מה לטל שני, אחד משלנו, מלח הארץ, צעיר תל-אביבי קוצני, ולטוליק שניידרמן בן השבע, היושב לבדו בדירה זעירה וריקה, ומחכה לגרמנים שיבואו "לקחת" אותו כמו שלקחו את סבא? מה לטל הממתין בתור לחבילה בסניף דואר רמת-אביבי ולטוליק המצפה לסבו המאומץ שיחזור מ"גולאגיה" הקפואה? מה לכרזת תעמולה סובייטית המכוונת אצבע מאשימה אל ילד אחד ויחיד "שם" ולמערכון אינשטייני-שיסלי שחור-לבן "כאן"? בכתיבה חריפה ועשירת דימויים פותח בוריס זיידמן צוהר אל "הווייתם" של מאות אלפי "טוליקים" החיים בו זמנית בשני עולמות מקבילים שלעולם לא יפגשו – כפל ההווייה של מה שמכונה "העלייה הרוסית".
"ספרו הראשון של בוריס זיידמן "המינגוויי וגשם הציפורים המתות" הוא ספר הביכורים הטוב ביותר שקראתי בשנים האחרונות. ספר חכם, חריף ומעורר השתאות. מדובר במקרה נדיר שבו להכרזה על "קול חדש בסיפורת העברית" יש גיבוי גם בטקסט עצמו."
אשכול נבו "ארבעה בתים וגעגוע"