"אהבה שקבורה אצלך בבטן ואתה נושם איתה, ורץ איתה, וחותך איתה סלט, וכבר אין במי לתלות אותה שנים רבות. לאן לוקחים אותה?"
ברוח של אופטימיות רומנטית מספרים אחד-עשר סיפורי ספרה הראשון של ניצה סלונים על אהבה שנשארת גם אחרי שהאדם האהוב מת, הסתלק, ואולי לא היה קיים מעולם - ועל כאב אובדנה. הם מספרים על החיים עם הכאב, על הבחירות שיש לבחור משעה שפלש לתוכם וקנה לו בהם אחיזה. "יש מספיק רע בעולם, מייקל בחר שלא להוסיף עליו", אומר אחד הגיבורים על חברו, ומוסיף: "אבל זו בחירה שיש לעשותה כל יום מחדש." על אף צער האובדן, המלווה את החיים כמין מנגינת רקע, על אף האכזבות וקשיי היום-יום, על אף כל אלה הספר אומר: זו הבחירה האולטימטיבית.