סיפוריה של אפרת שטיגליץ מתבוננים באורח ישיר, מדויק וחסר פניות באנשים ובמצבים. תיאור פרטני של חפצים, מראות ומפגשים בין בני-אדם בתמונות מקוטעות לכאורה. בצד האיפוק, האירוניה וההומור יש בסיפורים הרבה סימפטיה והשתתפות. אנשים בודדים מחפשים ואף מוצאים, לרגעים ספורים, מגע, חום ולפעמים אפילו אושר.