בן־גוריון,
מספרת ההיסטוריונית והביוגרפית עטורת הפרסים, היה "אדם שלא נטה לחשוף את חיי
הנפש שלו". עם זאת, בביוגרפיה הקצרה שכתבה עליו היא ממקדת את עניינה בניסיון
לחשוף את בן־גוריון האיש, וגם לעמוד על מאפייני מנהיגותו בשעות גורליות, ואינה
נמנעת מהארת חסרונותיו.
מנהיגותו הייחודית של דוד בן־גוריון, נטען בספר, הגיעה לשיאה בשנים 1953-1942. כשהחלו להתבהר ממדיה
הנוראיים של הטרגדיה היהודית השכיל מנהיג היישוב לחזות את ההתפתחויות הפוליטיות
שיולידו הזדמנויות חד־פעמיות להגשמת חזון הקוממיות היהודית. הוא התווה דרכים לגיוסו של העם
ולביצור הכוחות שיוציאו את המפעל מן הכוח אל הפועל. באותן שנים לא נרתע מקבלת
החלטות קשות בשעות מבחן.
עם השנים הולכת ומתבהרת דמותו של דוד בן־גוריון כאחד מגדולי
המנהיגים של העם היהודי בדורות האחרונים. ספרה הבהיר והממוקד של אניטה שפירא
מציג את היסודות להערכה זאת.
פרופ' אניטה שפירא, כלת פרס ישראל בחקר
ההיסטוריה של עם ישראל לשנת תשס"ח, לימדה שנים רבות באוניברסיטת תל־אביב.
מספריה הקודמים:
המאבק הנכזב: עבודה עברית 1933-1929 (1977); ברל: ביוגרפיה (ספרית אפקים, 1980, 2000); מפיטורי הרמ"א עד פירוק
הפלמ"ח (1984); ההליכה על קו האופק (ספרית אפקים, 1989); חרב היונה: הציונות והכוח, 1948-1881 (ספרית אפקים, 1992); יהודים חדשים יהודים
ישנים (ספרית אפקים, 1997); יגאל אלון: אביב חלדו, ביוגרפיה (2004); יהודים,
ציונים ומה שביניהם (ספרית אפקים, 2007); ברנר: סיפור חיים (ספרית
אפקים, 2008), ככל עם ועם, ישראל 2000-1881 (2014).
