ביקורת תרבות וחברה - דף 2

העברית אינה נחה. בשנות האלפיים ממשיך הנחשול הגואה של האנגלית להסתר עליה. השימוש הנרחב באינטרנט והשיח האלקטרוני מבססים את השפעתם על העברית הישראלית. לצד המגמה הזו התפתחה לאורך העימות המתמשך עם הפלשתינים שפה בטחונית מדינית חדשה.

כאשר יצא ד"ר מרטין וייל לגמלאות, החליט להקדיש את מרצו להבראת הר הזבל חירייה ולהפיכתו לסמל מופשט של עשייה תרבותית, חברתית וסביבתית. הספר מספר על התפישות, האירועים, התכנונים והמאבקים, התקוות והנפילות, ועל פועלם וסגנונם של אנשי-המפתח שליוו את הצעדים הראשונים של הקמת פארק אריאל שרון.

בספר זה טוען יוחאי עתריה שהרצון של המדע לאשש את תורת האבולוציה קשור בניסיון האנושי להסביר את זוועות המאה ה¬20. לנסות ולמצוא הוכחה לכך שאנחנו "רעים מטבענו", אם נצליח להוכיח זאת נוכל להסיר מעצמנו אחריות לזוועות כי "זה טבוּע בנו". אך מאחר שקשה להוכיח את הטענה הזו וקשה למצוא ממצאים שמגבים אותה, אנחנו פועלים בעוד ערוץ – הטכנולוגיה אשמה, ולא האדם.

הזהות הישראלית מצויה בתהליך דינמי של השתנות ועיצוב, והמאמרים שכונסו בספר בוחנים את רכיביו וגילויו המגוונים. הספר דן במכלול סוגיות, ובהן היחסים בין יהודים למי שאינם יהודים; יחסם של ישראלים לסוגיית שלילת הגולה וגלגוליו; היחס לשואה; מעברים דוריים והשפעתם המשתנה על הזהות; סוגיית הזיכרון הקולקטיבי; דת ולאומיות; עיצוב זהות ישראלית מקומית המתקשרת לעבר המיתי-הארכיאולוגי ומתנתקת מן העם היהודי הקונקרטי.

ספר זה הוא ניסיון ראשון לכנס פרספקטיבות פרשניות מגוונות על יצירת יהושע קנז ולעורר מחדש את העניין הביקורתי בכתיבתו.

ישראלים נוטים לחשוב שהם דוברים את לשונו של ישעיהו הנביא (עם טעויות). הם מאמינים ששפתם היא עברית (תנ"כית/משנאית) שהוחיְתה בסוף המאה ה-19. כדי לשמור על ה"טוהר" שלה, הם נוטים לתקן "טעויות" ללא הרף. ואולם השאלה היא, מדוע הישראלים "טועים" כל הזמן בשפתם שלהם?

מהפכנותה של שירת ביאליק הייתה ביצירתו של דיבור על עולם הרגשות האנושיים – רגשות שלא היה להם פתחון פה בשירה העברית והיהודית. שירת ביאליק נתנה מילים ועולם לצער הפרטי הכמוס ביותר, לאושר הילדותי, לדיכאון ההרסני, החונק, לזעם ולחדוות הארוס החוגגת

רבים בעבר הראו את התפקיד המכריע שדימויים של שחורים ואסיאתיים ממלאים בארגונו של העולם המערבי, ועד ספר זה כמעט לא זכתה הקטגוריה "לבנים" לניתוח. כמו שמצוין בהקדמה של מקסים סרבול, דאייר תורם תרומה מכרעת להבנת משטרי הייצוג בתקופתנו. הוא חושף את מנגנוני התרבות שיצרו את עליונות הלבנים וחיזקו אותה, ובתוך כך הפכו את הלבנים למסמנים של מה ש"רגיל", "ניטרלי" ו"אוניברסלי".

כשמדינות העולם במערב נתונות במאבקים עזים עם מורשת הגזענות ועם מורשות הקולוניאליזם שלהן, אנו מבקשים ללמוד מן העבר כיצד לנהל את עתידנו. ספר מציע נקודת ראות שאין חיונית ממנה, כיצד מדינות ועמים יכולים להתמודד עם עברם הפגום. כשהיא משווה את התנהגותן של ארצות הברית מזה ושל גרמניה מזה היא מגלה לתדהמתה ניגודים חריפים ובולטים בהתנהלות של שתי החברות בסוגיה זו.

