בסגנון מנופה, מדוד וצלול, ובתשומת לב המזכירה את ציורי הפנים הגדולים של הולנד במאה השבע-עשרה, באירוניה דקה ובהומור, מלווה זביגנייב הרברט בפרוזה-שירית-פילוסופית, את גורלם של גיבורי עלילות האפוקריפים ההולנדיים. זביגנייב הרברט, משורר פולני חתן פרס-ירושלים, מגדולי המשוררים החיים היום, רואה ב"תור הזהב ההולנדי" של המאה השבע-עשרה – דורם של ורמיר, שפינוזה, רמברנדט – מעין מודל חיובי של חיים בהיסטוריה וביטוי ל"יחס בריא, קונקרטי, ארצי, אל החיים."
הערה: בשיתוף אמנות לעם