ספרי שירה - דף 3

בספר "ישוע קורא בספרי הבשורה" יוצא יאיר זקוביץ מגדרו יציאה כפולה: הפעם הוא מציץ מן החרכים אל ספר אחר, כמעט "ספר אסור", הברית החדשה, ומתבונן בדמותו של ישוע: " {...} יהודי אחד על הצלב/ עם זוג עיניים שחורות/ פקוחות לעתיד {...}". ישוע שלו מדבר מגרונו בגוף ראשון: "אני ישוע בן מרים/ ילוד נוצה/ שנטבלה בקסת הסופר."

הזרוע הכרותה שיכת לי, שמצאתיה לפני שנים בגן, בערוגת עגבניות. היא זרוע גבר בלי בעלים, על כן היא שיכת לי היא. זו יד שלישית, שבלעדיה איני כותב כל אות.

שלושים-וחמש שנה. שלושים-וחמש שנה – ושש-עשרה הדפסות, והספר עוד נזכר ונקרא. משום כך שמחתי כשפנתה אליי העורכת בבקשה לחדש את הספר ולא רק את מראהו. הוספתי לו נספח בן חמישה שירים שנכתבו כולם בין 1959-1960 ל-1966, כלומר בין "שירים שונים" לבין מועד הופעתו הראשונה של קובץ זה. כולם שירים מן הגניזה שלא ראו אור מעולם. והרי הם לפניכם – ללא כל תיקונים ושינויים – זכר לאיש שהייתי ואינני עוד.

פִּתְאֹם שֶׁיֵּשׁ לָהּ אֲדָמָה נָבַל נִשְׁפָּהּ צִיץ בְּלִי שָׂדֶה גַּעְגּוּעַ שֶׁאֵין לוֹ מִפְתָּן כְּמוֹ בְּכִי שֶׁאֵין לוֹ עֵינַיִם לְהִבָּכוֹת בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם הַזֶּה נֶחְצַץ רֹאשִׁי וְשָׁמָּה הַלּוֹט וְשָׁמָּה דְּמוּתִי וְלֹא זָכַרְתִּי צֵל הֱיוֹתִי אָז בֵּין עֲצֵי תּוּתִים

מוּל חַלּוֹנוֹת רַאֲוָה בְּעָרִים זָרוֹת מִתּוֹךְ לוּחוֹת נְחֹשֶׁת בְּמַעֲלִיּוֹת מְמֹרָטוֹת בְּאִישׁוֹנֵי צְעִירִים בְּרַכָּבוֹת תַּחְתִּיּוֹת אֲנַחְנוּ מִזְדַּקְּנִים

לארות נטיפי אור בגביעי שמש להשיב אחור צל מזוזות הריי דרך אחרת לעבור עד רוח יעור מדובב פעמי מבשר משמיע טוב.

במובנים רבים מיטל נסים שייכת לדור הקריון. לאלו שנולדו בשנות ה־80 וגדלו בשנות ה־90. זו תקופה של תרבות הקריון, שהיום הולכת וגוועת. כמו בספריה הקודמים גם כאן מצוי המבט הפרובינציאלי שלה על הנוף ועל המרחב, ודרכו היא מספרת את הסיפור שלה.

אֲנִי גָּר עַל כַּדּוּר אַךְ זֶה תַּעֲלוּל - הַכְּתֹבֶת שֶׁלִּי: מַעֲרֶכֶת הַׁשֶּּּמֶשׁ. הָרְחוֹב שֶׁלִּי הוּא עָגֹל, הוּא מַסְלוּל, וְאֵין מִסְפָּר לַבַּיִת, הַבַּיִת הוּא נֶמֶשׁ עַל פְּנֵי הַׁשָּּמַיִם.

הָיִיתִי כּוֹבֶשֶׁת אֶת פָּנַי בֵּין שָׁדָיו שֶׁל לוֹחֵם הַסּוֹמוֹ. הָיִיתִי נֶחְבֵּאת בֵּין עֲמָקָיו וַהֲרָרָיו.

מה נשתנה הלילה הזה! הלילה הזה לא נשתנה, לא תפסו חבלי השנה על מסכי החושך. למראשותים תחושת התצלום שעל גב השידה: שתי אחיות מישירות – מי יבלוש את כוכי העיניים, מי ימדוד טווחי מבטים?

