התנ"ך בחרוזים: מגילת אסתר - אפרים סידון - 2007

וַיְהִי בִּימֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,

שֶׁשְּׁמוֹ יָצָא לִתְהִלָּה בְּכָל פִּנָּה וּפִנָּה.

הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמּוֹלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ

עַל שֶׁבַע וּמֵאָה וְעֶשְׂרִים מְדִינָה.

אָז...

וַיְהִי בִּימֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ,

שֶׁהָיָה לוֹ כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לִדְרֹש:

מַלְכָּה שֶׁשְּׁמָהּ וַשְׁתִּי, כֶּסֶף וְזָהָב,

וְנָשִׁים וְיוֹעֲצִים וְצָבָא גָּדוֹל וָרָב.

אַרְמוֹנוֹת וְשָׂרִים וּמְשָׁרְתִים עַד בְּלִי דַּי,

הַכֹּל הָיָה לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וּמָדַי.

נוּ??

אָז כְּשֶׁמָּלְאוּ שָׁלֹש שָׁנִים לְמַלְכוּתוֹ,

הוּא עָשָׂה מִשְׁתֶּה כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת גְּדֻלָּתוֹ.

נֶשֶׁף מְפֹאָר שֶׁכָּמוֹהוּ לֹא נִרְאָה –

וְהִזְמִין אֵלָיו לָאַרְמוֹן בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה

אֶת כָּל שָׂרָיו,

וַעֲבָדָיו,

וְיוֹעֲצָיו,

וּמַכָּרָיו,

וַחֲכָמָיו,

וּפְקִידָיו,

וְאוֹהֲבָיו,

וִידִידָיו.

לְכָל הַמְּדִינוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן הוּא מָלַךְ,

לְכֻלָּם, לְכֻלָּם, הַזְמָנוֹת הוּא שָׁלַח.

וְכַמָּה זְמַן הַמִּשְׁתֶּה נִמְשַׁךְ?

כַּמָּה זְמַן הַמֶּלֶךְ נֶהֱנָה וְשָׂמַח?

יוֹם? יוֹמַיִם? אוּלַי חֲמִשָּׁה?

שָׁבוּעַ? שְׁבוּעַיִם? חָדְשַׁיִם? שְׁלֹשָה?

לֹא, לֹא, אֵין סִכּוּי, אַתֶּם לֹא מְנַחֲשִׁים,

הַמִּשְׁתֶּה נִמְשַׁךְ שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים!!!

לֹא, זוֹ לֹא טָעוּת, זֶה הָיָה מַמָּשׁ כָּךְ.

מֵאָה שְׁמוֹנִים יוֹם הַנֶּשֶׁף נִמְשַׁךְ!

וְאִם זֶה לֹא דַּי, כְּשֶׁהַנֶּשֶׁף נִגְמַר,

אָז הַמֶּלֶךְ מִיָּד, בְּיוֹם הַמָּחָר,

עָשָׂה שׁוּב מִשְׁתֶּה וְאֵלָיו הוּא קָרָא

אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי שׁוּשַׁן הַבִּירָה:

זָקֵן וְצָעִיר, עָנִי וְעָשִׁיר,

אַף אֶחָד, הוּא בַּחוּץ לֹא הִשְׁאִיר.

שִׁבְעָה יָמִים וְשִׁבְעָה לֵילוֹת

בְּגִנַּת הָאַרְמוֹן נִמְשַׁךְ הַמִּשְׁתֶּה.

אֵיזֶה אֹכֶל הָיָה, מַמָּשׁ כַּמֻּיּוֹת,

בָּשָׂר, דָּגִים, עוּגוֹת וּמַשְׁקֶה.

וְגַם הַכֵּלִים בָּם הָאֹכֶל הֻגַּשׁ,

הָיוּ עֲשׂוּיִים מִזָּהָב מַמָּשׁ.

וְלִכְבוֹד הַמִּשְׁתֶּה כִּסּוּ אֶת הַגָּן

בְּבַדִּים וָמֶשִׁי, בּוּץ וְאַרְגָּמָן,

וְהַיַּיִן זָרַם, מַמָּשׁ כְּמוֹ נָהָר.

וְאַף אֶחָד לֹא צָעַק אוֹ גָּעַר,

"דַּי, שְׁתִיתֶם מַסְפִּיק!" כִּי הָיָה שָׁם מֻתָּר

לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת כְּכָל הָאֶפְשָׁר.

