סודות אל. איי - ג'יימס אלרוי - 2004

סודות אל-אֵיי

ג'יימס אלרוי, אודי תגרי (תרגום מאנגלית)

L.A. CONFIDENTIAL, James Ellroy

 

 

פרולוג

21 בפברואר, 1950

 

פונדק דרכים נטוש למרגלות גבעות סן בֶּרדוּ.  באז מיקס הגיע עם

תשעים וארבעה אלף דולר,  שמונה קילו הרואין טהור,  רובה ציד,

אקדח 0.38 ספיישל,  0.45 אוטומטי וסכין קפיצית שקנה מאיזה

פאצ'וקו - רגע לפני שראה את המכונית מעבר לגבול: הבריונים של

מיקי כהן בסמויה של משטרת לוס אנג'לס,  ושוטרים מטיחוּאָנה בהיכון

לחטוף את מה שיישאר מהסחורה ולהיפטר מהגווייה שלו בנהר סן

איזידרוֹ.

 

זה שבוע הוא במנוסה,  שבוע שעלה חמישים ושישה אלף דולר:

מכוניות,  מקומות מסתור בארבעת-חמשת אלפים דולר ללילה -

תעריף סיכון - המאכסנים ידעו שמיקי כהן רודף אחריו כי באז הרים

לו גם את הדיל וגם את האישה,  משטרת אל-איי רדפה אחריו כי הוא

הרג אחד משלהם. החוזה שכהן הוציא עליו חנק את אופציית המכירה

הישירה - אף אחד לא יהיה מוכן להתעסק עם הלבן מחשש לפעולות

עונשין; הכי הרבה הוא יוכל להשאיר את החבילה אצל הבנים של

דוֹק אֶנגלֶקלינג - דוק ידלל,  יארוז,  ימכור ויעביר לו את האחוזים

שלו.  דוק עבד עם מיקי בעבר והיה לו מספיק שכל בשביל לפחד

ממנו; האחים שלחו אותו למוטל באֶל סֶרָנוֹ ואִרגנו את המילוט תמורת

חמש-עשרה אלפיות.  הערב,  בשעת הדמדומים,  ייקחו אותו שני

מבריחי פועלים לשדה נטוש ויעלו אותו למטוס להברחת סמים שטס

לגְוואטֶמָלה סיטי.  בינתיים ההרואין - יותר מעשרה קילו - יעבוד

בשבילו בארצות-הברית; אם הוא יוכל לסמוך על הבנים של דוק ואם

הם יוכלו לסמוך על המבריחים.

 

מיקס הסתיר את המכונית בחורשת אורנים,  שלף את המזוודה,

תִצפֵּת על הפריסה: מוֹטֶל בצורת פרסה,  תריסר חדרים,  הגבעות התחילו

מיד מאחוריו וחסמו כל דרך גישה.

 

חצר הפונדק היתה מכוסה אבני חצץ,  זרדים,  אשפת נייר,  בקבוקי

יין ריקים - החצץ יחרוק תחת הרגליים,  צמיגים יפצפצו עץ וזכוכית.

 

היתה דרך גישה אחת - הכביש שדרכו הגיע - חוליית סיור

קדמית תצטרך לעבור דרך היער כדי לנסות להשחיל אותו.

 

או שהם מחכים באחד החדרים.

 

מיקס לפת את רובה הציד,  התחיל לפרוץ דלתות בבעיטות.  אחת,

שתיים,  שלוש,  ארבע - קורי עכביש,  חולדות,  שירותים עם אסלות

סתומות,  שאריות אוכל רקובות,  ירחונים בספרדית - המבריחים בטח

השתמשו במקום כתחנת ביניים בדרך צפונה לחוות העבדים במחוז

קֶרן.  חמש, שש, שבע, בול פגיעה - משפחות מקסיקניות מצטנפות

על מזרנים,  מבוהלות מהאיש הלבן עם הרובה.  "זה בסדר,  זה בסדר,"

בניסיון הרגעה.  שאר החדרים בשורה היו ריקים.  מיקס הביא את

התרמיל,  שמט אותו על הרצפה בכניסה לחדר שתים-עשרה: חזית

פונה לחצר,  מזרן - ציציות מילוי נובטות מחורים באריג - על ארגז

קפיצים.  לא רע בשביל לילה אחרון באמריקה.