אחרי יותר מעשרים ספרי שירה שפורסמו במשך חמישים וחמש שנים, מוגש לראשונה לקוראים מבחר מקיף ומייצג משירתו של אהרן שבתאי, מגדולי היוצרים בישראל.קולו המובחן, הן בסגנון המחושב והן באמירה האתית, בישר בשעתו מהפכה אמיתית בשירה העברית.

חֻלְיַת זָהָב הִתְוַסְּפָה לַשַּׁרְשֶׁרֶת שֶׁעַל צַוָּארִי. עִם מַזָּל מְחֻרְבָּן כְּמוֹ שֶׁלִּי בְּנִגּוּד לְחֻקֵּי הַטֶּבַע אֲפִלּוּ הִיא תַּחְלִיד בִּמְהֵרָה. אַךְ הַיּוֹם אֲנַסֶּה לֹא לִזְכֹּר, אֲשַׁדֵּל אֶת הַלֵּב - זֶה דּוֹקְרַן הַבַּרְזֶל הַפּוֹעֵם בְּתוֹכִי שֶׁיְּרַפֶּה, יְכַנֵּס אֶת חוֹחָיו וְיָנִיחַ לַפָּז לְרַצֵּד עַל הַבֶּכִי.

נהר הזהב העז נרעד ונחפז בלוע עב שחור במרחב עלטה מתפשטת נתפס פס הזהב מפרפר האור היקר נפרם קוו המופז של היצור הנרקם נפקד פתילו הבוער עבים עבים ואין גשם

לאֹ מָצָאתִי דָּבָר שֶׁלֹּא הוּבַס עֲדַיִן .כַּמָּה מַהֵר כָּבוֹת לֶהָבוֹת, נִפְסָקִים חִפּוּשִׂים, קֶרֶן אוֹר רָפָה. שׁוּם הִתְעָרְבוּת חִיצוֹנִית, שׁוּם הַשְׁגָּחָה אוֹ עַיִן הָרָע לֹא תַּפְרִיעַ לָנוּ לְהַגִּיעַ אֶל מָחָר. אֲבָל מָה יִהְיֶה כְּשֶׁנַּגִּיעַ?

לקחו ממך כתונת ורודה שעפה בשמים לקחו נעלך מפחם כתונת לא דיברה בדם. לקחו ממך מילים בכית לתוך הידים לתוך באר בכית ואֵל מראה לך משהו.

כְּשֶׁיֵּשׁ סְבִיב מִי לִכְרֹךְ זְרוֹעוֹת בַּחֹשֶךְ אֵין חֹשֶךְ וּכְשֶחֹשֶךְ אֵין סְבִיב מִי לִכְרֹךְ זְרוֹעוֹת.

אֵינֶנִּי כּוֹפֵר בָּזֶה. אֵינֶנִּי זָקוּק לַנִּסִּים הַמְּלֵאִים, אֵלֶּה מְכַלִּים אֶת עֵדֵיהֶם. אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת הָעֵד שֶׁשָּׂרַד אֶת הַפִּלְאִי עִם הַצִּיּוּד שֶׁל הַחֻלִּין כְּמוֹ הַנַּוָּטִים הָעִוְרִים שֶׁמִּפּוּ אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת בְּמוֹטוֹת יַעֲקׁב, חוֹרְכִים אֶת עֵינֵיהֶם תּוֹךְ כְּדֵי מְדִידָה – רִאשׁוֹנֵי הַשּׁוֹשֶׁלֶת בְּמָסׂרֶת הַבְּהִיָּה אֶל הַבָּהִיר מֵרְאוֹת.

לִקְרַאת סוֹף הַשָּׁבוּעַ שָׁרַב. חֲזוֹן אַחֲרִית הַיָּמִים מִתְנַסֵּחַ בְּמִקְרֶה. וְכָל אֵלֶּה הַמִּתְפַּיְּטִים עַל אוֹתָהּ בְּכוֹרָה שֶׁל הַגֶּשֶׁם שָׁכְחוּ שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ בְּעִבְרִית כְּאִלּוּ תּוֹקֵף מִתּוֹךְ כְּלִי נֶשֶׁק. יוֹרֶה.

לומר את זה פשוט, כמו: איזה גשם מחורבן צבע היום את הנשמה אפור, או, מי סחט מהדמעות טיפות של מלח, ושוב טורד, טורד, יורד, יורד, והך והד.

