האחים ג'ורג' ובובי היו תמיד יחד, אך הפרעה נפשית לא מאובחנת שיבשה את חייהם, הלכה והחמירה ואז התפרצה באחת. גם קרול נושאת את עברה כמשקולת. אביה עזב, ואימה הידרדרה מול עיניה באופן כה גס שהיא נאלצה לעזוב ולשנות את שמה כדי להתחיל מחדש. על גיבורי הספר להשלים עם המציאות ולהיעזר זה בזה כדי לגדול ולמצוא כוח במה שיש.

הפסיכואנליטיקאי הנודע ד"ר תומס ה' אוגדן טוֹוה בתעוזה ברומן הביכורים שלו הבחנות נוקבות ומפלחות לב בדבר חולשות אנוש שעשויות להתגלות בנסיבות בלתי צפויות. 'הפרטים שהושמטו' הוא סיפורה של משפחת ברומפמן - מגַדלֵי תבואה בקנזס המאובקת – שכל דור בה לופת את הדור שאחריו באחיזה משתקת, וכל דמות נחושה להימלט ממנת חלקה.

תומס אוגדן, פסיכואנליטיקאי, החי בסאן-פרנסיסקו, מציג כאן את הרובד הקדום ביותר של החיים הנפשיים – רובד של חוויות חושיות קדם מילוליות – אותו הוא מכנה אוטיסטי – מגעי. חוויות אלה הן שקובעות את התחושות של קיום או היעדר תיחום, של המשכיות או סכנת התפוגגות, של חיוניות או קיפאון מתוך אימה.

הפסיכואנליטיקאי הנודע ד״ר תומס ה' אוגדן מגולל סיפור מהפנט על אשמה ועל פחד, על חרטה, ויותר מכול - על פניה הרבות של האהבה: בין הורים לילדיהם, בין אחים, בין עמיתים לעבודה ובין בני זוג. אהבה שלעיתים היא פגומה, לעיתים קצרת יד ולעיתים אסורה, אך היא תמיד כמיהה אנושית להשתייכות.

במרכז הספר החדש עומדת התרשמותו של אוגדן שיש בין מטופליו אנשים שלמעשה נמנעו מלחיות את חייהם. טיפול שמתמקד בפירוש אין בו תועלת עבורם. אוגדן מוותר על המושג פירוש ומפתח צורת עבודה אחרת שבמרכזה דיבור ייחודי עם כל אחד ממטופליו – בתוך דפוס הקשר החד־פעמי שהתפתח ביניהם – במאמץ לאפשר לשניהם לחיות חוויה יחד, מתוך הבנה שנחוצים שני אנשים כדי לחשוב.

"המטרה הטיפולית של הפסיכואנליזה היא 'החזרתם בשלום' למטופל של היבטים בעצמו שנקברו חיים ושעדיין אינם מתים" – כך מציע ספרו החדש של אוגדן. הוא מנתח את ההתפתחות ההדרגתית בתולדות הפסיכואנליזה מדגש על הבנה ופירוש לעבר דגש על קיום והתהווּת.

תומס ה' אוגדן מתואר לא פעם כתאורטיקן החדשני ביותר בדור הנוכחי של הפסיכואנליזה. הקובץ כולל 13 ממאמריו פורצי הדרך, מהשנים 1994-2005. הוא מסביר כאן רעיונות מרכזיים שלו, כמו האינטרסובייקטיביות בטיפול, "השלישי האנליטי" ועוד.