"שני רוכבים עטופים באפודי ניילון זוהרים סיימו באפיסת-כוחות את הטיפוס, ניתקו את נעליהם מן הדוושות ומיהרו להידחק אל המרחב המוגן בחנות המזכרות שלרגלי המגדל. אני חוצה בריצה, בשיניים נוקשות, את עשרות המטרים שמפרידים בין המכונית למגדל ומטיל את עצמי אחריהם אל המסתור החמים. פני השניים קפואים ולוהטים מייסורי הדרך, ועיניהם נוצצות מדמעות כאב ואושר. הם הזמינו משקה חם וישבו ללא מילים על ספליהם. תכף יעלו ברגליים כושלות אל המרפסת בקומה השנייה, שם יצטלמו על רקע צלחות התקשורת ליד השלט 'הר וֶנטו, 1,912 מטרים'. בו-ברגע ידעתי זאת בבירור: הרוכבים האלה הם מה שאני רוצה להיות".
יותר מ-70,000 קילומטרים צבר חנוך מרמרי על אופניו בחבורת רוכבים ששחקה את צמיגיה בכבישים שבין רמלה לאשקלון, בין מודיעין לקריית גת, בהרי יהודה ובפסגות אירופה, ב-13 השנים שבהן היה עורך עיתון יומי. אבל על האופניים הוא יומן מסע רחב ועמוק מזה. על האופניים הוא סיפור אוטוביוגרפי, סיפור אהבה. סיפורו של רוכב, סיפורם של דבוקת רוכבים שאיבדה כמה מחבריה, סיפורו של ספורט האופניים בישראל וסיפורה המפואר של תרבות האופניים העולמית.