יַעֲבֹר
לֹא מָצָאתִי דָּבָר שֶׁלֹּא הוּבַס עֲדַיִן .כַּמָּה מַהֵר
כָּבוֹת לֶהָבוֹת, נִפְסָקִים חִפּוּשִׂים, קֶרֶן אוֹר רָפָה.
שׁוּם הִתְעָרְבוּת חִיצוֹנִית, שׁוּם הַשְׁגָּחָה אוֹ עַיִן הָרָע
לֹא תַּפְרִיעַ לָנוּ לְהַגִּיעַ אֶל מָחָר. אֲבָל מָה יִהְיֶה
כְּשֶׁנַּגִּיעַ? לַמִּנְהָרָה יֵשׁ קָצֶה, קַוֵּי הַסִּיּוּם נִמְתָּחִים,
חוֹמוֹת נִבְנוֹת כָּל הַזְּמַן. כְּשֶׁתִּרְאֶה שֶׁכֻּלָּם הִשְׁלִימוּ
תַּשְׁלִים גַּם אַתָּה. כָּל חֹדֶשׁ חִכִּיתָ לְמִי שֶׁתַּתִּיר לְךָ.
בַּצַּד הָיִיתָ מְכַבֶּה אֶת כָּל הַנּוֹשְׂאִים, חָמְרֵי הַבְּעֵרָה.
כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא הִסְתַּכֵּל, גַּם אַתָּה לֹא יָדַעְתָּ עַל הֵעָלְמוּתְךָ.