"אם זה לא ברור עדיין – אני מת על העבודות של מר אנגלמאיר, ובכל פעם שאני נתקל בציוריו אני חש בהתרממות רוח ושמחה, דיצה וגילה. למעשה הייתי מוכן בשמחה למחוק את חתימותיו בטיקפס, ולשרבט עליהן את הלוגו 'גבע'. זה לא שאני רוצה להתהדר בנוצות זרים, אלא שאני מרגיש הזדהות מוחלטת עם רוחו, כוונותיו והצורה שבה הוא מבטא אותן, ומאחל לעצמי אותה מידה של חופש, איכות וכוח אליהם מגיע הזאב הרעב. דודו גבע / קטלוג גלריה "אסכולה"

"משך השנים מתקיים בישראל משק אילוסטרטיבי עשיר. אנגלמאיר אחד מנציגיו המעולים. לאנגלמיר הפועל גם בעיתונות הלגיטימית וגם ב'מחתרתית', נוסח משלו שעיקרו: בלילת חומרים עצומה, ומבלילה זו נמשך הסיב האנגלמאירי. מכל אלה, אנגלמאיר מייצר 'אילוסטרציה' המתייחסת גם לנוהלי החיים היומיומיים, גם לאידאות אתיות ופוליטיות שליטות וגם להיסטוריה של האילוסטרציה עצמה. כלומר מדבר בכמה טלפונים יחד באותה שעה." אדם ברוך / שישי, מעריב

"אנגלמאיר הצליח לפצח את הקוד הבלתי אפשרי של שפה ויזואלית ישראלית. סדרת האיורים שמלווה את הספר היא קולאז' סלפסטיק מופרע, שמצליח בדרך מוזרה לייצר שפה חדשה, שמתקשרת עם הישראליות." עמיר חדד / ידיעות אחרונות

"הרבה שערים נפלאים של 'עכבר העיר' אייר המאייר זאב אנגלמאיר. את החותם האישי שלו מזהים מיד ואפילו מרחוק. זהו סגנון מובהק, מובחן, חזק וחריף. בקו שחור עבה, בוטה ומהיר, הוא ממציא יצורים, יוצר סיטואציות חצופות והכל בהומור שופע, לא מתחנחן וללא פשרות."
נעמי סימן-טוב / העיר

"זאב אנגלמאיר הוא עוגת הקרם בפרצופו של הפוליטיקלי קורקט; אל מול הבורגנות הישראלית, אנגלמאיר הוא הילד הרע שצועק 'כולנו עירומים'."אסף גפן / תרבות מעריב

"לו איור היה מוסיקה, אנגלמאיר היה רוק כבד. המיתרים המחוספסים שלו חורקים, מייבבים וצורחים. סולו הגיטרה של אנגלמאיר נשמע מרושל, כאילו, אך בתוך הצלילים המתכתיים מסתתרת שירה צלולה ומדויקת. תמיד. שפתו רזה, בוטה, מיידית ונטולת כל סלסול או קישוט מיותר. שפה ההולמת במדויק עיר חמה, לחה, שטוחה, אופנתית, עצבנית, אפורה ומתקלפת." תמיר להב-רדלמסר / קטלוג 'עכבר העיר'

קרא עוד  >
חסר