שחר־מריו מרדכי מזקק בספר השירה החדש את אימת התופת של שדה הקרב ואת צלקות המלחמה ואיוולתה. הספר נפתח במלחמת ששת הימים, שבמהלכה נפצע אביו של המשורר, שריונר בחזית המצרית בסיני, אשר עלה באש כאשר הטנק, שבו שעט, ספג פגיעה ישירה. הוא חילץ עצמו מהטנק בעודו בוער, ופונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע בדרגת נכות של 100%. בשנות השיקום הארוך שעבר נחשף המחיר היקר והמתמשך שגובה המלחמה מהאב, אשר לפציעתו הפיזית והנפשית השפעה מכרעת על יחסי הקרבה והריחוק בינו לבין בנו.
בספר, בו כל שיר מתכתב עם השיר העוקב אחריו, מהלך פואטי שראשיתו בייסורי האב בתופת של שדה הקרב, והמשכו בהתחקות אחר קורות הבן מילדותו ועד שהרחיק נדוד בתוך גבולות ישראל ומעבר לים.
הלוּמים
הָעוֹר כְּמוֹ עֵץ אָחוּז בָּאֵשׁ, הָאֵשׁ בָּעוֹר;
כָּל נַקְבּוּבִית תִּלְהַט לִפְעֹר חָלָל לְגֵץ, אַלְפֵי גִּצִּים —
חִצֵּי חִצִּים בְּגוּף נֶחְרָב. אֵשׁ מִשְׁתַּלְהֶבֶת: עֶלֶם,
קְרָב.