שמונים שנה לאחר צאתו לאור של כוכבים בחוץ של נתן אלתרמן, אפשר וגם צריך להודות כי זה המסעיר בקרב ספרי השירה העברית הישראלית. יש כמובן ספרי שירה עבריים שמדרגתם האמנותית אינה נופלת משלו, אבל אין מרהיב, מפתיע, מוזר וּוירטואוזי כמותו. עם הוצאתו לאור הוא התקבל בהערצה בלב הנוער הארץ־ישראלי, אך לאחר ימי דור, משהונחו היסודות של השירה הישראלית על רקע ימי החולין שלאחר הקמת המדינה, הואשם ביופי מופרז וקר ובניכור מחיי האדם הממשי.
דן מירון ואריאל הירשפלד טוענים שה"האשמות" מבוססות על אי־הבנה של שני היסודות בשירת כוכבים בחוץ, שעליהם בעיקר נמתחה הביקורת: המוזיקליות הסוחפת, הסדורה והמושלמת של השירים והשפה הפיגורטיבית הצבעונית שלהם. בשני יסודות אלה החוקרים מגלים את הקשב הרגשי העילאי ואת האחריות המוסרית הכבדה שליוו את יצירת כוכבים בחוץ, שיש לראות בהם תוצאה של משבר רוחני בחייו האמנותיים והפוליטיים של המשורר, שהיה בבואה של משבר המודרניזם בכללותו.
ספר זה אולי לא יחתום את הוויכוח על כוכבים בחוץ, אבל הוא יתעל אותו לאפיק מחשבה חדש, לשיח רחב אופק ומדויק יותר מזה שהתנהל בו עד כה; שיח זה יחשוף את מה שיכול להתגלות בספר דווקא בימינו אלה, ימי המשבר הגורלי ביחסי האדם עם הטבע והסכנה הגוברת לשלמותו של צלם האדם.
דן מירון הוא גדול חוקרי הספרות העברית החדשה, הבונה זה שישים שנה את תיאורה המקיף של יצירת אלתרמן ומפרש את מקומה בתרבות הישראלית. ספרו פרפר מן התולעת הוא רומן מחקרי – ביוגרפיה רוחנית של אלתרמן בצעירותו, השזורה בהתפתחותה של הישראליות.
אריאל הירשפלד הוא חוקר ומבקר ספרות ותרבות, ומרצה בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. מחקריו ומסותיו בתחומי השירה, המוזיקה, המקום והלשון מצטיינים במקוריות ותעוזה פורצות דרכים ומחשבה ובכישרון נדיר לשלב בין תחומי הידע השונים, במקומותינו ובעולם הגדול. בין ספריו: כינור ערוך – לשון הרגש בשירת ח"נ ביאליק (עם עובד, 2011); לקרוא את ש"י עגנון (אחוזת בית, 2001).