רוב חיינו עוברים להם בין המילים... אנחנו מתנדנדים בין מה שהתכוונו להגיד ולא אמרנו, לבין מה שנפלט לנו בלי כוונה,ובין מה שאמרנו ולא דייקנו.
הספר 'תהיו בקשר' מאיר באור מחוייך ומצחיק את השפה העברית היומיומית
הקלישאית, ומציע אופצייה נוספת להקשבה: הקשבה לעצמנו. הקשבה
לזולתנו.
...והרי עמוק בפנים כולנו מסוגלים לזהות מאחורי המילים והאינטונציה את הנסתר או הזיוף, רק שלא תמיד אנחנו מתפנים להקשיב לקול הפנימי שלנו שיתרגם למעננו את המשמעות הנסתרת.כך קורה לעיתים שאנחנו אומרים
דבר אחד ובעצם מתכוונים משהו אחר לגמרי.
כמו כל פיפס בישראל, גם הספר בנוי משלשה חלקים:
1. מילון הדיבור הפנימי (סבטקסט) למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים...
המילון מחולק לקטגוריות שימושיות, כדי לנסות לעשות קצת סדר בתוך הבלגן הפנימי והחיצוני שהשפה מזמנת, לדוגמא (אמא של קצה-המזלג):
"ביננו" = ביננו ניצבים 7 אנשים שכבר יודעים.
"שאלוהים יסלח לי, אבל..." = פתיח להכפשה.
"אני לא מאחל דבר כזה לשונאים שלי" = בול את זה אני מאחל לשונאים שלי.
"אני לא רוצה לפגוע, אבל" = פגיעה בזמן התבשלות.
"אין מה להשוות" = הנה אני משווה.
"עם כל הכבוד לך" = קבל הכפשה בפניך.
"אל תיקח אותי אישית" = קבל ביקורת אישית בלבד.
אל תיעלב, אבל" = פרומו לעלבון.
"ברמות מטורפות" = העצמה לסיפור לא מעניין.
"גם אתה יכול להרים טלפון לפעמים" = אני משקיע בקשר יותר ממך.
"ברמות שאין לתאר" = קבל תיאור מפורט.
2. 15 השריטות הנפוצות בתרבות הדיבור והקשב:
תרבות הדיבור הישראלית ידועה ונפוצה בעולם ולא תמיד מחמיאה לנו. אוסף השפות, המגזרים, העדות והמבטאים התכנסו לארץ הקיבוץ והגלויות - ארץ קטנה עם שפם מוקפת אויבים עם זקן, ויצרו את תרבות הדיבור והקשב שלנו, שזר לא יבין אותה. מדענים בינלאומיים לחקר שפות והתנהגויות בינאישיות מנסים כבר שנים רבות לפענח את גילוי החיבה הצברי, המלווה בצ'פחה צה"לית ומתבטא במילים החמות, המחבקות, העוטפות והמקרבות:
"אז מה קורא, יא זבל?!?!"
בחלק זה מקוטלגות ה'שריטות' הבולטות (בצורת מונולוגים ודיאלוגים), שהופכות את תרבות הדיבור שלנו למה שהיא: עצבנית, חיננית, מתאמצת, מצטדקת, מתחסדת, תוקפנית וחמה עד לוהטת. מזרח תיכון, אתם יודעים:
- "חרדת הנקודה" -
רוב הציבור הישראלי בנוי בעיקר לאנקדוטות קצרות. בזמן דיאלוג עם ישראלי אחר, ההישרדות החברתית שלך תלויה בידיעה הברורה שאין סיכוי שתצליח לסיים לספר סיפור של יותר משתי דקות בלי שיפריעו לך באמצע. כאמצעי הגנה נגד חרדה זו, נוצרה שיטת חצאי המשפטים: "עכשיו את מכירה אותי... עזבי אותי... וזה לא שאני... ואני לא צד בעניין.... אבל... תגידי...רוצה קפה?... איפה הייתי... אז אתמול..."
- אנשי "המילים המוכפלות" -
אלה המאיצים את קצב הסיפור בעזרת הכפלת מילים: "...אני יושבת בקליניקה של ד"ר כהן, יושבת יושבת יושבת, מחכה מחכה מחכה וכלום...כלום לא זז, שום דבר. אז צילצלתי למשרד להגיד שאני מאחרת.. והטלפון מצלצל מצלצל מצלצל ולא עונים... לא עונים לא עונים לא עונים....פתאום עונים לי..."
- אנשי "ההברות הסתומות" -
אלה המנסים להעצים את הדראמה בכוח:"ואז מה זה כעסתי ואמרתי לה: טי-טא-טו ופי-פה-פו.... מפה לשם... אה פה פה וככה וככה ופי-פא-פו ואה בה ציגלמה...היא הייתה בהלם ממני.... "
- "המודיעים" -
(אבל רק את מה שידוע וגלוי לכל עין):"הסתפרת!!" / "החלפת בושם!!" / "רזית!!" / "את בארץ!!".