 

לוח שנה של בשר נשי צמוד לקיר בנעצים; מיקס הפך עמודים

לאפריל וחיפש את יום ההולדת שלו.  יום חמישי - לדוגמנית היו

שיניים דוחות,  למרות זאת נראתה טוב,  הזכירה לו את אודרי: חשפנית

לשעבר,  המאהבת לשעבר של מיקי כהן; בשבילה הוא הרג שוטר,

הפיל את עִסקת הלבן של כהן/דראגנָה.  הוא המשיך לעלעל עד דצמבר,

חישב הסתברות הישרדות עד סוף השנה ונבהל: פרפורי קרביים,  בווריד

המצח החלו פעימות,  טיק,  טיק,  טיק - וזיעה קרה.

 

וזה החמיר - קיבה מתהפכת מחלחלה,  מיקס פרש את אשפת

הנשק על אדן החלון,  מילא כיסים בתחמושת: כדורים ל- 0.38,

מחסניות רזרביות לאוטומטי,  הוא תחב את הסכין הקפיצית בחגורת

המכנסיים,  הניח את המזרן על החלון האחורי,  שבר את חלון החזית

כדי שתיכנס בריזה.  משב רוח צינן את זיעתו; בחוץ שיחקו ילדים

מקסיקנים בכדור בייסבול.

 

הוא לא זז ממקומו.  בחוץ התגודדו מקסיקנים; מצביעים על השמש

כמו יודעים על-פי מיקומה מה השעה,  מתים שהמשאית כבר תגיע -

עבודת פרך בשביל שלוש ארוחות ומיטה. דמדומי שקיעה - דיבורים

חטופים בין המקסיקנים; מיקס ראה שני גברים לבנים.  אחד שמן,

אחד רזה - נכנסים לחצר. הם נופפו בלבביות ידידותית; המקסיקנים

החזירו באותה מטבע,  הם לא נראו שוטרים או גורילות של כהן.

מיקס יצא החוצה,  הרובה מוסתר מאחורי הגב.

 

הגברים נופפו לשלום: חיוכים גדולים,  ללא כוונת זדון,  מיקס

סרק את הכביש - מכונית ירוקה חונה בצדו השני,  מסתירה משהו

בצבע תכלת בין עצי מחט,  בוהק מכדי להיות רצועת רקיע. הוא קלט

אור נוצץ על צבע מטאלי,  הבזק: בֵּייקֶרספילד,  הפגישה עם החבר'ה

שרצו ארכה כדי להשיג את הכסף. הקופֶּה הבהירה שניסתה להוריד

אותו מהכביש דקה אחר-כך.

 

מיקס חייך: בחור ידידותי,  ללא כוונת זדון,  אצבע על ההדק; זיהה

את הרזה: מל לַנספוֹרד,  קלגס מתחנת הוליווד - אהב לעשות עיניים

למלצריות על הסקטים ב"סקריבֶנֶר דרייב-אין",  לנפח את החזה כדי

להשוויץ עם צלקות הירי. השמן,  הקרוב יותר,  אמר,  "המטוס מוכן,

מחכה רק לך."

 

מיקס הניף את רובה הציד,  שיגר מניפת גרגרים.  השמן חטף את

המטח ועף אחורה על לנספורד שהסתתר מאחוריו.  המקסיקנים

התבהלו לכל עבר; מיקס חזר בריצה לחדר,  שמע את זכוכית החלון

האחורי נשברת,  תלש את המזרן.  ברווזים במטבח: שני גברים,  שלושה

קליעים מהרובה,  בקצב מהיר.

 

שניהם הועפו לאחור; דם וזכוכיות ניתזו על שלושה נוספים

שהתגנבו לאורך הקיר.  מיקס זינק,  נחבט בקרקע,  ירה על שלושה

זוגות רגליים הצמודים זה לזה; בידו החופשית גישש,  שלף תוּפי

מחגורת מכנסיים של גווייה.

 

צרחות מהחצר,  רגליים רצות על חצץ.  מיקס שמט את הרובה,

קִרטע אל הקיר.  התקרב לשלושה,  טעם דם - יריות בראש מטווח

אפס.