חיים באר, מחשובי חוקרי יצירתו של ש"י עגנון, מעמיד במרכזו של כל אחד מן הדיונים בספר חידה פרשנית שהמחקר התקשה עד כה בפתרונה. בעזרת כלי פרשנות ומחקר מגוונים שעומדים לרשותו הוא מציע לכל חידה פתרון מקורי וחדשני.

הספר מבגדאד לישראל - עיון משווה בטרילוגיה של אלי עמיר: יסמין מול מפריח היונים ותרנגול כפרות. המחברת שרטטה קווים תמטיים וקווים אסתטיים בין שלושת ספרי הטרילוגיה, המתארים ומתעדים את דרכה של קהילת היהודים עתיקת היומין בבבל, עיראק של היום, אל ארץ ישראל ואת תהליך ההתאקלמות של קהילה זו ושל אחרות בארץ

אפשר להגדיר את ישראל רק על פי המרכיב הדומיננטי בתוכה, וספק אם אפשר להגדיר את התרבות השוררת כאן כ"יהודית" במובן ההיסטורי והקלסי של המושג; כאן צמחה תרבות חדשה, שונה מן התרבות היהודית הישנה, ואפשר להגדירה רק באמצעות המילה 'ישראלית'

בספרו מולדת המוות יפה פורש חנן חבר סדרה של מפגשים מפתיעים עם שירתו של אורי צבי גרינברג ועם נוכחותה רבת הפנים על קו התפר בין הפוליטי לבין האסתטי.

מסעות ספרותיים מרתקים ועתירי תגליות בעקבות ג' שופמן, יוסף חיים ברנר, תומס מאן, רחל המשוררת, אסתר ראב ויעקב שבתאי.יוצרים אלה ואחרים קמים לתחייה ביד האמן של חיים באר , הקרוב אל הספרות העברית, ומאפשרים לקוראים להתוודע מקרוב אל זמנם ואל תחנות חייהם.

מוקדש לסופר, למשורר, לעורך, למבקר, למסאי ולעיתונאי פרופ' חיים באר לרגל פרישתו מהוראה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. זוהי אסופת מחקרים המציעה לראשונה מבט מקיף ומעמיק על יצירתו הספרותית והעיתונאית מאמצע שנות השישים של המאה הקודמת עד לעשור השני של המאה הזאת.

המושג "דור" רווח מאוד בשירה ובספרות, וכמובן גם ברטוריקה הפוליטית. כך, כמדומה, מאז ומעולם, למן "דור בראשית" ו"דור המבול" במקרא עד דור ה-X” או "הדור השני לשואה" בימינו, וביניהם "דור המדבר", "דור גולי בבל", "דור גירוש ספרד", "דור בארץ", "דור תש"ח", "דור המדינה" ועוד רבים.

ייצוג העניין הערבי בסיפורת העברית של המאה העשרים משקף את הדימוי העצמי הציוני של החברה היהודית בימי המדינה-בדרך ולאחר מכן – של החברה במדינת ישראל. מעבר לגדר עוקב אחר ייצוגיו של נושא זה בשלביו השונים.

בעזרת מקורות היסטוריים, קולנועיים וספרותיים, בוחן ספר זה כיצד עיצבה החברה הישראלית את זהותה באמצעות ה"אחרים," הזרים, אלה שהוצאו והורחקו מתוכה ואלה שבתהליך איטי, כואב וקשה התקבלו אליה.

ספר זה עוסק בבעיות ציבור ישראליות על דרך הניתוח הפילוסופי ולאורן של פילוסופיות המוסר, המדינה והמשפט. הערכים המהותיים המנחים את הדיונים בספר הם ערכי כבוד האדם, חירותו והשוויון בין בני-אדם. מדובר בערכים המכוננים של המערב, שישראל, ובעיקר מערכת המשפט שלה, מתיימרים להיות מוּנחים לאורם.

"התרבות קובעת את האנושיות הייחודית של כל אדם. אם אנו מצווים לנהוג כבוד בבני אדם, כי אז אנו מצווים גם לנהוג כבוד בתרבויות המכוננות את הזהויות של בני האדם. מי ששולט במשפט מסוגל לשלוט באמצעותו בתרבות, ובעקבות זאת גם בתודעותיהם של בני האדם וביחסים החברתיים המתקיימים בין בני האדם."

