חוֹלית בית אטרייאידס
בריאן הרברט וקוין אנדרסון, דורית לנדס (תרגום מאנגלית)
DUNE HOUSE ATREIDES, Brian Herbert and Kevin J. Anderson
ספר זה מוקדש למורנו ורבנו,
פרנק הרברט, שהיה מרתק ומורכב
לא פחות מאשר יצירתו, היקום המופלא של חולית.
--
שדר אל קונגלומראט הסחר הגלקטי, "האגודה הכבודה
לקידום הסחר" (אנק"ס), מאת גילדת החלל:
מטרתנו המוגדרת בשליחות בלתי רשמית זו היא לחפש
בין העולמות שאינם מיושבים כדי למצוא מקור נוסף
לסם המרקוח היקר, שחלק כה גדול מהקיסרות תלוי
בו. תיעדנו את מסעותיהם של רבים מנווטינו והגאינו
ותרנו במאות פלנטות, ואולם עד כה, העלינו חרס
בידנו. המקור היחיד למרקוח ביקום המוכר היה ונשאר
פלנטת המדבר אראקיס. הגילדה, אנק"ס וכל הגורמים
האחרים הזקוקים לסם נאלצים להמשיך להיות
משועבדים למונופול של בני הארקונן.
ואולם, חקר השטחים המרוחקים והלא מוכרים
והחיפוש אחר מערכות כוכבים חדשות ומשאבים
חדשים, מביא עמו תשואות משלו. הסקרים המפורטים
והמפות המסלוליות המופיעים בגיליונות הגבישים
הרודולייאניים הלוטים בזה, בוודאי יהיו בעלי ערך
מסחרי רב לאנק"ס.
לאחר שהשלמנו את ביצוע החוזה שהתחייבנו לו, לפי
המפורט בו, אנו מבקשים בזה כי אנק"ס תעביר את
התשלום המוסכם למשרדים הרשמיים של בנק הגילדה
בצומת.
אל הוד רוממותו המלכותית, הקיסר הפאדישה אלרוד
התשיעי, שליטו של כל היקום המוכר.
מאת נתינו הנאמן הברון הסירידר ולדימיר הארקונן,
מושלה של פלנטת אראקיס, מנהיגו הרשמי של בית
הארקונן ושליטם של גיאדי פרימה, לאנקיוויל ופלנטות
אחרות.
מלכי, יורשה לי לחזור ולהביע את מחויבותי לשרתך
נאמנה בפלנטת המדבר, אראקיס. אני בוש לומר כי
במשך שבע שנים לאחר מותו של אבי התיר אחי-
למחצה, חדל-האישים, אבולורד, להפקת הסם
להידלדל. אבד לנו ציוד שעלותו גבוהה, ואילו היצוא
נפל לשיעור עלוב ביותר. לנוכח תלותה של הקיסרות
בסם המרקוח, צוואר הבקבוק הזה היה עלול לגרור
הוצאות קשות ומרות. הריני להבטיחך כי משפחתי
נקטה פעולות שיתקנו את המצב הלא-משמח הזה.
נשללו מאבולורד כל סמכויותיו והוא שולח לפלנטת
לאנקיוויל. ניטל ממנו גם תואר האצולה שלו, אם כי
הוא עשוי לדרוש תפקיד של מושל מחוז ביום מן
הימים.
וכיוון שעתה אני הוא המפקח הישיר על אראקיס,
יורשה לי לערוב לך אישית כי אפעיל את כל האמצעים
הנדרשים - כסף, מסירות-נפש ויד ברזל כדי להבטיח
כי הפקת המרקוח לא תיפול מכמויות השיא שיוצרו
בעבר או תעלה עליהן.
כפי שציווית אתה בחוכמתך, הסם חייב לזרום!
**
מרקוח הוא הליבה הפיננסית בפעילויותיה של
אנק"ס. בלעדי הסם הזה, לא יכלו האמהות הנערצות
של בנות גשרית לבצע מופתים של התבוננות ושליטה
בבני-אדם, נווטי הגילדה לא היו מסוגלים לראות
נתיבים בטוחים ברחבי החלל, ומיליארדי אזרחיה
של הקיסרות היו מתים בגלל תוצאות התמכרותם
לסם. הרי כל הדיוט יודע שתלות שכזאת במוצר אחד
ויחיד גוררת התמכרות. למעשה, כולנו נתונים בסכנה.
ניתוח כלכלי של מתכונות זרימה חומריות, אנק"ס
**
הברון ולדימיר הארקונן, רזה ושרירי, רכן לצרו של טייס
הכנפנוע. הוא סרק בעיניים שחורות כעיני עכביש מבעד לחורי
החלון, והריח את ריחם של החצץ והחול שלא-השתנה במקום
הזה.
כשהכנפנוע המשוריין טס בגובה רב, יקדה השמש הלבנה
והמסנוורת של אראקיס בחולות המשתרעים עד לאין קץ. נופן
של גבעות החול הרוחשות בלהטה של השמש צרב ברשתיות
עיניו. הנוף והשמים היו לבנים לגמרי, נטולי כל צבע. שום
דבר לא הרגיע את עין האדם.
מקום ארור.
הברון הצטער שאינו יכול להימצא שוב בחמימות
התעשייתית ובמורכבות התרבותית של גיאדי פרימה, העולם
המרכזי של בית הארקונן. גם כאשר היה תקוע במקום ההוא,
היה יכול להעביר את זמנו בפעילויות ראויות יותר, במטה
המקומי של המשפחה, בקרתגו, בסוגי בידור אחרים המתאימים
לטעמו התובעני.
אבל איסוף הסם קודם לכל. תמיד. במיוחד כשמדובר
במרבץ עצום כל-כך, כזה שדיווח עליו אחד המאתרים
שלו.
הברון התרווח בתא הטייס הצפוף, בתנועות בוטחות
ומסוגננות, והתעלם מהסחף-דחף של זרמי האוויר. כנפיו
המכניות של הכנפנוע חבטו בקצב כמו כנפי דבור. העור הכהה
שכיסה את חזהו היה צמוד היטב לשרירי הכתפיים והחזה
המפותחים שלו. הוא היה באמצע שנות השלושים לחייו, נאה
וגברי; שערו האדום-זהוב סופר ועוצב על-פי הוראותיו
הקפדניות, והרגיש את מצחו הגבוה. עורו של הברון היה חלק,
עצמות לחייו גבוהות ומחוטבות. שריריו המשתרגים בלטו
לאורך צווארו ולסתו, ערוכים לעוות את פניו להבעה נזעמת
או לחיוך שאינו מביע שמחה, בהתאם לנסיבות.
"זה עוד רחוק?" הוא הסתכל הצדה לעבר הטייס שהחל
לגלות סימני עצבנות.
"האתר נמצא במעבה המדבר, אדוני הברון. כל הסימנים
מראים שזהו אחד הריכוזים העשירים ביותר של הסם שנחשפו
אי-פעם."
כלי הטיס רטט מעל לזרמי אוויר חמים כשהם עברו מעל
לבליטה של סלעי בזלת שחורים. הטייס בלע את רוקו במאמץ,
והתרכז בהגאים.
