אנדריי פְּלַטוֹנוֹב, כמוהו כמיכאיל בּוּלְגַקוֹב ואִיסאק בַּאבֶּל, הוא אחד משלושת ענקי הפרוזה שקמו לספרות הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה־20. משלושתם הוא הפחות ידוע במערב, הן משום שהיה האחרון שהותר לפרסום בברית-המועצות, והן משום שברבים מכתביו פלטונוב הוא סופר ל"מיטיבי קרוא". סגנונו – אישי וייחודי כל־כך, ולכן קשה פה ושם לפענוח – נשמע לפרקים ילדותי ומגומגם, עילג אפילו, כמו נעשה כאן איזה מאמץ הרואי לבטא חוויות-בראשית, לצייר "מראות־שתייה" (במובן הביאליקאי) ברעננותם הראשונית.
שמו של אחד הסיפורים בקובץ, "בעולם נהדר ואכזר", מתאים מאין כמוהו לתמונת עולמו של פלטונוב בכלל: מכל יצירה שהוציא מתחת ידו זוהרת פליאה אינסופית מול יופיים של החיים, יחד עם אומץ-רוח מול אכזריותם.
תרגמה מרוסית והוסיפה הערות ודברים בשולי הספר: נילי מירסקי.