פדרו חואן, מאצ'ו בשנות הארבעים שלו ואינטלקטואל שסר חינו בעיני השלטון, מנסה לשרוד בהבאנה של שנות התשעים, מקום קשה שלא נותר בו דבר לשאוף אליו פרט לאוכל, אלכוהול ומין. בלשון בוטה, חסרת עכבות ואפילו גסה, בלי שמץ תקינות פוליטית, בכשרון תיאור דייקני ובחוכמת מספר טבעי הוא מוסר אפיזודה אחר אפיזודה. יחד הן מצטרפות לדיוקן מזעזע של העוני המחריד שאליו התדרדרה החברה הקובנית, ובעיקר של התפוררות הסולידריות החברתית ושפל המדרגה המוסרי הנובעים מן העוני הזה. וכל זה על רקע היצריות התוססת האפרו –קריבית שחיה תמיד מעכשיו לעכשיו, וכמעט אינה יודעת לא את האשמה ולא את הבושה.
במקום הריאליזם הסוציאליסטי של הספרות מטעם המשטר, מציב גוטיירס את "הריאליזם המלוכלך" שלו, שמהדהדות בו מסורות היספניות ותיקות כמו אלה של הרומן הפיקרסקי, וה"קפריצ'וס" של גויא.מעבר לייאוש ולמסכת הציניות, הוא מתעד מאבק נואש על שפיות דעת וצלם אנוש, ועולה ממנו קריאת תיגר חזקה ונוקבת נגד השעבוד, הדיכוי והשחיתות.
ראו הוזהרתם: לא לאניני טעם או לרכי הבטן.
"ספר קשה ויפה, שאי אפשר להפסיק לקרוא בו."
מלי זיידמן, "את"
"מה שעשה הנרי מילר לארצות הברית בין שתי מלחמות העולם, עושה ביתר שאת פדרו חואן גוטיירס בזמן הזה למולדתו קובה, ברומן 'הטרילוגיה המלוכלכת של הוואנה'."
סמי מיכאל
"אני נהניתי מ'הטרילוגיה' משום שזהו ספר קולח ומהנה מחד, אך מתריס ועוכר שלווה מאידך."
ליאור גלצ'אנו, ביטאון "פרספקטיבי"
"מדובר באחת מאותן יצירות יוצאות דופן בכנותן, המסוגלות לנפץ לרגע את כל השקרים והמסכות שבני אדם טורחים כל כך לבנות."
נועם שיזף, ירחון "חיים חדשים"
"גוטיירס הוא שילוב של הנרי מילר וצ'רלס בוקובסקי, וסגנונו מתזז בין פואטיות לעגת רחוב המונית... בפעם הראשונה מאז שנדרתי נדר שלא לשוב לקובה, התחשק לי לחזור לשם עוד פעם אחת, רק כדי ללחוץ את ידו של הסופר הקובני הכי אמיתי ואמיץ שקראתי מעודי ולברכו: 'כל הכבוד, אסֶרֶה (אחי)."
ירון אביטוב, "ידיעות אחרונות"