הברון התיישב בנוחות במושבו, וכלא את קוצר-רוחו. הוא
שמח שהמטמון החדש רחוק מעיניהם הבולשות של פקידי
הקיסרות או אנק"ס, שעלולים לערוך רישומים מטרידים.
הקיסר הישיש ורפה-השכל אלרוד התשיעי אינו צריך לדעת
כל פרט ופרט על הסם שמופק בידי משפחת הארקונן באראקיס,
לכל הרוחות. בעזרת דיווחים שנערכו בתשומת-לב וספרי
חשבונות שהשמיטו במכוון את הסכומים שהוצאו על תשלומי
שוחד, מסר הברון למפקחים עליו שנמצאו מחוץ לתחומי
הפלנטה רק מה שרצה שיידעו.
הוא מחה בידו החזקה את מעטה הזיעה שבצבץ מעל
לשפתו העליונה, ואחר-כך התאים את בקרת הסביבה של
הכנפנוע כדי לצנן את תא הטייס, להחדיר לחות רבה יותר
לאוויר.
הטייס לחץ על המנועים כדי להגביר את המהירות, וחש
שלא בנוח משום שנוסע כל-כך חשוב ומהיר חימה מופקד
בידיו. הוא בחן את המפה שהוקרנה על הקונסולה, התרכז
בתוואי השטח של המדבר שהשתרע עד לאין קץ ומילא את
שדה הראייה שלהם.
הברון, שבחן את ההקרנות הקרטוגרפיות בעצמו, כעס על
מיעוט הפרטים שבהן. איך יכול אדם לצפות שימצא את דרכו
בעולם כזה, שכולו מדבר וצייה? איך ייתכן שפלנטה חיונית
כל-כך לקיסרות עדיין אינה ממופה כראוי? הוא אמר לעצמו
שזהו מחדל נוסף של אחיו אבולורד, אותו החשיב חלש אופי
וטיפש.
אבל אבולורד סולק כבר, וכעת הברון שולט בעניינים. כעת
אראקיס היא שלי, ואני אדאג לעשות סדר. עם שובו לקרתגו
הוא יורה לאנשים להתחיל במדידות ולשרטט מפות, אם
הדָרָרִים הארורים לא יהרגו שוב את המודדים והשרטטים ולא
יהרסו את נקודות המיפוי.
במשך ארבעים שנים היה המדבר הזה בשליטתו של בית
הארקונן, מינוי שניתן על-ידי הקיסר, בברכתו של התאגיד
הכלכלי הכל-יכול, אנק"ס, האגודה הנכבדה לקידום הסחר.
אראקיס, מקום קודר ולא נעים, היתה אחד היהלומים היותר
חשובים בכתר הקיסרות בזכות החומר היקר שסיפקה.
ואולם, עם מותו של אבי הברון, דמיטרי הארקונן, העניק
הקיסר הזקן - בגלל איזשהו ליקוי שכלי - את עמדת הכוח
הזאת לאבולורד רך הלבב, ועמה את כל המתקנים לאיסוף
הסם. אבולורד הצליח לחסל חלק ניכר מנחלאותיה של
המשפחה בתוך שבע שנים בלבד. הרווחים הצטמקו והוא איבד
את השליטה בייצור הסם, שעבר לידיהם של מבריחים
ומחבלים. הטיפש נעקר בבושת-פנים מתפקידו ונשלח לעולם
אחר מעולמותיה של משפחת הארקונן, לאנקיווייל, שבו אפילו
הוא לא מסוגל להזיק לפעילויות הקשורות במסחר בפרוות
לווייתן, המתנהלות שם.
ברגע שקיבל לידיו את משרת המושל, פתח הברון ולדימיר
הארקונן במאמציו להחזיר את הגלגל לאחור באראקיס. הוא
התכוון להטביע את חותמו על המקום, לבטל את כל השגיאות
שנעשו, את כל ההחלטות שנבעו משיקולים מוטעים.
אראקיס - עולם נידח שרבים בוודאי חשבוהו כארץ גזירה
ולא פרס - היה המקור המוכר היחיד למרקוח הסם, חומר
ששוויו עלה על זה של כל מתכת נדירה. כאן, בעולם הצחיח
הזה, שוויו עלה אף על משקלו במים.
בלא הסם, אי-אפשר לנוע בביטחה ברחבי החלל... ובלא
תחבורה בחלל, הקיסרות עצמה תקרוס. הסם האריך את חייהם
של בני-אדם, הגן על בריאותם, ונסך בהם מרץ וכוח. הברון,
שהשתמש בו במשורה, העריך מאוד את התחושה שהשרה בו.
כמובן שמרקוח הסם היה גם חומר ממכר ביותר, ומכאן מחירו
הגבוה.
הכנפנוע המשוריין עופף מעל לרכס הרים חרוך שנראה
כמו לסת מנופצת, מלאה שיניים נרקבות. הברון הבחין מולם
בענן אבק שהתפשט ממש כמו סדן ברחבי השמים.
"אלה פעולות האיסוף, אדוני הברון."
כנפנועי התקפה, דמויי נץ, שנראו בתחילה כנקודות
שחורות, גדלו בשמים החדגוניים וצנחו לעברם. המתקשר פעם,
והטייס שידר בתשובה את איתות הזיהוי. המגינים בשכר -
היו אלה שכירי-חרב שנצטוו להרחיק צופים בלתי רצויים
חגו והתרחקו, ותפסו עמדות הגנתיות בשמים.
כל עוד ישמור בית הארקונן על האשליה של התקדמות
ורווחיות, לא יגיע דבר איתורו של כל מרבץ סם לידיעתה של
גילדת החלל. וגם הקיסר לא ידע על כך, וכמוהו גם אנק"ס,
תאגיד המסחר הגלקטי. הברון יוכל להחזיק את המרקוח
ברשותו, ויוסיף אותו למצבוריו העצומים.
לאחר השנים הכושלות של אבולורד, אם יצליח הברון
לממש אפילו מחצית ממה שהיה מסוגל לעשות, אנק"ס
והקיסרות יבחינו בשיפור אדיר. אם הוא ידאג לרצות את אנק"ס
והקיסרות, הם לא ירגישו בכמויות שהוא מעביר היישר לכיסו,
לעולם לא יחשדו בקיומם של מצבורי הסם הסודיים שלו. ואם
המזימה המסוכנת שלו תתגלה... אבל הרי לברון יש דרכים
משלו לטפל בסקרנים.
כשהתקרבו לנוצת האבק, הוציא הברון משקפת ומיקד את
העדשמן. ההגדלה אפשרה לו לראות את מפעל הסם בפעולה.
הוא ראה את הזחלילים הכבירים ואת התפוסה העצומה של
המטען; התפלצת המכנית היתה יקרה להחריד, אך היא הצדיקה
כל סולָרי שהושקע בתחזוקה. הכורים בתוכה הפיצו מסביב
אבק אדום כקינמון, חול אפור ושברים של אבן צור בעוד הם
מעמיקים לבטן האדמה, מרימים את פני המדבר, ומחפשים
את הסם הארומטי.
