עומק שדה

הקולנוע של בומביי מתקשה להתקבל במערב, בעיקר משום שהשפה החזותית ורשת הקודים הצורניים והעלילתיים של סרטים אלה חורגות במפגיע מהמקובל בתעשיית הקולנוע של הזרם המרכזי במערב. פיענוח המטען הפילוסופי והאסתטי הגלום בתעשייה לא מערבית זו והבנת אמצעי המבע שלה כשפה אסתטית מנומקת ועשירה יאפשרו הבנה ייחודית של הקולנוע של בומביי.

הקולנוע התיעודי זוכה בעשורים האחרונים להצלחה רבה בקרב קהלים נרחבים; הוא כר פורה לחשיבה מחודשת על גבולותיו הרעיוניים, הממסדיים, הטכנולוגיים והאידאולוגיים של המדיום הקולנועי. האסופה בוחנת את זיקת הקולנוע התיעודי לסוגיות בפילוסופיה, באתיקה ובאסתטיקה ולתהליכים חברתיים, פוליטיים והיסטוריים העומדים בלב סדר היום הציבורי.

הספר בוחן את החשיבות של גוף הטרנסג׳נדר בקולנוע, בווידאו, באמנות, במוזיקה ובספרות של תחילת המאה העשרים ואחת על רקע תפיסות משתנות של זמן ומרחב. בסדרה של מאמרים פרובוקטיביים ומאירים עיניים המחבר מציג מקרי בוחן שמתמקדים במשמעות ובנראות ההולכת וגוברת של ייצוגי גבריות נשית וגבריות טרנסג'נדרית בתת־תרבויות קוויריות ובתרבות הפופולרית.

נקודת מבט פורצת דרך על סרטי האימה שנוצרו מאמצע שנות השבעים של המאה העשרים. קלובר בודקת את היצירתיות בקולנוע האימה ואת ההשפעה שלו, ובייחוד את הפופולריות של ז'אנרים דלי תקציב כמו סרטי סלאשר, סרטי דיבוק, סרטי תורת הנסתר וסרטי אונס ונקמה, שגיבורה אישה ניצבת במרכז עלילותיהם.

הספר מציע מבחר מאמרים מפרי עטה של רז'ין מיכל פרידמן ומתמקד במחקר קולנועי בארבעה תחומים עיקריים: זיכרון ועדות, נשים, ייצוגי יהודים ותאוריה ואסתטיקה. הוא מציג מאמרים שעוסקים בין היתר בזיכרון השואה וביצירתם של בני הדור השני והשלישי, באוטוביוגרפיה קולנועית וביחסים המורכבים בין האמנות הפלסטית והספרות לתמונה הנעה.

הספר בוחן את היצירה התיעודית הישראלית מאז ימי סרטי ההסברה של שנות החמישים עד עלייתו של קולנוע תיעודי מודרניסטי בשנות השישים והשבעים של המאה שעברה. קולנוע זה קרא תיגר על אופני ההבעה המוסדיים ועסק, בעיקר עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית, בסוגיות פוליטיות וחברתיות כמו אפליה לרעה על בסיס אתני ומעמדי, כיבוש, זנות וסמים ודיכוי פוליטי.

סרטיו של הבמאי הנודע אלפרד היצ'קוק הם מהנחקרים ביותר בתולדות התאוריה והביקורת של הקולנוע. חוקרת הקולנוע והטלוויזיה הפמיניסטית טניה מודלסקי יוצאת בספר פורץ דרך זה נגד שתי גישות קוטביות שרווחו עד כה: זו שלפיה סרטיו של היצ'קוק רוויים שנאת נשים, וזו שלפיה הבמאי מזדהה עם דמויות הנשים וחושף את מצבן העגום בחברה שגברים שולטים בה.

סרטי צבא ומלחמה מבעיתים ומרתקים צופים וקנו מעמד רב־חשיבות בקולנוע ובתרבות הישראליים. בפרקי הספר הקוראים יוצאים למסע אל גוף הלוחם הפצוע, אל הצלקת הנפשית ואל הטראומה הקולקטיבית של המלחמה דרך הקולנוע.

מאז צאתה לאור של המהדורה הראשונה של התלכדות תרבותית נהיה הספר רב־השפעה במחקרים על פאנדום, אקטיביזם שורשי, תרבות פופולרית, מיזמי חינוך, אסטרטגיות עסקיות בתעשיית הבידור וגם בניתוחים אינטרטקסטואליים ואינטרמדיאליים. במהדורה זו מובא ריאיון שהעניק הנרי ג'נקינס במיוחד לתרגום העברי, שהוא עוסק בו בהשפעתו של הספר ובשינויים שחלו בתרבות ההשתתפותית מאז כתיבתו.

