עגנון והחברה
כתב העת "אלפיים" הוא כתר של תרבות. הגיליון האחרון (30) שהוציאה העורכת ניצה דרורי-פרמן הוא הפנינה שבכתר. מפני שהוא מכיל לא רק מאמרי עילית, אלא גם תקליטור נדיר ממסיבה שנערכה בירושלים במלאות 70 שנים לש"י עגנון.
זה היה אירוע חברתי נוצץ בישראל הצנועה של 1958. לפי פרופ' דן לאור, נערך מאחרי הקלעים מאבק על זכות הכניסה. הגיעה השמנה והסולתה של קהילת האקדמיה, הספרות והשלטון.
מישהו גם הקליט את כל 85 הדקות שבהן נישאו נאומים. ההקלטות נעלמו, אך נמצאו מקץ כ-50 שנה בביתו של מיכה שוקן. דרורי-פרמן הוסיפה תקליטור ל"אלפיים".
האזנה עם טעם של פעם. נאמו מי שנשכחו. בניב ובעברית שגם היא כבר דועכת. בשנינותו ניצל בעל היובל את החגיגה למתיחת ביקורת ולהערה בלעג כי לא הפריזו בשבחים שהעטירו עליו, שכן כולם "אנשי אמת". גרשום שלום, גרשום שוקן, ברוך קורצוויל, בנציון דינור, יזהר סמילנסקי ושושנה פרסיץ, ולבסוף עגנון.
דיברו במילים שאינן עוד. בפיה של אשת החינוך המיתולוגית פרסיץ צעירים שהתרחקו מהליבה היהודית?ישראלית הם "בנים פוזלים". קורצוויל ציטט בשפה הגרמנית ולא חשב כי יבוא יום שבו יהיה צורך בתרגום. עגנון שיחק אותה כמבקש סיוע מבלשן שנמצא בקהל.
אין בכוחו הנפשי להתעלם מברכות המגיעות במברקים, התוודה, אבל חיים נחמן ביאליק היה חזק ממנו. כאשר קיבל מברקי ברכה העלה ביאליק עוויה על פניו והשליכם לפח בהעירו: "סרק, סרק". איך שמילים חוזרות לשימוש משנה.
nrg, 08.01.07