אנטון צ'כוב (1904-1860), מגדולי אמני הסיפור הקצר. נולד בעיירת נמל קטנה בדרום רוסיה לאב דתי אדוק, שהאפיל על שנות ילדותו של אנטון. ב־1879 החל ללמוד באוניברסיטת מוסקבה ולפרסם סיפורים קצרים בכדי לפרנס את אמו, אחיו ואחיותיו. צ'כוב למד רפואה ובמקביל הפך לבעל טור קבוע בעיתון היומי של סן-פטרבורג, עבודה שהסתיימה עקב סכסוך על רקע התנגדותו של צ'כוב לקמפיין נגד דרייפוס שנערך מעל דפי העיתון. בתקופה זו פיתח צ'כוב את תפיסתו המרכזית כסופר. אוסף הסיפורים הקצרים שלו, שיצא לאור ב־1886 זכה להצלחה וצ'כוב הפך לסופר במשרה מלאה. הוא זכה לביקורת על סירובו לנקוט עמדה פוליטית בסיפוריו. צ'כוב פרש לזמן-מה מן הכתיבה ויצא לסיביר, שם פגש את האסירים וחקר את חייהם. הוא פירסם ספר על חוויותיו עם האסירים וחזר לרוסיה דרך מזרח אסיה. עוד בחייו זכה להכרה ולפרסים רבים. צ'כוב ידוע גם בזכות מחזותיו העושים שימוש בחיי היום־יום ובאירועים ושיחות זניחים לכאורה. אולם, בזמנו נכשלו מחזותיו הראשונים כשלון חרוץ, ורק עם המחזה "השחף" החל שמו להתפרסם כמחזאי. צ'כוב מת ב־1904 בגרמניה.
ספריו בעם עובד:
ארבעה מחזות (1969) הכולל את מחזותיו הידועים של צ'כוב "בת השחף", "הדוד וניה", "שלוש אחיות" ו"גן הדובדבנים"
מעשה משעמם (1966) - מסיפורי המופת של צ'כוב.
פריחה שנתאחרה (1981, 2020) - ארבעה סיפורים של צ'כוב: 'פריחה שנתאחרה', 'שלוש שנים', 'ממלכת נשים', ו'מעשה משעמם'.