בְּקִצּוּר, מַה נַּגִּיד וּמַה גַּם נֹאמַר –

זֶה הָיָה בְּהֶחְלֵט מִשְׁתֶּה נֶהְדָּר!

 

אֲבָל יְלָדִים, זֶה עוֹד לֹא הַכֹּל!

גַּם וַשְׁתִּי עָשְׂתָה מִשְׁתֶּה גָּדוֹל.

כֵּן, גַּם הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה נֶשֶׁף מַרְשִׁים

וְאֵלָיו הִיא הִזְמִינָה אֶת כָּל הַנָּשִׁים.

חֲבֵרוֹת, יְדִידוֹת, רַעְיוֹת שֶׁל פְּקִידִים

וְהָיוּ שָׁם צְחוֹקִים וְהָיוּ רִקּוּדִים.

כָּךְ שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן, הָיוּ בְּשׁוּשָׁן,

שְׁנֵי מִשְׁתָּאוֹת גְּדוֹלִים וּמְפֹאָרִים.

הָאֶחָד לַנָּשִׁים עִם וַשְׁתִּי בְּרֹאשָׁן –

וְשֵׁנִי, בְּרָאשׁוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לַגְּבָרִים.

וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּשֶׁחָגְגוּ עֲדַיִן,

וַיְהִי כְּטוֹב לֵב הַמֶּלֶךְ בַּיַּיִן,

הוּא צִוָּה עַל שִׁבְעַת מְשָׁרְתָיו הָאִישִׁיִּים

לָלֶכֶת מִיָּד אֶל מִשְׁתֵּה הַנָּשִׁים

וּלְהָבִיא אֵלָיו אֶת וַשְׁתִּי מִיָּד,

כְּשֶׁהִיא לְבוּשָׁה בְּכֶתֶר בִּלְבַד.

כְּלוֹמַר עֵירֻמָּה וּלְלֹא בְּגָדִים,

כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אֶת יָפְיָהּ הַמַּדְהִים.

וְיֵדְעוּ כָּל אוֹרְחָיו וְשָׂרָיו וִידִידָיו,

כַּמָּה יָפְיָהּ הוּא גָּדוֹל וָרָב.

וַיֵּצְאוּ הַשִּׁבְעָה מִבְּלִי לְאַבֵּד זְמַן,

וּשְׁמוֹתָם: זֵתַר, כַּרְכַּס וּמְהוּמָן.

בִּזְּתָא וּבִגְתָא,

חַרְבוֹנָא וַאֲבַגְתָא.

וַיַּגִּידוּ לְוַשְׁתִּי: "בּוֹאִי מִיָּד,

עֲרֻמָּה לָאַרְמוֹן, כָּךְ הַמֶּלֶךְ פָּקַד.

וְחוֹבָה עָלַיִךְ לְהַקְשִׁיב לְקוֹלוֹ!"

וַתֹּאמֶר לָהֶם וַשְׁתִּי מִלָּה אַחַת, "לֹא!"

אוֹ בִּשְׂפַת הַמְּגִלָּה הַמַּלְכָּה מֵאֲנָה,

וְאָמְרָה לַשִּׁבְעָה, "אֲנִי לֹא מוּכָנָה."

כְּשֶׁשָּׁמַע זֹאת הַמֶּלֶךְ, חֲמָתוֹ בָּעֲרָה,

כְּלוֹמַר הוּא קָצַף וְכָעַס נוֹרָא.

וַיִּקְרָא לְשָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי

וַיֹּאמֶר: "הַמַּלְכָּה לֹא שָׁמְעָה לִדְבָרַי.

וְלָכֵן אֲבַקֵּשׁ עֵצָה מְלֻמֶּדֶת,

מַה לַּעֲשׂוֹת בַּמַּלְכָּה הַמּוֹרֶדֶת?"

וַיֹּאמֶר שַׂר חָשׁוּב שֶׁשְּׁמוֹ מְמוּכָן:

"וַשְׁתִּי עָשְׂתָה מַעֲשֶׂה מְסֻכָּן.

כִּי אִם יִתְפַּרְסֵם בַּצִּבּוּר הַסִּפּוּר,

אֲזַי יִהְיֶה מַצָּבֵנוּ חָמוּר.

