ספטמבר-אוקטובר

תחושת דחיפות שעוררו הימים האלה הולידה את הקובץ הזה, שמשתתפים בו עשרים ושלושה מסופרינו שספריהם עסקו ישירות או נגעו בעקיפין במורכבות המצב הישראלי. הפסיפס שנוצר כאן זורע אור על כמה תחנות וצמתים בקורות כאן בשבעים וחמש השנים האחרונות.

מתקפת זומבים היא הראשונה מן המקרים החריגים מתרחשים זה אחר זה בראשון מערב. ארי ודגן מוצאים את עצמם נרדפים על ידי קללה עתיקה, נחשפים לאמת משפחתית מחרידה ומגלים שיש בידם הכוח להכריע את עתידו של העולם כולו.

סִפּוּרָהּ שֶׁל נֶחָמָה, הַכִּנָּה הֲכִי יְדוּעָה בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁקָּפְצָה מֵרֹאשׁ לְרֹאשׁ וְרַק חִפְּשָׂה מִישֶׁהוּ שֶׁיֹּאהַב אוֹתָהּ.

למראית עין, אין חיים יפים מחייה של מטילדה. אך כאשר נשות הבית נפגשות לכבוד חתונת נכדתה, שאלה תמימה על תכשיט ישן מעירה סודות ישנים מרבצם. המחברת מפליאה לתאר כיצד דווקא בלב הפרעות, בין ערים מכותרות וקרבות בלב ים, עולה היופי הפשוט שבמעשה ידיים עובדות: הידיים החובשות את הפצע, מלטשות את אבן החן, הכותבות ומבשלות ואוחזות זו בזו באפלֵה.

סיפורם המצמרר של לוחמי מוצב המזח במלחמת יום הכיפורים. משכשלו ניסיונות החילוץ של צה"ל והפיקוד הבכיר התקשה להכריע בסוגיה, דחף ורבין להחלטה קשה ונועזת: להניף דגל לבן ולהעדיף את השבי מהמשך הלחימה חסרת התוחלת במצור המצרי, שפירושו המעשי היה מוות ודאי.

סָלִי אַלּוּף בּקְָרָטֶה. גּםַ סַבּאָ שׁלֶּוֹ הָיָה חָזָק פּעַַם, אֲבָל הוּא כְּבָר לֹא צָעִיר, וְסָלִי מַחְלִיט לְהָגֵן עָלָיו. מֵהַכֶּלֶב, מֵהַקּוֹרְקִינֵט, מֵהַמֵּטֵאוֹר – סַכָּנוֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ אוֹרְבוֹת בָּרְחוֹב! טוֹב שֶׁגַּם לְסָלִי יֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁשּׁוֹמֵר עָלָיו.

גיבורות הקובץ נאבקות לכונן את חייהן באזור הסְפַר ברוסיה - חיים שאפילו האהבה מתקיימת בהם בצל עינו הבוחנת של הדיכוי, ובלי כל נחמה חומרית. אם הנקמה הטובה ביותר היא לחיות, כי אז דמויותיה של אוליצקיה, בבחירתן לאמץ את המתנות הייחודיות שהעניק להן גורלן, הן גיבורות של חיי היום־יום.

שתי משפחות גרות דלת מול דלת בבניין משותף בחולון, וניבה מגדלת עם ילדיה גם את בן השכנים שהתייתם מאימו. זהו סיפור על אהבה שאינה תלויה בדבר, על בחירה מוסרית והפרתה, על סודות ושקרים, על משפחות שיציבותן עלולה להתערער בן־רגע.

כל שיר בשֶׁהָעוֹלָם פִּתְאוֹמִי הוא פסוק: אומר דבר אחד ומיד נפסק. ההיפסקות היא פעולת שירי הספר, לצד הדברים הכתובים בו. ההיפסקות מבקשת מן הקוראים להפסיק את עיסוקיהם ולתת לכל פסוק לעמוד מולם ולדבּר. זה ספר שמושך באוזנינו, שמושיב אותנו באמצע היום־יום; ספר שנועד לא שיקראו בו אלא שיעבדו איתו.

רדוף החמצות והזדמנויות שאבדו לבלי שוב, רולנד מבקש ניחומים בכל דרך אפשרית – מוזיקה, ספרות, חברים, סקס, פוליטיקה, ולבסוף אהבה – האחת מייסרת והאחרת גואלת. המסע שהוא יוצא אליו מעלה שאלות בעלות חשיבות עילאית לכולנו. זהו הרומן האישי ביותר של איאן מקיואן עד כה.