צוותי קרקע מתנייעים חצו את משטחי החול בקרבת
המפעל, מחדירים חיישנים אל מתחת לפני השטח, אוספים
מדגמים, ממפים את גודלו של עורק הסם הקבור. מלמעלה,
נישא ציוד כבד על-ידי כנפיים-נושאות שחגו והמתינו.
בשוליים, התרוצצו רכבי איתור אנה ואנה על פני החולות,
ובהם המאתרים הדרוכים שחיפשו אותן אדוות מוכרות של
סימני העקלתון. אחד מאותם עקלתוני החולות הענקיים של
אראקיס יכול לבלוע אותם על כל ציודם.
"אדוני הברון," אמר הטייס והעביר אליו את מוט הקשר,
"ראש צוות הכורים מבקש לדבר איתך."
"הברון מדבר." הוא נגע באוזנו כדי להקשיב לשיחה
המועברת. "עדכן אותי. כמה חומר מצאתם?"
למטה, על החולות, השיב ראש הצוות בקול צרוד, ונראה
על-פי התייחסותו שאין הוא מתרשם מחשיבותו של האיש
איתו דיבר. "כבר עשר שנים שאני עובד בכריית הסם, והמרבץ
הזה הוא מעל ומעבר לכל מה שראיתי אי-פעם. הבעיה היא
בכך שהוא קבור עמוק. בדרך-כלל, אתה יודע, אנחנו מוצאים
את הסם לאחר שנחשף על-ידי איתני הטבע. הפעם הוא מרוכז
ביותר, אבל..."
הברון חיכה רק רגע. "כן, מה העניין?"
"קורה כאן משהו מוזר, אדוני. מבחינה כימית, זאת אומרת.
יש לנו כאן נזילה של דו תחמוצת הפחמן מלמטה, איזושהי
בועה מתחתינו. המקצרה חופרת דרך השכבות החיצוניות של
החול כדי להגיע אל הסם אבל יש גם אדי מים."
"אדי מים!" דבר שכזה היה בגדר תקדים לגבי אראקיס,
שבו כמעט שלא ניתן למדוד את תכולת הלחות באוויר, אפילו
באחד הימים הנוחים ביותר בשנה.
"ייתכן שנתקלנו באמת מים קדומה, אדוני. אולי היא קבורה
מתחת למעטה סלעי."
הברון מעולם לא העלה בדמיונו שניתן למצוא מים זורמים
מתחת לפני אדמתה של אראקיס. הוא שקל במהירות את
האפשרויות לנצל משאב של מים זכים על-ידי מכירתו
לאוכלוסייה. זה בוודאי ירגיז את סוחרי המים, שממילא התנפחו
יתר על המידה מרוב חשיבות עצמית.
קול הבס שלו רעם. "אתה חושב שזה משחית את הסם
באיזשהו אופן?"
"לא ניתן לקבוע זאת, אדוני," אמר ראש הצוות. "הסם
הוא חומר מוזר, אבל מעולם לא ראיתי כיס שכזה. זה לא
נראה... נורמלי, באיזשהו אופן."
הברון נשא את מבטו אל טייס הכנפנוע. "תתקשר
עם המאתרים. בדוק אם כבר הבחינו באיזשהו סימן של
עקלתון."
"שום סימן לעקלתון, אדוני," אמר הטייס שסרק את
התשובה. הברון הבחין באגלי הזיעה שהתנוצצו על מצחו של
האיש.
"כמה זמן נמצאת כבר המקצרה הזחלילית שם למטה?"
"כמעט שעתיים תקניות, אדוני."
כעת העווה הברון את פניו בזעם. אחד העקלתונים היה
צריך כבר להופיע.
הטייס השאיר את ערוץ התקשורת פתוח בלא כוונה, וראש
הצוות אישר את הדברים בצרידות דרך המיקרופון. "מעולם
לא נדרש כל-כך הרבה זמן, אדוני. התולעים תמיד מגיעות.
תמיד. אבל כאן קורה משהו. כמות הגזים עולה. אפשר להריח
אותם באוויר."
הברון נשם נשימה עמוקה של האוויר הממוחזר בכלי הטיס
והבחין בריח העז, דמוי הקינמון, של המרקוח הגולמי שנאסף
במדבר. הכנפנוע טס כעת במתכונת עצירה, במרחק כמה מאות
מטרים מהמקצרה העיקרית.
"אנחנו מבחינים גם בתנודות מתחת לפני הקרקע, איזה
מין תהודה. זה לא מוצא חן בעיני, אדוני."
"לא משלמים לך כדי שדברים ימצאו חן בעיניך," השיב
לו הברון. "האם התולעת עמוקה?"
"לא נראה לי, אדוני."
הוא בחן את ההערכות שהועברו ממקצרת הסם. המספרים
השתוללו במוחו. "רק מהכרייה הזאת אנחנו מפיקים כמות
שמצטברת במשך חודש שלם באתרים האחרים שלי." הוא
תופף באצבעותיו על ירכו הימנית במתכונת קצבית.
"ובכל זאת, אדוני, אני מציע שנתכונן לארוז ולפנות את
האתר. אנחנו עלולים לאבד..."
"בשום אופן לא," אמר הברון. "אין סימן לתולעת, ויש לך
כבר מטען כמעט מלא למפעל. אנחנו יכולים להוריד מנשא
ולתת לך מקצרה ריקה אם אתם זקוקים לה. אני לא מוכן
להשאיר כאן כמות סם ששווה הון רק מפני שאתה מתעצבן.
רק מפני שיש לך איזה הרגשה לא-נוחה. זה מגוחך!"
כשראש צוות הכורים ניסה להבהיר את כוונתו, שיסע הברון
את דבריו. "ראש צוות, אם אתה פחדן ועצבני, אתה עובד
במקצוע הלא מתאים, ובשירותו של הבית הלא מתאים. וכעת
תמשיכו במשימה." הוא ניתק את הקשר והורה לעצמו לזכור
להעביר את האיש הזה מתפקידו בלא דיחוי.
המנשא ריחף מלמעלה, מוכן להעלות את מקצרת הסם
וצוותה ברגע שהתולעת תופיע. אבל מדוע היא מתמהמהת
כל-כך? התולעים תמיד חשו להגן על הסם.
סם. הוא חש את טעמה של המילה במחשבותיו ועל שפתיו.
החומר היה לוט באמונות טפלות, ולמעשה היה עדיין בלתי
מוכר, כעין קרן של חדקרן מודרני. ואראקיס היה עולם קשה
ולא נוח לבני-אדם במידה כזאת שאיש לא פענח את מקור
המרקוח. ברחביה של הקיסרות האדירה לא מצא איש מבין
המגלים ומבין כורי המתכות שום סימן למרקוח, ומעולם לא
הצליחו לייצר תחליף סינתטי, על אף ניסיונות מאומצים במשך
מאות שנים. מאז שבית הארקונן הוא המושל באראקיס, אשר
על כן הוא השולט בכל הפקת הסם, לא היה הברון מעוניין
כלל בפיתוחו של תחליף מלכותי, ולא רצה שיתגלה איזשהו
מקור אחר.
צוותי כורים שהתמחו בעבודה במדבר איתרו את הסם,
והקיסרות השתמשה בו, אך שאר הפרטים לא העסיקו אותו.
