ספרי ילדים ב־40% הנחה!

מאחורי ההר ישבו שלושה גמדים, לא אכלו ולא שתו רק ישבו ופטפטו, כל כך הרבה זמן הם פטפטו עד שקרא להם - פיט, פט ו-טו.

אִמָּא אוֹהֶבֶת מְאֹד אֶת יָהלִי, אֲבָל אֵינָהּ מוּכָנָה לָתֵת לָהּ מַשֶּׁהוּ אֶחָד שֶׁהִיא מַמָּשׁ רוֹצָה. כָּל מִי שֶׁבָּא אֲלֵיהֶם חוֹשֵׁב שֶׁיָּהלִי צוֹדֶקֶת. יֵשׁ לָהֶם אֲפִלּוּ רַעְיוֹנוֹת. וְעוֹד אֵיזֶה רַעְיוֹנוֹת!

חיה קטנה, חמודה ורכה, שלא עושה לא הרבה לכלוך ולא הרבה רעש.

איך עושה כלב? סבא שואל. דה, דה, דה, עונה מיכאל. כלב נובח האו, האו, סבא אומר. האו, האו, מיכאל חוזר.

קרה לכם שקראו לכם בשם שאינו שלכם? לי זה קורה כל הזמן.

עַל בִּילְבִּי גֶּרֶב־בֶּרֶךְ וְעַל חֲבֵרֶיהָ טוֹמִי וְאַנִּיקָה. בְּסִדְרַת הַקּוֹמִיקְס שֶׁל בִּילְבִּי תִּמְצְאוּ הוּמוֹר מְשֻׁגָּע וְגַם נוֹסְטַלְגִּיָּה. הַטֵּקְסְט כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת דְּפוּס מְנֻקָּדוֹת וּגְדוֹלוֹת, לְמַעַן אֵלֶּה שֶׁרַק עַכְשָׁו לוֹמְדִים לִקְרֹא.

הַאִם תַּצְלִיחַ אֵמִילְיָה לְהִכָּנֵס לְבַד לַגָּן הַיּוֹם? נעמה בנזימן היא מאיירת ולפעמים גם סופרת. נשואה לדורי ואמא לאיתמר ולזהר. פעם פחדה ללכת לגן. היום כבר פחות.

"עכשיו אתה מבין למה המצאתם עשרות חוקים כדי להפריד בינינו?" שאל מנדלה והֵישיר מבט אל מנהל הכלא, ומיד ענה: "הפרדתם בין שחורים ללבנים כי פחדתם לגלות שאנחנו בני אדם בדיוק כמוכם!"

טלי בת ה-17 שולחת שי לחייל המשרת בלבנון וכשמגיע מכתב תודה מגיא, מתחיל להיווצר ביניהם קשר מיוחד, המתפתח באופן בלתי צפוי. "חברה של חייל" הוא ספר על אהבה ראשונה, על קשיי התבגרות והתמודדות עם בעיות במשפחה, על רקע מלחמת לבנון.

ביום שראה עוזי את אביו נדרס השתנו חייו: הדלקה שפרצה בקיבוץ וכמעט לא הותירה דבר; נטע, הילדה החדשה בקיבוץ; ניקולאי החבר של אבא שהזמינו לבקרו בצריפו המסתורי; וקבוצת הילדים שעקבה אחריו עד יער הכתמים המתעתע - כל זאת ועוד בספר מרגש ועוצר נשימה שמחזיר אותנו בזמן לשנות השישים לקיבוץ אי־שם בארץ.

"שָׁמַעְתִּי פַּעַם סִפּוּר עַל יַלְדָּה שֶׁרָכְבָה עַל פִּיל עַד לְבֵיתָהּ. חָלַף לוֹ לַיְלָה וְיוֹם חָדָשׁ עָלָה כְּשֶׁפִּיל מְתְרַחֵק, הוּא הוֹפֵךְ לִנְמָלָה."

הַיּוֹם בּוּבּוּ הֶחְלִיט לָצוּד אֶת כָּל הַחַיּוֹת. חְחְחְחְחְחְחְ! לְהִתְפַּקֵּעַ מִצְּחוֹק! בְּעֶצֶם לֹא מַמָּשׁ...

מִי גָּנַב מִבּוּבּוּ אֶת הַחֲצָאִית הַיָּפָה וְהָרַכָּה שֶׁלּוֹ? בּוּבּוּ אֵינוֹ מַסְכִּים שֶׁחַיּוֹת הַגּ'וּנְגֶל יִצְחֲקוּ מִמֶּנּוּ, וְהוּא יוֹצֵא לְחַפֵּשׂ אֶת גַּנַּב הַחֲצָאִיּוֹת הָאָיֹם.

כְּשֶׁהָעִפָּרוֹן הַשָּׁחֹר הִגִּיעַ לֹא הָיָה דָּבָר. אָז הוּא צִיֵּר אֲדָמָה וּבַיִת קָטָן, הוּא צִיֵּר לְעַצְמוֹ עוֹלָם שָׁלֵם בְּצֶבַע שָׁחֹר. "זֶה עָצוּב!" אָמְרוּ הָעֶפְרוֹנוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁהִגִּיעוּ לְפֶתַע פִּתְאֹם, אַךְ הָעִפָּרוֹן הַשָּׁחֹר חָשַׁב בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ. שָׁחֹר הָיָה הַצֶּבַע הָאָהוּב עָלָיו.

