערכים נצחיים אשר נעלמו, אולי זמנית, או סולפו באירופה של ימינו... מותר ואף הכרח הוא לשאול: היש משמעות לחיים? לכן מותר להתייצב גלוי־עיניים נוכח בעיית ההתאבדות..."

תלמיד חכם יהודי שבימי גזירות ת"ח נמכר לעבד לאיכר פולני, הוא גיבורו של רומן אהבה והרפתקאות זה, המצטיין בסגולות הסיפור ובקסם הפולקלור, שהקנו לסופר יצחק בשביס-זינגר שם בינלאומי וזיכוהו ב"פרס נובל לספרות".

עולמם הקשוח של נערים מתבגרים בפנימיה צבאית בבירת פרו, לכל חויותיהם החברתיות והאינטימיות, וברקעו ביקורת חריפה על ההידרדרות המוסרים בקרב צמרת הצבא, תככי השלטון והשחיתות בחברה בכללה.

ב'העשב' העבר של הדמויות ממשיך להתקיים בכל רגע ורגע ולהשפיע על ההווה, להטות אותו ממסלולו או אף להכריע אותו במשקלו. לא פעם יטשטש את קווי המתאר של הדמויות, שנסחפות יחד במערבולות של אירועי חייהן הקודמים מערבולות שמשורטטות כאן במכחול של שערה אחת.

עיתונאי ישיש מחליט להעניק לעצמו ליום הולדתו התשעים ליל אהבה עם נערה בתולה. הלילה הזה, בבית זונות באחת מסמטאותיה הציוריות של עירו, עתיד לשנות את חייו של הזקן הערירי שכבר ראה את עצמו עומד על ספו של המוות, והוא זוכה באמונה המחיה שעוד יחגוג את שנתו המאה ואז ימות באחד הימים לא מזקנה כי אם "מאהבה בפרפורי גסיסה מאושרים".

"חרפה", שעלילתו מתרחשת בקייפטאון שאחרי ביטול האפרטהייד ובחווה מרוחקת בכף המזרחי, הוא רומן קצר, אבל באורח מוזר גם רחב יריעה: זהו סיפור אישי שובר לב על יחסי אב ובתו, ובו-בזמן גם דיוקן גבישי מזעזע של דרום-אפריקה לקראת סוף המילניום.

ספר זה של גרסיה מארקס אינו בדיוני אלא כרוניקה של מעשים שהיו: ב- 1990 זעזעה את קולומביה סדרת חטיפות של נשים וגברים - מסלתה ושמנה של החברה הקולומביאנית - בידי עושי דברו של פאבלי טסקוארי המנהיג האגדי של קרטל הסמים של העיר סדיין.

אגדה אלגורית המסופרת רובה בשיחות. סיפורם של אנשים זרים בארץ זרה המנסים לבנות להם שם חיים חדשים. רומן של אידאות הנקשר לספרים קודמים של קוטזי כמו מחכים לברברים ופו, שיצאו לאור בעם עובד ועוררו עניין רב. מלאכת מחשבת של רב-אמן, חתן פרס נובל.

הסופר הדרום־אפריקני ג'. מ. קוטזי והסופר האמריקני פול אוסטר קראו איש את ספריו של רעהו שנים רבות, אבל נפגשו לראשונה בפסטיבל ספרות באוסטרליה בפברואר 2008. זמן לא רב אחר כך הציע קוטזי לאוסטר כי יתחילו להחליף מכתבים באופן סדיר: זה עשוי להיות משעשע ואולי אפילו, "ברצון האל, נצליח להפיק ניצוצות זה מזה."

ספרו זה של גבריאל גרסיה מארקס נכתב בז'אנר שונה מכל ספריו האחרים. לכאורה, ספר מתח מובהק, שבמרכז עלילתו פרשת רצח. ואולם פרט חשוב אחד בו אינו אופייני כלל לספרי מתח: סופו ידוע למן המשפט הראשון.