תמיד יש סיכון לכורי הסם, תמיד קיימת סכנה שהתולעת
תתקוף אותם בשלב מוקדם מדי, שפעולת המנשא תשתבש
ומפעל הסם לא יחולץ מהמעמקים בעוד מועד. סופות חול
בלתי צפויות מופיעות במהירות מדהימה. האבידות בנפש
ובציוד שספג בית הארקונן היו מחרידות... אבל המרקוח פיצה
כמעט על כל מה שהוקרב בדם או דמים.
ובעוד הכנפנוע חג בקצב אחיד מלמעלה בחן הברון
את התשלובת התעשייתית מתחתיו. השמש התנצנצה
וניתזה מעל הכיסוי המאובק של מפעל הסם. המאתרים המשיכו
לבחון את האוויר ואילו קרוניות התנועעו מתחתיהם, ואספו
מדגמים.
ועדיין לא היה שום סימן לתולעת, וכל רגע שעבר אפשר
לכורים לאסוף סם נוסף. הכורים יקבלו בונוסים - אך לא
ראש הצוות - ובית הארקונן יתעשר, אפשר לזייף את
המסמכים לאחר מכן.
הברון פנה אל הטייס, "תתקשר עם הבסיס הקרוב אלינו
ביותר, תזעיק עוד מנשא ועוד מפעל סם, העורק הזה הוא
ממש בלתי נדלה," קולו גווע לרגע, "אם התולעת לא הופיעה
עד עכשיו, אולי יהיה עוד זמן..."
ראש הצוות על הקרקע התקשר שוב לכנפנוע, והפעם שידר
בתדר הכללי מכיוון שהברון ניתק את המקלט שלו. "אדוני,
החיישנים שלנו מראים שהטמפרטורה עולה עמוק למטה -
תופעת מעבר חדה ודרמטית! משהו קורה שם, למטה, איזה
תגובה כימית. ואחד הצוותים הנודדים שלנו על הקרקע פרץ
זה עתה לקן רוחש של דגי החולות."
הברון נהם, רתח מכעס על האיש שמצא לנכון להעביר
מידע בערוץ תקשורת בלתי מוצפן. אולי אנשי אנק"ס מאזינים?
וחוץ מזה, דגי החולות לא מעניינים אף אחד. היצורים הללו
דמויי ג'לי וחיים עמוק מתחת לחול, והוא לא החשיב אותם
יותר מאשר זבובים שמקיפים גווייה שנזנחה זה כבר.
הוא אמר לעצמו שלא די בכך שירחיק את ראש הצוות
החלשלוש הזה מתפקידו, וימנע ממנו את הבונוס. קרוב לוודאי
שהמנוול המשתפן הזה נבחר על-ידי אבולורד אישית.
הברון ראה את דמויותיהם הזעירות של הסיירים
המתקדמים בתוך החולות ומתרוצצים כמו נמלים שהוטרפו
על-ידי אדי חומצה. הם חזרו במהירות אל מפעל הסם המרכזי.
גבר אחד קפץ מעל הזחליל שלו ורץ לעבר דלתה הפתוחה של
המכונה הכבירה.
"מה האנשים האלה עושים? הם נוטשים את משמרתם?
תוריד אותנו קרוב יותר, כדי שאוכל לראות."
הטייס היטה את הכנפנוע וצנח לעבר החול כמו איזו
חיפושית אימתנית. מלמטה, התכופפו כל האנשים, השתעלו
והקיאו בעת שניסו למשוך את המסננים על פניהם. שניים
מהם צנחו על החול המתבדר. אחרים כבר החלו לרדת במהירות
למפעל הסם.
"תביאו את המנשא! תביאו את המנשא!" - צעק אחד מהם.
כל המאתרים דיווחו לברון. "אני לא מבחין בסימנים
לתולעת."
"עדיין שום דבר."
"כאן נראה שהכל שקט," אמר השלישי.
"למה הם מתפנים?" תבע הברון, כאילו הטייס יודע את
התשובה.
"קרה משהו!" זעק ראש הצוות. "איפה המנשא ההוא?
אנחנו צריכים אותו כעת!"
הקרקע הזדעזעה. ארבעה פועלים כשלו והשתטחו על
פניהם על החול עוד בטרם הספיקו להגיע אל הכבש המוביל
אל המפעל.
"תסתכל, 'דוני!" הטייס הצביע כלפי מטה וקולו נתמלא
יראה. ברגע שהברון חדל להתמקד בגברים המפוחדים ראה
כיצד החול רועד מסביב לאתר הכרייה, רוטט ופועם כאילו
היה תוף שמישהו היכה בו.
מקצרת הסם נטתה הצדה, החליקה. בחול נבעה בקע וכל
האתר החל להתנפח מתחת לפני הקרקע, להתרומם באוויר
כמו בועת גז בביצות סאלוסה הרותחות.
"תוציא אותנו מכאן!" צעק הברון. הטייס לטש מבטו למשך
שבריר שנייה, והברון שלח את ידו השמאלית במהירות של
שוט שמצליף, וסטר לו בכוח על לחיו. "זוז!"
הטייס תפס את ההגאים והעביר אותם לנסיקה מהירה.
הכנפיים היכו באוויר בעוצמה רבה.
על השטח מתחתיהם הגיעה הבועה התת-קרקעית לשיאה
- ואז התפוצצה, כשהיא מעיפה את מקצרת הסם, את הצוותים
המתנייעים ואת כל היתר מעל פני השטח. פיצוץ כביר של
חול ניתז כלפי מעלה, נושא עמו שברי סלעים וסם כתום ודליק.
המפעל הענק רוסק ונמחץ עד דק, התפזר כמו סחבה אבודה
הנישאת בסופת קוריוליס.
"מה קרה לכל הרוחות והשדים?" עיניו הכהות של הברון
נפערו מרוב תדהמה לנוכח היקפו של האסון הנורא. כל הסם
היקר ירד לטמיון, נבלע בחול בן רגע. כל הציוד הושמד. אובדן
חיי אדם כלל לא עלה בדעתו; הוא חשב רק על ההשקעה
בהדרכת העובדים בצוותי הכרייה.
"תחזיק חזק, 'דוני הברון!" זעק הטייס, פרקי אצבעותיו
הלבינו על ההגאים.
משב רוח עז כמהלומת פטיש חבט בהם. הכנפנוע המשוריין
התהפך על גבו באוויר, וכנפיו המשיכו להתנועע. המנועים
ייבבו וגנחו, השתדלו לשמור על יציבות. גרגירי חול שעופפו
במהירות גבוהה חבטו בפתחי החלונות העשויים פלאז משוריין.
מנועי הכנפנוע שהתמלאו אבק השמיעו קולות שיעול חנוקים.
כלי הטיס איבד גובה, החל לצנוח לעבר לועו הפעור של המדבר
הקודח.
הטייס צעק בלא מילים. הברון אחז בכוח במעכבי הריסוק
שלו, ראה כיצד הקרקע מתקרבת לעברם כמו עקב של מגף
שנשלח למעוך חרק.