 

חבטות בחדר; שני רובים מבצבצים מהחלון בהישג יד.  מיקס צעק,

"הורדנו אותו!" נענה בתרועות,  ראה ידיים ורגליים מגיחות מהחלון.

הוא הרים את הכלי הכי קרוב ולחץ על ההדק,  צרור ארוך: דגים

באקווריום,  ריקושֶטים של גבס,  עץ יבש מתלקח.

 

מעל הגופות,  לתוך החדר.  דלת הכניסה היתה פתוחה; אקדחיו

עדיין על אדן החלון.  הוא שמע חבטה משונה; הסתכל וראה גבר

שרוע פרקדן מאחורי מסגרת המיטה,  מכוון אליו.

 

הוא צלל לרצפה,  בעט,  פספס,  האיש ירה - קרוב; מיקס שלף את

הקפיצית,  הסתער,  דקר צוואר ופרצוף; האיש צרח,  ירה - ריקושטים

רחוקים. מיקס שיסף את גרונו,  זחל לדלת וטרק אותה בחוד המגף,

חטף את האקדחים ופשוט נשם.

 

הלהבות התפשטו: צולות גופות,  מלחכות אורנים; דלת הכניסה

היא המוצא היחיד. עוד כמה תותחנים מחכים לו בחוץ?

 

יריות.

 

מהחצר: קליעים כבדים מעיפים גושים מהקיר.  מיקס חטף אחד

ברגל; קליע שרט אותו בגב.  זינוק לרצפה,  הירי נמשך,  הדלת עפה

פנימה - הוא היה בלב אש צולבת.

 

היריות נגמרו.

 

מיקס תחב את האקדחים מתחת לחזהו,  התפרקד כמו גווייה.

השניות השתרכו; ארבעה גברים נכנסו,  רובים בידיים.  לחישות: "גמור"

- "חבר'ה,  בזהירות" - "פסיכי דפוק". כולם נכנסו,  מל לנספורד לא

ביניהם,  צעדים.

 

בעיטות בצלעותיו,  נשימות מאומצות,  חרחורי לעג.  רגל נכנסה

מתחתיו.  קול אמר,  "שמן,  הבנזונה."

 

מיקס העיף את הרגל; האיש עם הרגל נפל לאחור,  מיקס הסתחרר

על גבו וירה - מטווח קרוב,  כל הכדורים פגעו.  ארבעתם ירדו.  מיקס

קלט מלמטה למעלה: החצר,  מל לנספורד בורח.  ואז,  מאחוריו,  "הלו,

חבוב."

 

דאדלי סמית' הגיח מהלהבות,  לבוש במעיל כבאים ארוך,  מיקס

ראה את המזוודה שלו,  תשעים וארבעה אלף דולר,  סמים - ליד

המזרן,  "דאד,  הגעת מוכן."

 

"כמו בצופים,  חבוב,  והספד כבר הכנת?"

 

התאבדות: לשדוד דיל שדאדלי ס' אבטח. מיקס הניף את אקדחיו;

סמית' ירה ראשון. המחשבה האחרונה של מיקס היתה שמוטל אל

סרנו נראה בדיוק כמו האלאמו.

 

 

חלק ראשון

תקרית דמים בחג המולד

 

פרק 1

 

באד וייט בניידת סמויה, מביט ב-"1951" המהבהב מעל אשוח חג המולד

שמול בית העירייה.  המושב האחורי דחוס בארגזי משקה למסיבה של

התחנה; מהבוקר הוא משנורר מסוחרים תוך התעלמות מההוראה של

פארקר; הנשואים בחופשה בערב החג ובחג המולד עצמו,  לעבודה צוותו

רווקים בלבד,  והבלשים מהמחלק נשלחו לאסוף את הזרוקים מהרחובות:

הבוס רצה את כל הלוּזֶרים בפריזר,  שלא יתעלקו על מסיבת הגן שראש

העיר בּוֹאוּרוֹן עורך לילדים מעוטי יכולת,  וישאבו את העוגות.  בחג

המולד שעבר שלף איזה כושי פסיכי את השטרונגול,  השתין בקנקן

הלימונדה של היתומים המפונקים וסינן לגברת בואורון: "תקפצי לי,

זנזונת." מטלת החג הראשונה של ויליאם ה' פארקר בתור ראש משטרת

לוס אנג'לס היתה לקחת את אשתו של ראש העיר להתרגעות בחדר

המיון ועכשיו,  כעבור שנה,  הוא צריך לשלם את המחיר.