ילדה נוחתת בארץ חדשה, בעיר גדולה, בשפה זרה. הכול חדש: הרחובות, הפארקים, השלטים, בית הספר, הילדים. איך היא תסתדר בלי להבין שום מילה ובלי להכיר אף אחד?

"...קם בבוקר המפוזר ויושב על המיטה, ושואל: `ישנתי כבר, או שכבתי זה עתה? זה שבחלון זורח - שמו שמש או ירח? עת לקום או עת לישון? לא כתוב על השעון!..` ... הנה כך הוא המפוזר, המפוזר מכפר אז"ר."

פַּעַם אַחַת, לִפְנֵי הַרְבֵּה זְמַן, - קְרֶמֶר הֶחָתוּל הָיָה אָז קָטָן - הוּא יָצָא לַגִּנָּה וְשָׁלַף צִפָּרְנָיו, וְסִמֵּר אֶת שְׂפָמוֹ וְחָשַׂף אֶת שִׁנָּיו, הִתְגַּלְגֵּל, הִתְגַּנֵּב, קָפַץ וְאָרַב

סיפור שמתחיל מחלום משוגע, וממשיך לבוקר שכולו מצברוח רע. וכך עף לו דורון מעלה, יורק להבות של מילים בכל הצבעים, ולומד לנחות על הארץ - בזהירות.

הטיול הקטן, שירה המוכר והאהוב של המשוררת והמלחינה נעמי שמר, מתאר מפגש צבעוני ומלא שמחה של קבוצת ילדים עם הנוף והטבע - ההר והים, הרקפות והכלנית, הדשא והכרם - בשפה עשירה ומדויקת, ועם זאת מלאה תנופה ושובבות.

הטרקטור הגדול והאדום כבר ישן. יש עכשיו בכפר טרקטור חדש. מה יהיה על הטרקטור הישן ועל הדוד אהרון?

כל מי שחלם אֵי־פַּעַם יודע שיש סוגים שונים של חלומות: חלומות רעים וחלומות טובים, חלומות מפחידים וחלומות משונים ויש גם חלומות שמתגשמים, ואלה - שלא כמו שאר החלומות - מלוים את הילדים כל הלילות. מה הפלא שכל החלומות רוצים להיות חלומות שמתגשמים?

ואגנרי מאטאיי הצליחה לחולל נס - היא שכנעה מאות נשים כפריות לשתול מיליוני עצים ולהחזיר לקניה את כל סוגי העצים שצמחו בה בעבר. היא החזירה את הצבע הירוק לארצה, ואת התקווה והגאווה לתושביה.

כל אחד לפעמים מרגיש מקושקש, מרגיש לא מתאים וטיפה משובש, זה סיפור על קִשקוש שיוצא למסע ומוצא את האושר... מחוץ לקופסא.

ג'ניפר מארדלי תמיד רצתה להיות יפה. לכן היא מאוכזבת כשהיא יוצאת מחנות הקסמים של מר אִילִווס עם קרפד מכוער במיוחד. כפי שאומרת האויבת הכי גרועה שלה, "קרפד לקרפדה." אבל הקרפד הזה מסוגל לדבר, ובעצם הוא לא סותם את הפה...

לעיני ג'רמי נגלית חנות מיושנת שמעולם לא ראה בעיירה הקטנה: חנות הקסמים של ס"ה איליווס. הוא לא מתכוון לקנות שם משהו... אבל משהו רוצה ללכת איתו הביתה. ביצה צבעונית ומשונה, שצריך לטפל בה היטב כדי שתבקע.

האם תיעלם נמש כמו אמה? מהו סודם המאיים של האומנת ובנה? מיהם היצורים השוכבים בתיבות זכוכית, שעיניהם הבורקות חסרות חיים? מיהי מלכת השערות היפהפייה? ומהי נקמתה המתוקה?

יֵשׁ לִי שֶׁמֶשׁ מִשֶּׁלִּי חוּץ מֵהַשֶּׁמֶשׁ בַּחוּץ. הִיא מְחַיֶּכֶת אֵלַי כְּשֶׁמָּתוֹק לִי אוֹ חָמוּץ. כְּשֶׁהִיא נִכְנֶסֶת אוֹר נִכְנָס פְּנִימָה, לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי קוֹרְאִים אִמָּא.

סיפור אהבתם המופלא של אמור, אל האהבה ההרפתקני והפרוע שנועץ את חציו ומבלבל את לִבותיהם של האלים ובני האדם, ופסיכה, בת התמותה שנולדה יפהפייה כאלה, והביאה לקנאתה חסרת המעצורים של ונוס אלת היופי.

אפרים סידון ודני קרמן עיבדו את המעשייה הידועה והמשעשעת על אודות היהודי העני, שביתו הקטן צר מלהכיל את רכושו הדל ואת ילדיו הרבים, לכדי סיפור מחורז ומלא הומור ששלובים בו המסורת היהודית המלאה חוכמת חיים ופיקחות "ממזרית", עם הקריצה השובבה והכרת נפש האדם.

"בבקשה צייר לי כבשה!" "מה?!" "צייר לי כבשה..." קמתי בקפיצה כהלום רעם. שפשפתי חזק את עיני. הסתכלתי היטב. וראיתי ילדון משונה מאוד מאוד מתבונן בי בכובד ראש... זה היה הנסיך הקטן."