הברון נהג תמיד לחשוב כי בהיותו מנהיגו של בית הארקונן,
ימצא את מותו ביד בוגד מתנקש... ולא העלה בדעתו מעולם
שיהיה קורבן של אסון טבע בלתי צפוי - הדבר נראה לברון
כמעט מצחיק.
ובעוד הם ממשיכים ליפול הוא ראה את החול נפתח כמו
מורסה מוגלתית. האבק והמרקוח הגולמי נבלעו ונשאבו פנימה
על-ידי זרמים שהסיעו חום טבעי ותגובות כימיות. העורק שרק
לפני דקות ספורות היה עשיר בסם, נעשה לפה מצורע, ערוך
לבלוע אותם.
אבל הטייס שנראה חלש במהלך הטיסה וכמי שקל להסיח
דעתו נעשה נוקשה מרוב ריכוז ונחישות. אצבעותיו עופפו על
ההגאים ועל לחיצי המצערת, והוא התאמץ לרכוב על זרמי
האוויר, וְהפעיל כל מנוע לסירוגין, כדי להיפטר מהחול החונק
אותם.
לבסוף, התאזן הכנפנוע והתייצב שוב, וכעת הוא טס בגובה
נמוך מעל למישור החולי. הטייס פלט אנחת רווחה רמה.
במקום שבו נפער הפתח העצום בערימות החול הגבוהות,
ראה כעת הברון דמויות שקופות ונוצצות שדמו לתולעים על
פגר של דג חול, אצות לעבר הפיצוץ. בקרוב יגיעו גם התולעים
הענקיות. הרי המפלצות הללו לא מסוגלות לעמוד בפיתוי.
חרף כל מאמציו, הברון לא היה מסוגל להבין את הסם.
כלל לא.
הכנפנוע התרומם לגובה, ונשא אותם לעבר המאתרים
והמנשאים שנתפסו בלא כל התראה. הם לא הצליחו להציל
את מפעל הסם ואת המטען היקר מפז שבתוכו לפני
הפיצוץ, והוא לא יכול להאשים בכך איש - איש לא אשם,
חוץ ממנו. הרי הברון הורה להם מפורשות, שלא להתקרב
למקום.
"טייס, אתה הצלת את חיי עכשיו. מה שמך?"
"קריובי, אדוני."
"בסדר, קריובי, תגיד לי - ראית אי פעם דבר שכזה? מה
שקרה שם למטה? מה גרם לפיצוץ ההוא?"
הטייס נשם נשימה עמוקה. "שמעתי את הדררים מדברים
על משהו שהם מכנים... פרץ סם." כעת הוא נראה כמו פסל,
כאילו האימה התמירה אותו למשהו הרבה יותר חזק. "זה קורה
במעמקי המדבר, במקום שרק מעטים יכולים לראות."
"למי אכפת מה אומרים הדררים?" הוא עיקל את שפתו
כאשר חשב על ילידי המדבר הכביר ההוא, אותם נוודים
מלוכלכים. "כולנו שמענו על פרצי סם, אבל איש לא ראה
דבר כזה מעולם. סתם אמונה טפלה."
"כן, אבל לאמונות טפלות יש בדרך-כלל איזשהו בסיס.
הם רואים הרבה מאוד דברים במדבר." כעת העריך הברון את
האיש על נכונותו להביע את דעתו, אף-על-פי שקריובי בוודאי
שמע על היותו מהיר חימה ועל נקמנותו. אולי יהיה זה מן
התבונה לקדם אותו.
"הם אומרים שפרץ סם הוא פיצוץ כימי," המשיך קריובי,
"קרוב לוודאי כתוצאה מאיזושהי מסה שקודמת לסם מתחת
לחולות."
הברון הרהר בדברים ששמע; הוא לא יכול לסתור את
הראיות שראה במו עיניו. אולי ביום מן הימים יבין מישהו את
מהותו האמיתית של המרקוח ויוכל למנוע אסונות מסוג זה.
אבל בינתיים, מכיוון שהסם נראה משאב בלתי מוגבל למי
שמוכנים להתאמץ ולהפיקו, לא טרח איש לעסוק בניתוח
מפורט. לשם מה לבזבז זמן על ניסויים, כשניתן לנצלו כדי
לעשות הון? לברון היה מונופול על אראקיס - אך המונופול
הזה התבסס גם על נבערות.
הוא חשק את שיניו וידע כי ברגע שיחזרו לקרתגו, הוא
ייאלץ לשחרר חלק מהרגשות שכבש בתוכו, הוא יפיג את
המתחים שהצטברו ונכלאו בו בעזרת "שעשועים", אולי בצורה
נמרצת יותר מכפי שהתכוון לעשות זאת קודם לכן. הפעם
יהיה עליו למצוא מועמד מיוחד - לא אחד מאהוביו הקבועים
אלא מישהו שלעולם לא יהיה לו עוד חפץ בו, כך יוכל
להשתחרר מכל עכבה ואיפוק.
הוא הסתכל למטה וחשב, כעת לא צריך עוד להסתיר את
האתר הזה מידיעתו של הקיסר. הם יתעדו את המקום כדין,
ירשמו אותו כתגלית, ויפרטו במסמכים את אובדן הצוות
והציוד. כעת אין שום צורך לזייף את המסמכים. אלרוד הזקן
בוודאי ישמח, ובית הארקונן ייאלץ לספוג את ההפסד הכלכלי
הזה.
ובעוד הטייס חג מסביב, העריכו אלה ששרדו מצוותי
הכרייה את הנזקים שספגו על הקרקע, ודיווחו בקשר על
האבידות בנפש, בציוד ובסם. הברון חש בזעם המשתולל
בתוכו.
אראקיס הארור! חשב הברון, לעזאזל הסם ולעזאזל
תלותנו בו!
**
"אנחנו עוסקים בדברים באופן כללי. אי-אפשר לקבוע
פסיקות חד-משמעיות לגבי בעיות כלל פלנטריות.
הפלנטולוגיה היא מדע של גזור-והתאם."
פארדוט קיינס
מסה על ההחלמה הסביבתית של
סאלוסה סקונדוס
**
על הפלנטה הקיסרית קאייטיין, נשקו בניינים אדירים את
השמים. פסלים נפלאים ומזרקות מעוצבות בכשרון אמנותי
נדיר ניצבו משני צדיהן של השדרות, שנסללה בהן מדרכה
עשויה בדולח, כמו בחלום. אדם יכול להסתכל בהם במשך
שעות.
פרדוט קיינס הצליח לראות רק לרגע אחד את הנוף העירוני
העוצר-נשימה בעת שאנשי המשמר המלכותי הצעידו אותו
בקצב מהיר לתוך הארמון. הם לא יכלו להתייחס בסבלנות
לסקרנות של פלנטולוג מן המניין, וככל הנראה לא התעניינו
כלל בפלאיה של העיר. תפקידם היה ללוות אותו אל חדר
הכתר המקומר והעצום, בלא שום עיכוב. הקיסר של היקום
המוכר לא מוכן לשום השתהות בגלל התפעמות של תייר.
