אמיליה

"הספר לא חושש להגיע למחוזות של פיוט ופנטזיה, אך כפי שאמיליה רוכבת על מטאטא האריה בביטחון כך בנזימן מחזיקה במושכות של היצירה שלה ומיטיבה לנתב אותה, במיומנות ובדיוק, בין עושר הפיוט והפנטזיה לבין האווירה היומיומית-משחקית. בכך היא מקנה לה אמינות רבה ודיוק רגשי רב עוד יותר."
טלי כוכבי, הפנקס,
מאי 2014.

"קשה, בלתי אפשרי ממש, שלא להיכנע לקסם הוויזואלי של "אמיליה". בנזימן היא מאיירת מחוננת, מופלאה ושונה."

קורא בספרים, אפריל 2014.

"הספר לא חושש להגיע למחוזות של פיוט ופנטזיה, אך כפי שאמיליה רוכבת על מטאטא האריה בביטחון כך בנזימן מחזיקה במושכות של היצירה שלה ומיטיבה לנתב אותה, במיומנות ובדיוק, בין עושר הפיוט והפנטזיה לבין האווירה היומיומית-משחקית. בכך היא מקנה לה אמינות רבה ודיוק רגשי רב עוד יותר."
טלי כוכבי, הפנקס,
מאי 2014.

"קשה, בלתי אפשרי ממש, שלא להיכנע לקסם הוויזואלי של "אמיליה". בנזימן היא מאיירת מחוננת, מופלאה ושונה."

קורא בספרים, אפריל 2014.

"הקסם הגדול של הספר הוא באופן שבו הכול מותך וחי וזורם ופנימי. כל מילה משנה את התמונה, כמו בחלום. למשל בדף אחד כתוב "היא רוכבת בלחש, דרך רוח נוצצת ודרך מים" והכל אמנם תכול כמים, ובדף הבא כתוב המשך המשפט: "בצבע זהב" (כלומר המים היו בצבע זהב) והכול נהיה צהוב. העולם הפנימי שופע חיוּת ולב. לא סתם יש לאמיליה לב על השמלה."
מרית בן ישראל, אפריל 2014.

"אף שמדובר ביום חול שבו צריך ללכת לגן, אווירת חלום שורה על הסיפור ובמיוחד על האיורים של נעמה בנזימן. הניסוחים שלה מדודים ומדויקים, ומצליחים לתפוס רגש ועומק רב באמצעים מצומצמים. הייצוג – הן הטקסטואלי והן הוויזואלי – להתמודדות הרגשית של אמיליה מעניין מאוד ונוגע ללב, וגם הפתרון משמח."
עדנה אברמסון, הרפובליקה הספרותית,
אפריל 2014.