 

המושב האחורי,  דחוס באלכוהול,  הפך את הגב שלו לרגל קרושה.

אד אֶקסלי,  סגן מפקד המשמרת וחְנוּן שמתנזר מאלכוהול,  עלול

להתנפח על מאה שוטרים ששותים עד בלי די בחדר המצב.  ג'וני

סטוֹמפָּנאטו היה צריך להגיע לפגישה כבר לפני עשרים דקות,  ומאחר.

 

באד הפעיל את מכשיר הקשר.  רעשי הרקע התייצבו: גנֵבות

מחנויות,  שוד חנות משקאות בצַ'יינָטאון.  הדלת מימינו נפתחה;

סטומפנאטו החליק פנימה.

 

באד הדליק את האור בלוח השעונים.  סטומפנאטו אמר,  "חג שמח.

איפה סטֶנסלֶנד? יש לי בשבילכם כמה דברים."

 

באד פקח עליו עין תורנית.  שומר הראש של מיקי כהן היה מובטל

מזה כחודש - מיקי הורשע בהעלמת מס ונשלח לכלא פדרלי,  שלוש

עד שבע שנים במק'ניל אַיְלֶנד. ג'וני סטומפ חזר לכסח דשא ולגהץ

לבד את המכנסיים. "סרג'נט סטנסלנד בשבילך. הוא הלך לאסוף

זרוקים ובכל מקרה תקבל ממני אותו הדבר."

 

"חבל מאוד.  אני מעדיף את הסטייל שלו. ואתה יודע את זה וֶנדֶל."

 

חמוד הג'וני: חתיך בנוסח חזיר איטלקי,  כרבולת תלתלים דחוסה

על פדחתו.  באד שמע שיש לו כלי של סוס ושבנוסף לכל הוא מרפד

אותו טוב-טוב.  "אם הבאת משהו,  שפוך."

 

"דיק מתנהג יותר נחמד ממך,  בלש וייט."

 

"תגיד,  אתה חרמן עלי או שסתם בא לך לדבר?"

 

"אני חרמן על לֶנָה טֶרנֶר.  ושמעתי שאתה חרמן על גברים

שמרביצים לנשים שלהם. גם שמעתי שאתה ממתק אמיתי עם הבנות

ושאתה לא הכי בררן לגבי איך הן נראות."

 

באד פוקק את פרקי אצבעותיו,  "ואתה מתפרנס מלזיין לאנשים

ת'צורה,  ועם כל הכסף שמיקי תורם לצדקה הוא עדיין רק סוחר סמים

וסרסור. אז הקטע שלי עם הקשוחים שמרביצים לנשים שלהם עדיין

לא הופך אותי לאחד כמוך. מבין,  חרא?"

 

סטוֹמפָּנאטו חייך - בעצבנות,  באד הביט החוצה,  סנטה קלאוס

של צבא הישע חילק מעות מקומקום,  מבטו נעוץ בחנות המשקאות

מעבר לכביש.  סטומפ אמר,  "תשמע,  אתה צריך מידע ואני צריך כסף.

מיקי ודֵייווי גולדמן יושבים בפנים,  אז בינתיים מו ג'אהֶלקָה מטפל

בעניינים.  אבל מו מחפש פירורים בנרות ואין לו עבודה בשבילי.  ג'ק

וֵיילֶן לא ייקח אותי לעבוד אצלו אפילו בחינם ומיקי לא שלח לי

כלום."

 

"לא שלח כלום? מיקי נכנס לכלא מסודר יופי.  שמעתי שהוא

קיבל את החומר שהרימו לו בדיל עם ג'ק דִי."

 

סטומפנאטו נד בראשו.  "שמעת לא טוב.  מיקי תפס את הגנב,

אבל החומר נעלם והבנאדם הסתלק עם המאה חמישים אלף של מיקי.

בכל אופן,  בלש וַייט,  אני צריך כסף.  ואם בקופה קטנה שלכם נשארו

כמה גרושים,  אני יכול לארגן לך כמה מעצרים יפים."

 

"תתיישר כבר,  ג'וני,  למה אתה לא יכול להיות אזרח למופת -

כמוני וכמו דיק סטנסלנד?"