אנשי המשמר שליוו את קיינס לבשו מדים בצבעי אפור
ושחור, המדים היו נקיים ללא רבב ומקושטים בסרטים קלועים
ובעיטורים, כל כפתור וכל קישוט נצצו, כל סרט היה מגוהץ
למשעי ומונח בדיוק במקומו. חמישה-עשר מחייליו הנאמנים
של הקיסר, הלוחמים שבחר הוא עצמו אישית, הסרדאוקרים,
כיתרו אותו כמו צבא.
ובכל זאת, הדרו של עולם הבירה הרשים את קיינס יותר
מכל. הוא פנה אל איש המשמר הקרוב אליו ביותר ואמר,
"בדרך-כלל אני נמצא בעפר בחוץ, או מבוסס בתוך ביצות על
פלנטה שאיש מלבדי לא רוצה להיות בה." הוא לא ראה - לא
דמיין - מעודו שום דבר דומה לזה בכל הנופים הנוראים
והנידחים שחקר.
הסרדאוקר לא השיב לו. הסרדאוקרים אומנו להיות מכונות
מלחמה, ולא אנשי שיחה.
"וכאן מקרצפים אותי וכמעט פושטים מעלי את העור,
מלבישים אותי כאחד האצילים." קיינס משך את האריג העבה
ממנו היה עשוי המקטורן הכחול כהה שלבש, והריח את הסבון
ואת ריח גופו.
אנשי המשמר עברו במהירות על פני מפל של מדרגות
אבן מלוטשות שנראה כמדומה אינסופי, ואשר קושט בטעם
בקורי זהב עדינים ובאבני סו נוצצות.
קיינס פנה אל איש המשמר שמשמאלו. "זה לי הביקור
הראשון בקאייטיין. אני מוכן להתערב שאתה בכלל לא מתייחס
עוד למראות מסביב, אם אתה עובד כאן כל הזמן?" לדבריו
נלווה חיוך של כיסופים, אך הם נפלו שוב על אוזניים ערלות.
קיינס היה אקולוג, גיאולוג ומטאורולוג מומחה ובעל
מוניטין, ובנוסף על כך התמחה גם בבוטניקה ובמיקרוביולוגיה.
הוא היה חדור הנעה ושאפתן ונהנה לעסוק בפענוח
תעלומותיהם של עולמות שלמים. אבל על-פי-רוב נותרו בני-
האדם עצמם בגדר תעלומה מוחלטת לגביו, כמו למשל
השומרים הללו.
"קאייטיין הוא הרבה יותר... נוח מאשר סאלוסה סקונדוס
- אני גדלתי שם, כידוע לך," המשיך. "הייתי בבלא טגז גם
כן, וזה מקום קשה כמעט באותה מידה, חשוך ועגמומי ויש בו
שתי שמשות גמדיות."
לבסוף הפנה קיינס את פניו קדימה והסתפק בכך שמלמל
לעצמו. "הקיסר הפאדישה הזעיק אותי מהקצה השני של
הגלקסיה. הייתי רוצה לדעת מדוע." אף לא אחד מהאנשים
שמסביבו לא ניאות להסביר לו את הדבר.
הפמליה עברה על פני קשת מחוררת מסלע בזלת ארגמני,
שנשא עליו את סימניה הברורים של זִקנה מופלגת. קיינס נשא
את עיניו והודות למומחיותו בגיאולוגיה זיהה את האבן הכבירה
והנדירה: קשת קדומה שנלקחה מהעולם של סאלוסה סקונדוס,
שנחרב.
הוא השתומם על כך שמישהו ירצה לשמור על שריד שכזה
מהעולם הקודר שבו חי שנים כה רבות, עולם-כלא מבודד ונורא,
שיצר סביבה שהובילה בסופו של דבר למחלת נפש, גוף ורוח.
המשפחה הקיסרית לעולם לא תבין זאת. בני המשפחה המשיכו
לפוש מתחת לשמים הבהירים שלהם, לטייל בחורשים
המטופחים והמשופעים במים שלהם, וכלל לא היו מודעים
לקטסטרופה הסביבתית שעמדה להתחולל לנגד עיניהם
העצומות. יהיה זה אתגר להישאר על הפלנטה הזאת ולחקור
את ההשפעות - אבל קיינס הטיל ספק, משום-מה, בכך שזו
היתה הסיבה שהקיסר אלרוד התשיעי זימן אותו לכאן...
אנשי המשמר שליוו אותו הובילו אותו לתוככי הארמון
המהדהד, חלפו ליד פסלים וציורים קלאסיים. האולם העצום
שבו קיבל הקיסר את המייחלים לדברו נראה ממש כמו זירה
ענקית לתחרויות גלדיאטורים. רצפתו התפשטה כמו שפלה
נוצצת של אריחי אבן צבעוניים - כל אחד מהם נלקח מפלנטה
אחרת ברחבי הקיסרות. וככל שהקיסרות גדלה, נוספו עוד
פינות ויציעים.
אנשי החצר, בתלבושות מרהיבות ובקישוטים מזהירים,
הסתובבו בגאווה אנה ואנה, מתפארים באריגים שבהם נשזרו
חוטים של מתכות יקרות. הם נשאו בידיהם מסמכים, עסקו
בעניינים שלא ניתן להבינם, מיהרו לישיבות, התלחשו זה עם
זה כאילו רק הם הבינו את תפקידיהם.
קיינס היה זר בעולם הפוליטי הזה; הוא היה מעדיף להימצא
בשממה כל הזמן. אף כי הפאר הזה הקסים אותו, הוא ערג
לבדידות, לנופים שטרם נחקרו, לתעלומות של צמחים ופרחים
בלתי מוכרים. המקום השוקק הזה בוודאי יגרום לו לכאב ראש
בתוך זמן קצר.
משמר הסרדאוקר הוביל אותו לאורך טיילת ארוכה מתחת
לתאורה מיוחדת, והם נעו בצעדים קצביים ומדויקים שנשמעו
כמו אש אוטומטית. צעדיו הכושלים של קיינס היו הצרימה
היחידה במוסיקה שלהם.
מולם, על גבי בימה מוגבהת מבדולח כחול-ירקרק ניצב
כס האריה המוזהב, שגולף מגוש אחד של קווארץ מהאגאל.
על הכיסא המבהיק ישב הזקן בכבודו ובעצמו - אלרוד קורינו
התשיעי, הקיסר השולט בכל היקום המוכר.
קיינס לטש בו מבטו. הקיסר היה גבר כחוש להחריד,
שהצטמק ונראה דומה יותר לשלד ככל שהזדקן, וראשו הגדול
במיוחד נישא על צוואר דק. השליט הישיש, שהיה מוקף בחפצי
מותרות ובעושר כה מרשים נראה חסר משמעות באיזשהו אופן.
אבל הקיסר יכול לדון פלנטות שלמות להכחדה ולהרוג
מיליארדי בני-אדם לו רק כופף לרגע את אצבעו הגרומה, שבה
בלט הפרק. אלרוד ישב על כס האריה המוזהב זה מאה וחמישים
שנה בקירוב. כמה פלנטות היו בקיסרות? בכמה בני-אדם שלט
האיש הזה? קיינס תהה כיצד יכול איש אחד לאצור בתוכו
כמות כה עצומה של מידע.