כִּי כְּמוֹ וַשְׁתִּי, כָּל אִשָּׁה מִסָּבִיב,

תֹּאמַר לְבַעְלָהּ, הָחֵל מִמָּחָר,

אֲנִי לֹא מוּכָנָה לְךָ לְהַקְשִׁיב –

כִּי אִם וַשְׁתִּי סֵרְבָה, אָז גַּם לִי מֻתָּר.

לָכֵן מַלְכִּי לָהּ עֹנֶשׁ מַגִּיעַ.

וְזוֹ עֲצָתִי: שֶׁתַּכְרִיז וְתוֹדִיעַ,

כִּי וַשְׁתִּי בְּשֶׁל חֻצְפָּתָהּ, תֵּעָנֵשׁ,

וְאַתָּה אוֹתָהּ מִכִּסְאָהּ מְגָרֵשׁ.

וּמְחַפֵּשׂ בִּמְקוֹמָהּ מַלְכָּה חֲדָשָׁה,

אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה.

וְאָז הַנָּשִׁים מְאֹד יִבָּהֲלוּ

וְאֶת כָּל דִּבְרֵי בַּעְלֵיהֶן יְמַלְאוּ."

 

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים

וַיִּשְׁלַח אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מֵאַרְמוֹנוֹ סְפָרִים

(סְפָרִים, כָּךְ קָרְאוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים,

אֶת מַה שֶּׁהַיּוֹם – מִכְתָּבִים רִשְׁמִיִּים).

בְּמֵאָה עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע שָׂפוֹת –

וּבָהֶם פְּנִיָּה לַנָּשִׁים הַיָּפוֹת.

וְלֹא חָשׁוּב מֵאֵיזוֹ מְדִינָה,

לָבוֹא לַהַרְמוֹן לְרֵאָיוֹן וּבְחִינָה.

וְהֵגַי סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שׁוֹמֵר הַנָּשִׁים,

יִתֵּן לָהֶן תַּמְרוּקִים וּמַלְבּוּשִׁים.

וְאָז הֵן תֻּזְמַנָּה אֶת הַמֶּלֶךְ לִפְגֹּש,

וְזוֹ אֲשֶׁר תִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ

הוּא יַנִּיחַ אֶת כֶּתֶר וַשְׁתִּי עַל רֹאשָׁהּ –

וְהִיא תִּהְיֶה הַמַּלְכָּה הַחֲדָשָׁה.

 

וּבְשׁוּשָׁן, בִּירַת פָּרַס וּמָדַי,

חַי אִישׁ יְהוּדִי וּשְׁמוֹ מָרְדְּכַי.

וְעִמּוֹ הֲדַסָּה, בַּת דּוֹדוֹ הַיְתוֹמָה,

אֲשֶׁר מֵת אָבִיהָ וּמֵתָה אִמָּהּ.

וְהִיא נוֹתְרָה מִסְכֵּנָה לְבַד –

וּמָרְדְּכַי דּוֹדָהּ אִמֵּץ אוֹתָהּ לְבַת.

וְהַנַּעֲרָה הֲדַסָּה, שֶׁגַּם קָרְאוּ לָהּ אֶסְתֵּר,

עָבְרָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי לְהִתְגּוֹרֵר.

וְאֶסְתֵּר הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה,

וּכְשֶׁשָּׁמַע מָרְדְּכַי כִּי הַמֶּלֶךְ קוֹרֵא

לַנָּשִׁים הַיָּפוֹת לָבוֹא לְבִירָתוֹ

כְּדֵי לִבְחֹר מַלְכָּה בִּמְקוֹם וַשְׁתִּי אִשְׁתּוֹ,

מָרְדְּכַי אָז מִהֵר וְאָמַר לְאֶסְתֵּר:

"נַסִּי אַתְּ לְמַלְכָּה לְהִבָּחֵר.

אַתְּ יָפָה וְאֵין לָךְ סִבָּה לַחְשׁשׁ –

וְאוּלַי תִּהְיִי אִשָּׁה לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.

אֲבָל לְאִישׁ אַל תַּגִּידִי וְאַף פַּעַם אַל תּוֹדִי,

שֶׁאַתְּ שַׁיֶּכֶת לָעָם הַיְּהוּדִי."

כִּי בְּאַרְמוֹן הַמְּלוּכָה, כֻּלָּם כָּךְ יוֹדְעִים,

לֹא כָּל כָּךְ אוֹהֲבִים יְהוּדִים.