זהו סיפורם של 700 אלף יהודי צרפת שנקלעו למצוקה שלא ידעו כמותה מאז הכיבוש הנאצי. סיפורו של גל השנאה והאלימות שהופנה כלפיהם בעקבות האינתיפאדה בסתיו 2000.

נשים קוראות הוא מחקר מאלף וחדשני המתאר את דיוקנן של הנשים קוראות הספר בחברה היהודית במזרח אירופה במאה התשע-עשרה. מי היו נשים אלו? מה קראו? כיצד השפיעה עליהן חוויית הקריאה? מה היה תפקידן בהפצת הלכי רוח של מודרניזציה וחילון בקהילות היהודיות?

בשנת 1998 הרצה מאיר שלו סדרה של הרצאות באוניברסיטת תל-אביב. הסדרה, שמשכה קהל רב, עסקה בכתיבתם האוטוביוגרפית של סופרים לילדים, בדמות ההורה, המורה, האח והאחות, באגדות ילדים, וביחסי הסופר, המספר והקורא בספרים שונים.

כוונות טובות הנחו את מחנכיה וסופריה של גרמניה המערבית שלאחר המלחמה, כשבאו לספר לדור הצעיר בספרי הילדים והנוער על עברה של ארצם ועל מעללי אבותיהם. אולם, הכוונות הטובות האלה הולידו תמונת עבר מסולפת, שבה הפכה גרמניה לקורבן העיקרי, ולעיתים גם הבלעדי...

התופעות הפואטיות הבולטות בסגנון הסיפור של י.ח. ברנר - הרמיזה האוטוביוגרפית, הפרגמנטריות המובלטת, חדירתה של כתיבה מסאית, השימוש המרובה בציטוט - תוארו בכתיבתם של מבקרים רבים כסממנים המעידים על כך, שסיפוריו של ברנר הם "יותר" ואף "פחות" מסיפורת רגילה.

השלטונות הבריטיים קיוו שמשחק הכדורגל יהיה אמצעי של קירוב לבבות בין הקהילות בארץ, אך תקוותם נכזבה. יהודים וערבים נפגשו במגרשים ושיחקו כדורגל, אך שני הצדדים התקשו מאוד להרחיק את המחלוקות העדתיות והלאומיות מן השדה. ואכן, הניסיונות ללכד את השורות, להקים התאחדות כדורגל אחת רב־לאומית משקפים, כמו שהמחבר מתאר, את שלבי היחסים בין הקהילות.

ב-1972 הוזמן דוד בן גוריון לפגישה עם הסטודנטים באוניברסיטת באר שבע, העתידה להיקרא על שמו. באותם ימים נחשפה סדרה של מעשי שחיתות בצמרת הממשל, ואחד הסטודנטים פסק בפגישה שהחברה הישראלית מתפוררת. בן גוריון בן השמונים ושש הגיב בתקיפות ואמר שהחברה הישראלית איננה יכולה להתפורר משום שהיא טרם קמה.

בספר לוקטו שני ספרי השיחות של מאיר שלו - 'בעיקר על אהבה' (עם עובד 1995) ו'סוד אחיזת העיניים' (עם עובד 1999). שיחות מרתקות שמדגישות את רוחב היריעה, את המקוריות ואת עושר הביטוי של המחבר. למעיינים בספרים אלה התברר עד מהרה כי מאיר שלו היה סופר מופלא וגם איש שיחה יחיד ומיוחד.

על המקום הוא ספר איתור ותיאור המקום הישראלי כיצירה חדשה וכהמשך לתפיסת המקום העברית-היהודית. על פי תפיסה זו היחס למקום הוא כפול – שואפים אליו ומקדשים אותו ובה בעת נרתעים ומסתייגים ממנו.

הספר חוקר את הדרמות ואת סדרות הדרמה בטלוויזיה הישראלית. המאמרים נעים על ציר כרונולוגי — מהקמת ערוץ ציבורי אחד, דרך המעבר לעידן רב-ערוצי, עד האלף הנוכחי, שדרמות, פורמטים ויוצרים ישראליים נהנים בו מהצלחה ברחבי העולם. הספר בוחן את היחסים המורכבים בין החברה והתרבות בישראל ובין הדרמה הטלוויזיונית ששיקפה אותן, הגיבה להן והשתתפה בעיצוב ובשינוי שלהן.