מבחר מתוך מחברות של המוזיקאית רות דולורס וייס, שלא נועדו מלכתחילה לפרסום ונכתבו בשנים 2002–2012. הן מתארות דרך חיים סבוכה, רצופת מעקשים ורגעי התבהרות, התגלויות ונסיגות. לפנינו תשובה מפורטת לשאלה "מה זה שיר"; לא תשובה תאורטית אלא תיאור חי, רגיש וחשוף של חיים נסערים ותהליכי החיפוש והמציאה המביאים לפעמים לכתיבה של מוזיקה ושל שירה.

קרע שמש והיא אדומה בתוך דמעות רבות בזיזתה עשאוה ככברה

השירים נושאים בתוכם התבוננות פואטית בחוויית היחיד ובמקורות תרבות יהודית מהם הוא שואב, בנסיון לכונן מרחב רוחני, עצמיות ואינטימיות נגד זרם העידן הפוסט-מודרני. הם אף ביטוי להתמודדות ברגעי איום של בדידות אישית, ואל מול אפשרות של התפרקות תרבות ישראלית.

אמירה הס פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה. ספר המזלות של אמירה הוא ספרה האחד עשר.

בספר, בו כל שיר מתכתב עם השיר העוקב אחריו, מהלך פואטי שראשיתו בייסורי האב בתופת של שדה הקרב, והמשכו בהתחקות אחר קורות הבן מילדותו ועד שהרחיק נדוד בתוך גבולות ישראל ומעבר לים.

אִישׁ יוֹשֵׁב בְּבָּר וְנֶאֱחַז בְּצִנּוֹר שֶׁל נְחֹשֶׁת, שֶׁמָּצָא כָּפוּף לְפָנָיו. מוּלוֹ אֶקְרַן שֶׁכֻּלּוֹ רוֹכְבֵי אוֹפָנַיִם שֶׁמִּתְאַמְּצִים בְּכָל כֹּחָם קָדִימָה, בְּעוֹד שֶׁהוּא אֵינוֹ מְבַקֵּשׁ עוֹד לְהַגִּיעַ, רַק לְהִשָּׁאֵר לְשָׁעָה תָּפוּס בַּצִּנּוֹר. מַגְנִיב מַבָּטִים אֶל הַמַּרְאָה הַמְּשַׁקֶּפֶת פָּנִים שֶׁאָבַד טַעְמָם, שֶׁהוּא עוֹד מַחֲזִיקָם שֶׁלֹּא יִתְפַּזְּרוּ, מַחֲזִיקָם רַק מֵחֲמַת הַמָּסֹרֶת שֶׁל פָּנָיו שֶׁהֻרְגַּל אֶצְלָהּ כְּשֶׁהוּא מַבִּיט בְּעַצְמוֹ. אִישׁ עוֹד לִרְצוֹנוֹ אֲבָל כַּמָּה זְמַן יַצְלִיחַ? וְהוּא מַחֲזִיק בַּצִּנּוֹר בְּכָל כֹּחוֹ, כְּלוֹחֵץ יָד שֶׁל חָבֵר וָתִיק.

דָּבָר לֹא תִּזְכְּרִי מֵהַלַּיְלָה הזֶּה. לֹא אֶת עֲרִיסַת זְרוֹעוֹתַי שֶׁנָּשְׂאָה אוֹתָךְ, כְּפִי שֶׁהַקּוֹל נוֹשֵׂא אֶת הַהֵד,

את עשרים וארבע הראשונות הקדשתי לאגס. ערב ערב, קודם ששכבתי לישון, עמדתי יחף מול קערת הפרי ואמרתי בלבי: אם רק אוהב דיִי, בתום ובמסירות, ינעם לי טעם האגס.

הכל ישוב למקומו, טיפוף הנעליים למדרכות, המוסיקה לגיטרה, החיוכים לפיות, הרוח לשיער, המטאטא לידיו של המנקה הערהי, השעמום לאצבעות הרוכלים, המוות לעפעפי המתים, הזכרון לקרקעית השכחה.

כותרת-המשנה של הספר "עם 35 משוררים", מלמדת על כך שבקובץ זה של מאמרי ביקורת והערכה ימצא הקורא ריכוז שאין לו כמעט תקדים בספרותנו מבחינת היקף הטיפול בשירה העברית, החל בקלאסיקה המובהקת של ביאליק וטשרניחובסקי עד הצעירים בני זמננו.