"חָלַמְתִּי חֲלוֹם עַל חָתוּל", אָמְרָה מַעֲיָין לְעַלְמָה.
"גַּם אֲנִי", אָמְרָה עַלְמָה.
"הוּא הָיָה צָהֹב", אָמְרָה מַעֲיָין.
"הָיוּ לוֹ עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת", אָמְרָה עַלְמָה.
מַעֲיָין וְעַלְמָה הִבִּיטוּ זוֹ בָּזוֹ –
וּפִתְאוֹם הֵן אָמְרוּ מַהֵר, בְּיַחַד: "אֵין פֹּה רֶגַע בְּלִי חָתוּל!"
![](/Media/Image/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA %D7%9C%D7%93%D7%A3 %D7%94%D7%A1%D7%A4%D7%A8/%D7%90%D7%99%D7%9F %D7%A4%D7%94 %D7%A8%D7%92%D7%A2 %D7%91%D7%9C%D7%99 %D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D.PNG)
הסופר דויד גרוסמן, המאיירת נעמה בנזימן וחתול מסתורי אחד
מובילים את מעיין אל בוקר קסום, שמתערבבים בו חלום ומציאות ודמיון.