דבש קיץ

חייהן של ארבע הנשים המאושפזות בחדר שבע במוסד פסיכיאטרי, משתנים מן הקצה אל הקצה כשמצטרפת אליהן זוהרה, שנכנסת למוסד לאחר נסיון התאבדות כושל. עד כה היו לילותיהן של החוסות שוממים, ככל הלילות במוסדות מעין אלה, אך זוהרה, בתעוזתה ובכוח-ההמצאה שלה, מלמדת אותן כל מיני דרכים משונות להביא אליהן גברים מבית-הכלא הסמוך, ולבלות איתם לילות סוערים ומענגים. 

זה סיפור לא רק על חברות מיוחדת במינה בין נשים, אלא גם על כוחם של הדימיון, של ההזייה ושל ההומור להעניק טעם לחיים גם במקום שנראה עגום וחסר תוחלת.

__________________________________

"באופן לא־מוסתר, ולא־פשטני בעליל, כרמי עוסקת בשאלות היסוד של הסדר החברתי הישראלי. בעדינות ובחוכמה היא מטפלת בקשרים הסבוכים בין המקום הנשי למקום הפלסטיני... 'דבש קיץ' הוא ללא ספק ספר מיוחד במינו."

אורי ש' כהן, "ארץ אחרת"

"לדניאלה כרמי יש את היכולת המיוחדת – הנדירה, אפילו – לברוא בעזרת המילים עולם שהקורא יכול להיכנס לתוכו, להתבונן לעומקו ומה שיותר חשוב – להכיר את תושביו ולהזדהות איתם לעיתים. היכולת הזאת הופכת את 'דבש קיץ' לטקסט ספרותי יוצא דופן במיטבו, מעבר להיותו מסמך אנושי מטלטל, נוגע ללב ויפהפה."

חגית מהלא, "זמן השרון"

"כרמי מתארת את סיפוריהן של החולות ואת היחסים הנוגעים ללב הנרקמים ביניהן בשפה עשירה, צבעונית ומשעשעת, אבל בעיקר נוגעת ללב ונטולת לעג. יש להן רגעים שבהם הדבש נוטף מהשמים, ולכרמי הכותבת יש שורות ששווה לקרוא שוב רק כדי ללקק מהן את הדבש."

דפנה לוי, "טיים אאוט"

"כרמי כתבה רומן משעשע, מנוסח בלשון ציורית, פלסטית מאוד. הקריאה בו מהנה והוא אינו מעורר בקורא ולו שמץ רתיעה או ניכור מן העולם השונה שהוא ממוקם בו."

יורם מלצר, מוסף השבת, "מעריב"