 

סטומפ גיחך - זה נשמע חלש,  "גנב רציני בשביל עשרים או גנב

חנויות שמרביץ לאשתו בשביל שלושים? לך על הקטע החם; בדרך

הנה ראיתי את הבנאדם שם עין על 'אורבך'."

 

באד שלף עשירייה ושטר של עשרים; סטומפנאטו חטף אותם.

"ראלפי קינארד.  בלונדיני,  שמן,  בסביבות ארבעים.  לובש ז'קט זמש

ישן ומכנסיים אפורים. שמעתי שהוא מרביץ לאשתו וגם הוריד אותה

לכביש אחרי שהפסיד את המכנסיים בפוקר."

 

באד כתב הכל. סטומפנאטו אמר, "חג מולד שמח,  ונדל."

 

באד לפת את עניבתו ומשך; ראשו של סטומפ חבט בלוח השעונים.

 

"שנה טובה,  סמַרקַץ'."

 

*

 

"אורבך" המה אדם - הקונים הסתערו על הדלפקים ושורות קולבי

הבגדים,  באד פילס דרכו לקומה השלישית,  טריטוריה אהובה על

גנבים: תכשיטים,  משקאות יקרים.

 

ארונות תצוגה גדושים שעונים; תורים של שלושים איש מול

הקופות. מבטו של באד חיפש בלונדינים; ילדים ועקרות בית לא

הפסיקו להיתקע בו,  ופתאום הבזק - בלונדיני בז'קט זמש חומק

לשירותי הגברים.

 

באד התמרפֵּק לכיוון,  ופנימה. שני חטיָארים עמדו ליד המשתנות;

מכנסיים אפורים צנחו לרצפה בתא הסגור,  באד השתופף,  הסתכל

פנימה - בול על אצבעות ממשמשות תכשיט.  הזקנים רכסנו את

המכנסיים ויצאו.  באד נקש על דלת התא: "בוא-בוא,  סנטה קלאסה

מחכה לך."

 

הדלת נפתחה בחבטה; ואחריה התעופף החוצה אגרוף.  באד חטף

אותו בפרצוף,  נתקע בכיור,  נפל.  חפתים פגעו בפניו וקינארד טס

החוצה.  באד קם ורדף.

 

בחוץ חסמו המונים את דרכו; קינארד חמק מדלת צדדית. באד

רדף - לדלת,  במורד מדרגות חירום. מגרש החניה היה ריק: אף מכונית

לא יצאה בחארקה, וראלפי איננו. באד רץ לניידת, הפעיל את מכשיר

הקשר. "ארבע איי שלושים ואחת לתחנה.".

 

רחש סטטי ואחריו, "ארבע איי שלושים ואחת, שומע אותך."

 

"צריך כתובת. גבר, שם פרטי אלף, שם משפחה קינארד. ק-י-נ-

א-ר-ד, לדעתי. תזדרז, אוקיי?"

 

הסדרן אישר; באד התאגרף עם האוויר: באם-באם, באם-באם.

הרדיו פצפץ. "ארבע איי שלושים ואחת, אני אתך."

 

"ארבע איי שלושים ואחת, אני מקשיב."

 

"מצאתי קינארד,  ראלף תומס,  תאריך לידה - "

 

"אני צריך רק ת'כתובת,  לעזאזל - "

 

לסדרן קפץ פיוז,  "חג שמח גם לך,  חרא. הכתובת היא אֶוֶרגרין

1486,  ואני מקווה ש - "

 

באד ניתק את השיחה,  פנה מזרחה לסיטי טֶראס. הגביר את

המהירות לשבעים מייל,  ישב חזק על הצופר,  הגיע לאוורגרין בחמש

דקות בול.  המספרים חלפו בהבזקים: 1200,  1300; 1400 - טרומיים

של גמלאים - הגיחו לנגד עיניו.

 

הוא החנה,  והלך לפי מספרי הבתים עד למספר 1486 - קירוי

בטון וטיח ומזחלת ניאון של סנטה קלאוס על הגג. אור בבית; פוֹרד

ישנה בחניה,  ומבעד חלון זכוכית מעוּרגלת: ראלפי קינארד מתנפח

על אישה לבושה חלוק.