וכאשר הובילו אותו למרגלות הבימה, חייך קיינס במהוסס
אל אלרוד, ואחר-כך בלע את רוקו, גרע ממנו את מבטו וקד
קידה עמוקה. איש לא טרח להדריך אותו בכללי הטקס
המקובלים כאן, ובמקומות שבהם היה בעבר לא נדרשו לו
גינונים ונימוסים טובים. ריח קל של קינמון ומרקוח עלה
בנחיריו מתוך ספל של בירה עם סם שניצב על שולחן קטן
לצד כס המלכות שלו.
משרת צעיר צעד קדימה והנהן לעבר מפקד משמר
הסרדאוקר שליווה אותו, ואחר-כך הסתובב וקרא בקול רועם
בגלאש, שפתה הרשמית של הקיסרות, "הפְּלַנֶטוֹלוֹג פרדוט
קיינס."
קיינס זקף את כתפיו וניסה למתוח את גופו ולהיראות גבוה
יותר, בעודו שואל את עצמו לשם מה נדרשו להכריז עליו
בקול כה רם וחגיגי כאשר ברור לגמרי שהקיסר יודע מי הוא
- שאם לא כן, לשם מה זומן לכאן? קיינס תהה אם עליו לומר
שלום, אך החליט תחת זאת לחכות ולהניח לחצר המלכות
לקבוע כיצר ישתלשלו הדברים.
"קיינס," אמר הקיסר בקול דק וצורמני שסבל מכך שבמשך
שנים רבות מדי השמיע פקודות פסקניות, "הממליצים דיברו
בך נכבדות. היועצים שלנו בחנו מועמדים רבים והם בחרו
דווקא בך מבין האחרים. מה אתה יכול לומר על כך?" הקיסר
רכן קדימה, הרים את גבות עיניו כך שעורו נחרש תלמים עד
לאמצע גולגולתו.
קיינס המהם משהו על כך שלכבוד יחשב לו הדבר וכי הוא
שמח מאוד, ואחר-כך כעכע בגרונו והציג את השאלה
האמיתית, "אבל, אדוני, לשם מה בדיוק נבחרתי?"
אלרוד צחקק למשמע השאלה, והתרווח בכיסאו. "כמה
מרענן לראות מישהו שמעוניין יותר לספק את סקרנותו מאשר
לומר את הדברים הנכונים או לרצות את עדת המזדנבים
והליצנים המטופשים האלה." בעת שחייך, התקמטו לגמרי
פניו של אלרוד והקמטים התפשטו לאחור. לעורו היה גוון
אפרורי כשל מגילת קלף. "לפי הדיווח אתה גדלת על סאלוסה
סקונדוס, ואתה כתבת דיווחים מוסמכים ומורכבים על
האקולוגיה של אותה פלנטה."
"כן, אדוני, אה, הוד מלכותך. הורי היו מעובדי
הביורוקרטיה שנשלחו לעבוד בכלא הקיסרי שלך שם. הייתי
רק ילד, והצטרפתי אליהם."
למעשה, שמע אלרוד שמועות על כך שאמו או אביו הכעיסו
את אלרוד באיזשהו אופן וכי הם הועברו בבושת-פנים אל
עולם הגירוש. אבל פרדוט קיינס הצעיר הופנט על-ידי אותם
חבלי ארץ שוממים. בכל יום, לאחר שמוריו הפרטיים גמרו
ללמדו, הוא בילה את השעות הנותרות בחקר השממה החרבה:
הוא רשם לעצמו רשימות, בחן את החרקים והעשבים ואת
אותם בעלי-חיים קשוחים שהצליחו לשרוד לאחר השואה
הגרעינית שהתחוללה שם זמן לא רב לפני כן.
"כן, כן, אני מבין זאת, " אמר אלרוד. "כעבור זמן-מה
הועברו הוריך לעולם אחר."
קיינס הנהן. "כן, אדוני. הם עברו להרמונתפ."
הקיסר נופף בידו כדי לבטל את הדברים. "אבל אחר-כך
אתה חזרת לסאלוסה מרצונך החופשי?"
"ובכן, אה, נותרו עוד דברים רבים שרציתי לחקור
בסאלוסה," השיב כשהוא מדכא משיכת כתפיים מתוך מבוכה.
קיינס בילה שנים רבות בגפו בשממות סאלוסה כשהוא
בוחן ולומד את תעלומות האקלים והמערכות האקולוגיות.
הוא סבל קשיים רבים, הוא עמד בתנאים קשים. פעם רדפו
אותו נמרי לאזה, והוא הצליח לשרוד רק הודות לתבונתו. אחר-
כך פרסם קיינס מסה מפורטת על השנים שבהן שהה במקום
והצליח לפתוח צוהר מרשים ביותר של הבנה לאותה פלנטה
שבעבר היתה בירה קיסרית יפהפייה ובינתיים ננטשה.
"השממה הפראית של המקום עוררה את התעניינותי
באקולוגיה. הרי הרבה יותר מעניין לחקור עולם... עולם שניזוק.
אני מתקשה ללמוד איזשהו דבר במקום מתורבת יתר על
המידה."
אלרוד צחק למשמע התשובה והסתכל מסביבו, כך שכל
אנשי החצר האחרים הצטחקו גם הם. "כמו קאייטיין, זאת
אומרת?"
"ובכן, אין לי ספק שבוודאי קיימים גם כאן מקומות
מעניינים, אדוני המלך," אמר קיינס בתקווה שלא הטיח עלבון
שאין עליו כפרה.
"יפה דיברת," רעם אלרוד. "היועצים שלי בחרו אותך
בתבונה, פרדוט קיינס."
כיוון שלא ידע מה עליו לומר או לעשות, קד הפלנטולוג
במבוכה.
אחרי השנים שבהן שהה בסאלוסה, הוא עבר אל הסבך
הבוצני של בלא טגז הקודר, ומשם למקומות אחרים שעניינו
אותו. הוא יכול למצוא לעצמו מזון כמעט בכל מקום שהוא,
וצרכיו היו מעטים בלבד. לדידו, החשוב ביותר היה לצבור
ידע מדעי, לחפש מתחת לסלעים ולראות אילו סודות טמנו
למענו התהליכים הטבעיים.
אבל בינתיים נתעוררה סקרנותו. מדוע הוא עורר תשומת-
לב בחוגים כה נעלים? "אם יורשה לי לחזור ולשאול, הוד
מלכותך... מה בדיוק תרצה להטיל עלי?" ואז הוא הוסיף
במהירות, "כמובן, אשמח לשרתך בכל תפקיד שירצה קיסרי
ומלכי."
"אתה, קיינס, זכית למוניטין כקורא-עולמות אמיתי, אדם
המסוגל לנתח מערכות אקולוגיות מורכבות ביותר על מנת
לרתום אותן לצרכיה של הקיסרות. בחרנו בך כדי שתצא אל
פלנטת המדבר של אראקיס, ותעשה שם את קסמיך."
"אראקיס!" קיינס לא היה יכול להכיל את תדהמתו
ולמעשה גם את ההנאה שחש למשמע הדברים. "דומני כי
התושבים הנוודים, הדררים, קוראים לו חולית."
