סיפורה של אישה צעירה, ארכיטקטית, נשואה ואם בתחילת דרכה, שעולמה המסודר נבקע פתאום והיא נדחפת לשוטט באזורי חייה שקפאו: בילדותה, בנערותה, ומעל לכל, להביט אל תוך הבור שנפער וקם לבולעה של יחסיה עם אביה, שנעלם מחייה בגיל צעיר.
המפגשים החטופים עימו על פני השנים הם הציר לסיפור של אהה בלתי-אפשרית, יחסים של זרות וגעגוע, רוך, תשוקה ותענוג – ובושה קשה מנשוא. ראשיתו של הסיפור בדרום אמריקה, המשכו בקיבוץ בישראל, בפריס ובתל אביב, ויש משלל צבעיהם וניחוחם של המקומות האלה, השונים כל כך זה מזה. אבל עיקר כוחו ביכולתו לפרוט במילים, בקצבים, ברצף ובקיטוע על המון הנימים הדקות הארוגות בחוויה האנושית החזקה העומדת במרכזו. אל תוך הכעס, העלבון והבדידות נשזר שוב ושוב, בדרכים ישרות ועקלקלות, קולה של האהבה, אהבת הנפש והגוף, והוא מפקיע את הדברים מגבולות הסוד והטאבו אל מחוזות אחרים.
ספרה השני של אסתר אליצור.