המחבר עונה לביקורות שלפיהן הקולנוע האמריקני העכשווי שונה בקיצוניות מהוליווד הקלסית. האם סרטים עמוסים פיצוצים ממוחשבים, עריכה מסחררת וקרבות אין סופיים בין גיבורי־על לחייזרים מובילים בהכרח לגיבוב דימויים חסר היגיון?

רבים בעבר הראו את התפקיד המכריע שדימויים של שחורים ואסיאתיים ממלאים בארגונו של העולם המערבי, ועד ספר זה כמעט לא זכתה הקטגוריה "לבנים" לניתוח. כמו שמצוין בהקדמה של מקסים סרבול, דאייר תורם תרומה מכרעת להבנת משטרי הייצוג בתקופתנו. הוא חושף את מנגנוני התרבות שיצרו את עליונות הלבנים וחיזקו אותה, ובתוך כך הפכו את הלבנים למסמנים של מה ש"רגיל", "ניטרלי" ו"אוניברסלי".

התחקות צמודה וראשונה מסוגה אחר הקולנוע התיעודי המזרחי בישראל. הספר עוסק במגוון רחב של סרטים שנוצרו בשלושת העשורים האחרונים בידי יוצרות ויוצרים מזרחים, בני הדור השני והשלישי להגירה, בוחן ומגדיר מחדש סוגיות כמו הגירה, זיכרון, בית ומקום, מרכז ופריפריה, מעמד, תרבות, מגדר ולאומיות, שמעסיקות את שיח הזהות הישראלית בקולנוע התיעודי המקומי.

בברק אינטלקטואלי ומתוך אהבת קולנוע ניכרת מציגה לורה מאלווי תאוריה מרשימה על הזמן הקולנועי. מאלווי טוענת שטכנולוגיות חדשות, כגון הווידאו, הדי־וי־די והמדיה הדיגיטלית, מאיצות את גוויעתו של הקולנוע המסורתי, שדימוייו נצרבו בסרט הצלולואיד, ובד בבד מפיחות חיים חדשים בסרטים של פעם.

בביקורת חריפה על תפיסות שמדגישות עולם וירטואלי, שדימויים מחליפים בו את המציאוּת והכול "רק ייצוגים", מחקרה פורץ הדרך של חוקרת הקולנוע ויוויאן סובצ'ק מחזיר את הגוף לתמונה. הוא מראה שהקיום החומרי והממשי שלנו ממלא תפקיד מרכזי במפגש שלנו עם דימויים ועם העולם הנראה. הצפייה הקולנועית אינה אפוא מבט מרוחק על מסך אלא קשר גשמי, חושי וטעון של צופים בשר ודם.

המרחב והמקום הם מאפיינים חשובים בזהות הישראלית. בספר זה המקום והמרחב משמשים הן מושא לניתוח והן כלי תאורטי. הניתוח הביקורתי של הסרטים עוקב אחר החלוקה בין המסגור הקולנועי ובין המסגור הציוני, ובה בעת גם אחר הקשר ביניהם.

הספר מנסה ללכת בעקבות הזיכרון הישראלי, לגלות אותו בקולנוע הישראלי ולחשוף עד כמה הוא מושפע מן הטראומות שחווינו כעם וכחברה. המחברים מבקשים להבין את ההיסטוריה מתוך הטראומה ולאתר את הפצעים הזועקים מתוך הזיכרון של החברה הישראלית ושל הקולנוע שלה.

הספר חוקר את הדרמות ואת סדרות הדרמה בטלוויזיה הישראלית. המאמרים נעים על ציר כרונולוגי — מהקמת ערוץ ציבורי אחד, דרך המעבר לעידן רב-ערוצי, עד האלף הנוכחי, שדרמות, פורמטים ויוצרים ישראליים נהנים בו מהצלחה ברחבי העולם. הספר בוחן את היחסים המורכבים בין החברה והתרבות בישראל ובין הדרמה הטלוויזיונית ששיקפה אותן, הגיבה להן והשתתפה בעיצוב ובשינוי שלהן.

בצעד תאורטי נועז מגדיר חמיד נפיסי בספר זה ז׳אנר חדש בקולנוע העולמי אשר משותף ליוצרות וליוצרים שפועלים בגלות ובפזורה – קולנוע עם מבטא. נפיסי מעניק לנו כלים להבין סרטים מורכבים ומקוריים אלה שפועלים מחוץ לקולנוע המסחרי ושאינם נענים למוסכמות שלו.

לאחר בחינה ביקורתית של גישות קוגניטיביות, פורמליסטיות, נאו־מרקסיסטיות ופוסט־מודרניות לחקר הקולנוע, ניצן בן שאול מראה את השיטות שבאמצעותן סרטים פופולריים רגילים מובילים לסגירות המחשבה ומונעים חשיבה אופציונלית וכיצד סרטים שמעודדים חשיבה אופציונלית יכולים גם להיות מהנים, מעוררי מחשבה ומתגמלים.