 

האישה: בת שלושים וחמש,  פניה תפוחות.  היא נרתעה לאחור;

חלוקה נפתח.  על שדיה סימנים כחולים,  חבורות על צלעותיה.

 

באד חזר למכונית לקחת אזיקים,  ראה שהנורה במכשיר הקשר

מהבהבת,  ושידר.  "ארבע איי שלושים ואחת,  מחזיר קריאה."

 

"שומע אותך,  ארבע איי שלושים ואחת.  דוח תקיפה: שני שוטרי

מקוף הותקפו ליד בר בריבֶרְדֵייל 1990,  שישה חשודים נמלטו.  הם

זוהו לפי מספרי הרישוי והודענו לעוד ניידות."

 

באד חש עקצוצים.  "שלנו במצב רע?"

 

"חיובי.  סע לשדירה 53 מספר 5314,  לינקולן הייטס.  תעצור את

דינארדו,  ד-י-נ-א-ר-ד-ו,  סאנְצֶ'ז,  בן עשרים ואחת,  מקסיקני."

 

"קיבלתי,  ואתה יכול לשלוח ניידת לאוורגרין 1486.  חשוד לבן

למעצר.  אני לא אהיה שם,  אבל הם כבר יראו אותו.  תגיד להם שאני

ארשום את התלונה."

 

"שייקחו אותו לתחנת הוֹלֶנבֶּק?"

 

באד אישר,  חטף את האזיקים.  חזר לבית ומצא את ארון החשמל

- הוריד נתיכים עד שהאורות כבו.  המזחלת של סנטה נשארה מוארת;

באד לפת כבל חיצוני ומשך.  השלט פגע בקרקע; איילי צפון התרסקו.

 

קינארד רץ החוצה,  נתקל ברודולף ונפל.  באד איזק את פרקי ידיו,

הקפיץ לו את הפרצוף על המדרכה.  ראלפי יילל ולעם חצץ; באד פצח

דיבור השמור אצלו למכֵּי נשים: "כשתשתחרר,  בעוד שנה וחצי,  אני

אדע מראש.  אני אברר מי קצין המבחן שלך ואֶסְתחְבֵּק אתו,  ואני

אבוא לבקר ולהגיד שלום. אם תיגע בה עוד פעם אחת,  אני אשמע על

זה,  ואני יסדר לך תיק על אונס ילדה. אתה יודע מה עושים ב'קוֶנֵטין'

לאנסי ילדים? אלא מה."

 

האורות נדלקו - אשתו של קינארד התעסקה בארון החשמל,  היא

שאלה,  "אני יכולה ללכת לאמא שלי?"

 

באד רוקן את כיסיו של ראלפי,  מפתחות,  חפיסת שטרות,  "קחי

את המכונית ולכי תִתחַתכי קצת."

 

קינארד ירק שיניים,  גברת ראלפי לקחה את המפתחות וקילפה

עשירייה מהחפיסה,  באד אמר,  "חג שמח,  הא?"

 

גברת ראלפי הפריחה לו נשיקה אוורירית ויצאה עם המכונית

ברוורס - הגלגלים רמסו את האיילים המהבהבים.

 

*

 

שדירה 53,  נוהל 2 - בלי סירנות,  ניידת שחורה-לבנה הגיעה לשם

רגע לפניו; שני כחולים ודיק סטנסלנד יצאו והסתודדו.

 

באד נקש על הצופר; סטנסלנד ניגש אליו.  "פרטנר,  מה יש לנו פה?"

 

סטנסלנד הצביע על צריף.  "הבחור שדוּוח עליו בקשר.  אולי יותר.

היו שם אולי ארבעה מקסיקנים ושני לבנים שכיסחו את החבר'ה שלנו.

בראונוול והֶלֶנוֹבסקי.  לבראונוול יש אולי זעזוע מוח.  להלנובסקי הלכה

אולי העין."

 

"הרבה אולי."

 

סטנס הסריח: סירופ שיעול,  ג'ין.  "נהיית לי עורך-דין?"

 

באד יצא מהמכונית.  "רק זה לא.  כמה כבר במעצר?"

 

"אף אחד.  הוא הראשון."

 

"אז תגיד לכחולים שיישארו כאן."

 

סטנס נד בראשו.  "הם סחבקים של בראונוול.  גם הם רוצים לשים

עליו יד."