"לא משנה השם," אמר אלרוד ברוגזה מסוימת, "זהו אחד
העולמות הפחות נעימים ועם זאת החשובים ביותר בקיסרות
כולה. אתה יודע, כמובן, שאראקיס הוא המקור היחיד למרקוח
הסם."
קיינס הנהן. "תמיד שאלתי את עצמי מדוע המחפשים לא
מצאו שום סם על אף לא אחד מהעולמות האחרים. ומדוע אין
איש מבין כיצד הסם נוצר או נצבר."
"אתה תבין זאת למעננו," אמר הקיסר. "ויפה שעה אחת
קודם."
קיינס הבין לפתע שייתכן שחרג מן המותר והוא היסס
מעט. הנה הוא נמצא באולם הראיונות המפואר ביותר במיליון
העולמות, ומשוחח לא פחות ולא יותר עם הקיסר אלרוד
התשיעי. כל שאר אנשי החצר נעצו בו עיניים, מהם באי-נחת,
אחרים בזעזוע גלוי, ומהם שהסתכלו בו בשמחה לאֵד, ברשעות,
וציפו כי יושת עליו עונש חמור בתוך זמן קצר.
אבל עד מהרה גילה קיינס שהוא חושב על המרחבים
העצומים של החולות המבהיקים, גבעות החול המלכותיות
ותולעי חול מפלצתיות - חזיונות שראה רק בסֵפֶרֶטים הוא
שכח כי הפר לרגע את כללי הנימוס, עצר את נשימתו וחיכה
לשמוע את פרטי השליחות שלו משפתיו של הקיסר, שצבען
היה כצבע הכבֵד.
"להבנת סודו של המרקוח יש חשיבות מכרעת לגבי עתידה
של הקיסרות. עד עצם היום הזה לא השקיע איש זמן או מאמץ
כדי לגלות את מסתוריו. אנשים חושבים את אראקיס כמקור
אינסופי לעושר ולא מתעניינים במכניקה או בפרטי הדברים.
חשיבה שטחית." הוא נעצר לרגע. "זהו האתגר שיעמוד בפניך,
פרדוט קיינס. אנו ממנים אותך כפלנטולוג הקיסרי הרשמי
שלנו לאראקיס."
בזמן שהשמיע אלרוד את הכרזתו, השפיל את מבטו לעבר
המדען, גבר בגיל העמידה, שהשמש והרוח השאירו אותותיהם
בפניו, ובחן אותו בינו לבינו. הוא הבחין מיד כי קיינס אינו
אדם מורכב: רגשותיו ומחויבויותיו היו גלויים לגמרי על פניו.
יועצי החצר ציינו כי פרדוט קיינס הוא אדם נטול כל שאיפה
או התחייבות פוליטית. הוא התעניין אך ורק בעבודתו ובהבנת
הסדר הטבעי של היקום. מקומות מוזרים וסביבה אימתנית
ריתקו אותו והילכו עליו קסם, כאילו היה ילד. הוא יבצע את
המלאכה בהתלהבות חסרת גבולות, והוא ייתן תשובות כנות.
אלרוד בילה חלק גדול מדי מחייו הפוליטיים כשהוא מוקף
על-ידי עדת אומרי הן חנפנים ונטולי בינה, שאמרו מה שחשבו
כי הוא רוצה לשמוע. אבל הגבר הקשוח הזה, חרף גינוניו
המגושמים, לא היה כמותם.
וכעת חשוב עוד יותר שיבינו את העובדות שמאחורי הסם,
כדי לשפר את יעילות התפעול, התפעול החיוני. לאחר שבע
שנים של מנהל כושל בידי אבולורד הארקונן והתאונות
והשגיאות שנעשו באחרונה על-ידי הברון ולדימיר הארקונן
השאפתן יתר על המידה, נתעוררה דאגתו של הקיסר לנוכח
צוואר הבקבוק בהפקת הסם והפצתו. הסם חייב לזרום.
גילדת החלל היתה זקוקה לכמויות אדירות של מרקוח כדי
למלא את התאים הסגורים שבהם שרויים נווטי הגילדה שעברו
מוטציות. הוא עצמו וכל המעמדות הגבוהים של האימפריה
זקוקים למינון יומי, שהלך וגדל, כדי לשמור על חיוניותם
ולהאריך את חייהם. המסדר של בנות גשרית משתמש בסם
במהלך ההכשרה שבעזרתה נוצרות עוד אמהות נערצות.
מנטאטים זקוקים לסם לצורך המיקור השכלי.
אבל אף כי חלק על רבים מהנהלים והאמצעים המחמירים
שיישם הברון הארקונן באחרונה, אלרוד לא יכול פשוט ליטול
את אראקיס לעצמו. לאחר עשרות שנים של תמרונים פוליטיים,
הופקד עליו בית הארקונן, לאחר שסולק בית רישס.
זה אלף שנים היה הממשל באראקיס חסד קיסרי שהוענק
למשפחה נבחרת שהיתה נכונה לחלץ את האוצר מתוך החולות
למשך פרק זמן שלא יעלה על מאה שנים. בכל פעם שהועברה
האחוזה הפיאודלית מיד ליד, הופנה מבול של בקשות לעבר
הארמון. תמיכת הלנדסראד הותנתה בהתחייבויות רבות,
ואחדות מאותן התחייבויות נראו לאלרוד כעניבות חנק.
אף-על-פי שהיה הקיסר, עמדת הכוח שלו נבעה מאיזון
זהיר ועדין של בריתות עם כוחות רבים מספור, ובכללם הבתים
הגדולים והקטנים של הלנדסראד, גילדת החלל ותאגידים
מסחריים חובקי-עולמות כמו אנק"ס. עם כוחות אחרים היה
קשה עוד יותר לשאת ולתת; אלה היו כוחות שהעדיפו להישאר
מאחורי הקלעים.
אלרוד רכן קדימה וראה כי קיינס עומד להתפוצץ מרוב
שמחה והתלהבות. הוא ממש רצה לנסוע לעולם המדבר הזה
- מה טוב! "ברר כל מה שתוכל לגבי אראקיס, ושלח לי
דיווחים קבועים, פלנטולוג! בית הארקונן יצטווה להגיש לך
את כל התמיכה ושיתוף-הפעולה שיידרשו לך." אף-על-פי
שהם בוודאי לא ישמחו על הימצאו של משקיף קיסרי
המרחרח מסביבם.
הברון הארקונן שקיבל לידיו זה לא כבר את הממשל
בפלנטה היה כרוך סביב קצה אצבעו של הקיסר, בינתיים.
"אנחנו נעמיד לרשותך את הפריטים הדרושים למסעך. ערוך
את רשימותיך והמצא אותן לשר החצר שלי. ברגע שתגיע
לאראקיס יצטוו בני הארקונן לתת לך כל מה שיידרש לך
בנוסף."
"צרכי מועטים," אמר קיינס. "אני זקוק רק לעיני ולשכלי."
"כן, אבל אולי יעלה בידך לגרום לברון להציע איזשהם
פריטים בנוסף על כך." אלרוד חייך שוב ואחר-כך פטר מעליו
את הפלנטולוג. הקיסר הבחין כי כשהובל קיינס מן האולם
ניכרה בצעדיו נמרצות יתרה.
סוף עמוד 31