הִקְשִׁיבָה אֶסְתֵּר חָשְׁבָה וְחָשְׁבָה,

וְלִפְנֵי הֵגַי שׁוֹמֵר הַנָּשִׁים, הִתְיַצְּבָה.

וְהֵגַי מִיָּפְיָהּ הָרַב הִתְפַּעֵל

וּמִנָּה שֶׁבַע נְעָרוֹת בְּאֶסְתֵּר לְטַפֵּל.

כִּי כָּל מִי שֶׁהִגִּיעָה לְהַרְמוֹן הַנָּשִׁים,

טִפְּלוּ בָּהּ בְּמֻמְחִיּוּת בְּמֶשֶׁךְ שְׁנֵים-עָשָׂר חֳדָשִׁים.

רָחֲצוּ אוֹתָהּ בִּשְׁמָנִים וּבִשְּׂמוּ אוֹתָהּ בִּבְשָׂמִים,

אִפְּרוּ אוֹתָהּ וְסֵרְקוּ אוֹתָהּ כָּל הַיָּמִים.

וְאַחֲרֵי טִפּוּל מְמֻשָּׁךְ שֶׁל שָׁנָה,

הַנַּעֲרָה לְעֵת עֶרֶב אֶל הַמֶּלֶךְ הֻזְמְנָה.

וְאָז בַּבֹּקֶר הָיָה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר

מַה דִּינָהּ – לָלֶכֶת, אוֹ אוּלַי לְהִשָּׁאֵר.

הַאִם עָלֶיהָ מִיָּד לַעֲזֹב,

אוֹ אוּלַי הוּא רוֹצֶה עוֹד פַּעַם לַחְשֹׁב.

וְכָךְ כָּל עֶרֶב הָיְתָה פְּגִישָׁה,

בֵּין הַמֶּלֶךְ וּבֵין נַעֲרָה חֲדָשָׁה.

וְחוֹלְפִים הַיָּמִים, אַרְבַּע שָׁנִים עוֹבְרוֹת,

וְלֹא נִמְצְאָה כַּלָּה בֵּין כָּל הַצְּעִירוֹת.

וְאָז הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר,

לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְהִתְיַצֵּב.

הִבִּיט בָּהּ הַמֶּלֶךְ, הִבִּיט הֵיטֵב.

הִבִּיט בָּהּ הַמֶּלֶךְ הִבִּיט וְהִתְלַהֵב.

הִבִּיט בָּהּ הַמֶּלֶךְ – וּמִיָּד הִתְאַהֵב.

וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו,

כְּלוֹמַר הוּא הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְאֹהָב.

וַיָּשֶׂם אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ,

וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.

וּמִיָּד הוּא הִזְדָּרֵז וּבִפְאֵר וְהָדָר,

עָשָׂה, אֶלָּא מָה, מִשְׁתֶּה נֶהְדָּר.

וְהִזְמִין אֶת כָּל נִכְבָּדָיו לְמַהֵר וְלָבוֹא

לְנִשּׂוּאָיו עִם אֶסְתֵּר, בְּחִירַת לְבָבוֹ.

וְאֶסְתֵּר לֹא אוֹמֶרֶת אֶת מוֹלַדְתָּהּ וּמִי עַמָּהּ,

כְּפִי שֶׁעִם דּוֹדָהּ מָרְדְּכַי הִיא סִכְּמָה.

 

וּמָרְדְּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הָאַרְמוֹן,

וְהוּא מִתְבּוֹנֵן וּמַקְשִׁיב לֶהָמוֹן.

וּפִתְאֹם הוּא רוֹאֶה אֶת בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ,

שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי הַמֶּלֶךְ מִתְלַחֲשִׁים חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ.

וְהוּא שׁוֹמֵעַ כִּי יֵשׁ לָהֶם תָּכְנִית,

לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ וְאוֹתוֹ לְהָמִית.

וַיְסַפֵּר מָרְדְּכַי לְאֶסְתֵּר עַל מַה שֶּׁשָּׁמַע.

וְאֶסְתֵּר דִּוְּחָה לַמֶּלֶךְ עַל הַמְּזִמָּה.

בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ נֶחְקְרוּ – וְאָז הִתְבָּרֵר,

כִּי דִּבְרֵי אֱמֶת מָרְדְּכַי דִּבֵּר.

וַיִּתְלוּ אֶת הַשְּׁנַיִם עַל עֵץ, זֶה הָיָה עָנְשָׁם.

וּבְסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ

הַסִּפּוּר נִרְשַׁם.