המלצות - דף 22

"רוזינה ליפי יוצרת כאן פרוזה במשמעות האמיתית והיפה ביותר שלה: היא כותבת על הפרוזאיות של החיים, מתעכבת על רגעים קטנים והאופן שבו רגעים גדולים משתקפים בהם, והיא עושה זאת בלי לוליינות מיותרת ויומרות מוגזמות. הספר "נחלה" הוא פשוט ספרות טובה, וככל ספרות טובה הוא פותח צוהר אמיתי לחיים אחרים לחלוטין, צוהר שדרכו אפשר להעריך מחדש את החיים שלך עצמך."

הרבה עצב, פיכחון ופיוס יש בספר הזה שכתוב ביופי רב וברכות. זהו חשבון נפש משפחתי שאינו נובע מהתחשבנות אלא מהשלמה, מרצון לדעת, להכיר, להבין. נדמה לי שכמעט כולם מבקשים להספיק לעשות "מסע כזה עוד בחיי ההורים, אך רק מעטים מסוגלים ומצליחים. ורק מתי מעט מצליחים גם, כמו גרץ, לקחת איתם אחרים למסע ולהפוך אותו לחוויה מרגשת ומזככת, ובמידת מה גם לסוג של חוויה קולקטיבית, המשרטטת גם קווים לדמותה של ישראל כפי שהייתה כשהתהוותה".

"אין כל ספק כי בספר זה יישם מתיוס את משנתו בצורה מבריקה: הקריאה ברומן דומה להאזנה למוזיקת ג'אז: המבנה מורכב ומתוחכם, הקצב מסחרר ולעתים נדמה כי מתיוס אלתר כאוות נפשו, וכל המרכיבים הללו שלובים יחד בהרמוניה יוצאת מן-הכלל."

"גרסתה הנהדרת של המאיירת ליאת יניב לשירו הידוע של ע' הלל, "יוסי ילד שלי מוצלח" (עם עובד), היא עוד אחת בסדרה מבורכת של פרשנויות שעושה דור חדש של מאיירים מוכשרים לנכסי צאן ברזל בשירת הילדים העברית".

'האטום החברתי' הוא ספר מעולה, אחד הטובים שקראתי בשנים האחרונות. הוא כתוב נפלא, ההסברים בגובה העיניים והכי חשוב- הוא מעורר מחשבה. סביר להניח שתמצאו את עצמכם מהרהרים ברעיונות שהועלו בו ימים וחודשים אחרי שתניחו אותו מידיכם.

"שיף שזר פה רומן בלשי בתוך רומן בלשי, סיפור על חוקר משטרה הפותר תעלומה, שהוא גם איש הפותר את תעלומת חייו. את שני הסיפורים הללו, הכרוכים זה בזה ונובעים זה מזה, נטע היטב בארבעה חודשים של שנת 1973, זמן רחוק-קרוב, זמן שהוא במרחק נגיעה, ובכל זאת - כה שונה ורחוק. שיף יודע לספר סיפור, לעצב דמויות אמינות ומעוררות אמפתיה ולהפיח חיים במציאות שהייתה ואיננה בכישרון גדול."

"בתחילת המאה ה-20 ביקש ג'יימס ג'ויס לצייר תמונת מצב עגומה של דבלין, עיר הולדתו. הוא רצה לתאר אותה במונחים של ניוון חברתי ודרדור מוסרי. אבל קובץ הסיפורים שלו, "דבלינאים", מצייר איכשהו דבלין קסומה, על שלל תושביה, הרגליה ואתריה. עיר פגומה, אבל מיוחדת במינה".

האישיות הצבעונית של בני המשפחה, אהבתם לספרות ונטייתם לסיפורי מעשיות נחוות דרך הניבים והביטויים שמתבלים את סיפוריהם והתוצאה הסופית היא, למעשה, ספר זיכרונות קולקטיבי-משפחתי מלא בהפרזות, מחיקות, תוספות ושיפורים שהעיקר בו הוא אהבת הסיפור.

קשה להתנתק מהדמויות הרבות אותן מכירים במהלך הקריאה. להירי העניקה לכל אחת מהן קול יחיד ועשיר ולא פסחה על אף פרט. הן ממשיכות ללוות את הקורא ימים ארוכים לאחר סיום הספר. יותר מהכל, התחושה שמתקבלת בזמן קריאת הספר היא שהוא נכתב בדם ויזע.

למה כן: כי העיסוק האינטליגנטי בפסיכולוגיה ובעומק של הדמויות לא בא על חשבון עלילה מותחת. כי התיאורים של וינד גאפ ונוכחותה החזקה לאורך כל הסיפור יוצרים תפאורה קודרת שכמו משמשת דמות נוספת שתורמת לעומק ולייחוד של הסיפור וחוץ מזה, סטיבן קינג המליץ.