- "כחולי הראש" -
אותם גברים המוצאים כפל משמעות כחלחל בכל מילה שרק אפשר,
ונוטים להיטפל גם למילים תמימות: להרים, לסובב, לפתוח, להכניס, להוציא, לערבב, למדוד, לרדת, להשחיל, לטחון, לנעוץ, לשלוף, לעמוד, להעמיד, לעשות טובה.
- אנשי "אמרתי לך" -
לאורך חיינו יישמעו סביבנו לא פעם צליליו של של אחד מסוגי ה'אמרתי לך' גם כשלא רצינו או ביקשנו שיגידו לנו דבר:
איך אמרתי לך?/ לא אמרתי לך?/ מי אמר לך מי? / אמרתי לך או שלא אמרתי לך? /זה היה צפוי מראש / טוב, זה שקוף / אני התרעתי / איך, איך
לא ראית לבד ש.../ חבל שלא התייעצת איתי קודם / פשש... איך ידעתי איך / בוקר טוב אליהו.
- אשמל"ל - אנשים שאין מה לחדש להם:
אין מוצר שהם לא מכירים / אין ארץ שהם לא היו בה / אין חוויה שהם לא חוו / אין אופציה רוחנית שהם לא בדקו / אין עבודה שהם לא עבדו בה.סימן היכר: עוד לא גמרנו לדבר והם כבר קופצים עם: זה מזכיר לי את... /אפרופו... /בול מה שקרה ל... /המון אנשים עכשיו....
3. תופעות ישראליות -
ההוויה הישראלית כוללת כמה תופעות משונות שמאחוריהן מסתתרות תכונות שממש לא מחמיאות לנו, וגם אם נמצא בהן במקרה משהו חמוד, מיד נפלוט בנימה ביקורתית ואהבה את אנחת 'אוייש, זה כל כך ישראלי'.
סוגיות ללא תשובה:
- איך זה שהנאה ישראלית טיפוסית מתומצתת במשפט אחד בלבד, בן 4 מילים, שנאמר לרוב בסופו של פיקניק או טיול: "לא הרגשנו את הילדים"?
- איך נסביר לזר ש"ג'ינג'י בא שים פה יד" הוא ביטוי כללי לבקשת עזרה, ללא כל קשר לצבע שערו של העומד מולנו?
ו....למה השפה שעליה גדלנו היא 'שפת אם', אבל סיפורי הילדות שלנו הם 'סיפורים מבית אבא'?
- - - על החטטנות הישראלית:
"מה המוצא "מה המוצא שלך?" / רגע, מתי הוריך עלו לארץ?" / "עשית צבא?" /"מאיפה את בארץ?" / היא משלנו?" / "אז מה שם המשפחה שלך?"...
- ארץ עיר:
- ל כל עדה וגלות שהגיעה ארצה יש משהו שייחודי רק לה ושמה הטוב יצא בזכותו. כך נולדה תופעת האדרה של פרטים רבים מחיינו, תוך הצמדת הארץ או עיר המקור לדבר עצמו:
- ה הפיתה עיראקית / הקפה טורקי/ הגבינה בולגרית /
הפיסטוק חלבי / הזיתים גם סורים וגם דפוקים/ האורז והחתול פרסים / המושבה גרמנית/ השיק פריזאי / המפתח שוודי / הפסנתר רוסי / המטפלת פיליפינית / המסז' תאילנדי / האמא פולנייה / החושך מצרים / ביידיש זה נשמע יותר טוב.... והחוצפה? ישראלית!!
ועוד סוגיות חשובות:
- כיצד נותן הישראלי הוראות דרך :המרגיע, המלחיץ, אנשי הצומת,
הגרים בקיבוץ
- נותני הטיפים הכפייתיים :
"למה את מקלפת את השום בידיים? חבל שלא הבאתי לך יצא עכשיו קולפן שום חדש שהוא גם מטהר אוויר".
- - - הסניליים (אבל רק לשמות של סרטים ושחקנים זרים):
"נו השחקנית הזאת, הגבוהה, הרזה, אוייש נו באמת... זאת ששיחקה בסרט הזה עם השחקן הזה, נו, זה שיש לו אף נשר....שהיה במאי.. נו, היוגוסלבי הזב... הם אימצו שלשה ילדים.. נו יש לי את השם על קצה הלשון..."
- - - מיוחד ל'סינגלים': דרך היכרות חדשנית: "כיצד להכיר בן זוג בשיטת הסטיקרים על גבי המכוניות" ...