"כל לילה, כמו צייד שאיבד את דרכו ביער לא-מוכר, האיש מתגנב אל הציפור חסרת-הכנפיים. בלי לאות הוא מטלטל את עצמו עליה ומרתק אותה למקומה כמו חיה אימתנית. בלי לאות הוא דוחף בכוח את מרפקיו לבתי-שחיה עד שהעצמות מתפוקקות. בלי לאות הוא בועט ברגליה ומפשק אותן כאילו היו קורות שער שכל התקפותיו מכוונות אליו. כל לילה הוא שולח יד להוטה אחת לפתוח את מכנסיו, ואת האחרת ללפות את צווארה.
'הלילה אני אצליח לגרום לך לבכות!' אבל הציפור חסרת הכנפיים נמצאת עמוק בתוך שריון גופה, ששם קהות-החושים מגוננת עליה מפני פגיעתו הרעה של הצייד."
האשה המתכנסת קהת-חושים בתוך שריון גופה היא אחת מן הנשים העומדות במרכז סיפוריה של הסופרת ההודית הצעירה גינוּ קאמאני. מבחינה מסוימת היאיוצאת-דופן ביניהן במרדהּ המאופק. רוב האחרות נועזות ממנה, חושניות, מתגרות, פראיות. אבל כולן, כל אחת בדרכה, קוראות תיגר באישיותן ובמיניותן על החבר השמרנית הסובבת אותן, לכודה במוסכמותיה המעמדיות והתרבותיות. קובץ הסיפורים הזה – שהוא מיזוג מעניין של סגנונות סיפור וכתיבה שונים – פותח אשנב מסקרן אל עולמה של הנערה והאשה ההודית בזמננו, מנקודת-ראותה של סופרת מקורית שיצאה, בלי מעצורים יתרים, לתור מבפנים את מערבולת האיסורים, התאוות והיצרים המטלטלת את העולם הזה ומאיימת על יציבותו.