 

"שלילי,  הקטע הזה שלנו.  אנחנו עוצרים אותם,  מגישים תלונות,

ועד סוף המשמרת אנחנו במסיבה.  יש לי שלושה ארגזים; ג'וני ווקר

בלאק,  ג'ים בים וקאטי סארְק."

 

"אקסלי בתורנות סגן מפקד משמרת.  חתיכת נקבה.  אתה יכול

להיות בטוח שהוא לא אוהב שתייה בתפקיד."

 

"נכון, אבל פרילינג הוא מפקד המשמרת,  והוא אוהב לשתות

לפחות כמוך.  שאקסלי לא ידאיג אותך.  לפני זה אני צריך עוד להגיש

תלונה - אז בוא כבר."

 

סטנס צחק.  "על אלימות במשפחה? זה מה - סעיף שש שתיים

שלוש נקודה אחת בחוק הפלילי של קליפורניה? אני שתיין דפוק

ואתה יפה נפש דפוק."

 

"נכון,  ואתה הבכיר בינינו.  נו מה? זזנו?"

 

סטנס קרץ; באד איגף מסביב - עלה למרפסת,  אקדח שלוף.  הצריף

היה חשוך,  הווילונות מוסטים; באד שמע פרסומת ברדיו; פליקס

החתול מלקק לשֶברוֹלֶט.  דיק פרץ את הדלת בבעיטה.

 

צרחות,  מקסיקני ואישה בורחים.  סטנס כיוון גבוה; באד בלם את

הירי.  פרוזדור ארוך,  באד צמוד מאחור,  סטנס מתנשף,  מפיל רהיטים.

המטבח - המקסיקנים הגיעו לחלון,  דרך ללא מוצא.

 

הם הסתובבו,  הרימו ידיים.  הבחור עבריין בסטייל - פאצ'וקו

אמיתי.  הבחורה יפה ובחודש שישי בערך.

 

הבחור נישק את הקיר - מקצוען-מקצוען.  באד ערך עליו חיפוש:

תעודת זהות של דינארדו סאנצ'ז,  כסף קטן.  הבחורה התבכיינה; יללת

סירנות בחוץ.  באד סובב את סאנצ'ז,  בעט לו בביצים.  "זה בשביל

החבר'ה שלנו,  פַּנצ'ו.  ויצאת בזול."

 

סטנס תפס את הבחורה.  באד אמר,  "מותק,  ת'חפפי מפה לפני

שהחבר שלי יבדוק אם יש לך גרין קארד."

 

ה"גרין קארד" הקפיץ לה פיוז - "מאדְרֶה מִיה! מאדרה מיה"

סטנס דחף אותה החוצה; סאנצ'ז גנח.  באד ראה המון כחולים בחניה.

"שהם ייקחו את פנצ'ו לתחנה."

 

סטנס עדיין התנשף.  "ניתן אותם לחבר'ה של בראונוול."

 

שני כחולים שנראו ירוקים נכנסו למטבח.  באד ראה דרך מוצא.

"שימו לו אזיקים וקחו אותו למעצר.  תקיפת שוטרים והתנגדות

למעצר."

 

הטירונים גררו את סאנצ'ז החוצה.  סטנס אמר,  "אתה והנשים.  מה

הבא בתור? ילדים וכלב?"

 

גברת ראלפי - מכוסחת לגמרי לחג המולד.  "אני עובד על זה.

קדימה,  בוא ניקח את השתייה.  אם תהיה נחמד אני יסדר לך בקבוק

רק בשבילך."

 

 

פרק 2

 

פְּרֶסְטון אקסלי הסיר את הלוט. אורחיו המהמו ונאנקו בהשתאות;

חבר מועצה מחא כף,  טפטף ליקר ביצים על מטרונית כבודה. אד

אקסלי הרהר: זה לא ערב חג מולד טיפוסי של שוטר.

 

הוא הביט בשעונו 20:46 - עד חצות הוא צריך להיות בתחנה.

פרסטון אקסלי הצביע על המודל.

 

הוא פקק חצי מחדר העבודה: פארק שעשועים מעיסת נייר מלא

הרים,  ספינות חלל,  עיירות מערב פרוע,  בשער,  דמויות קומיקס: מוצ'י

מאוס,  סְקוּטר הסנאי,  דאני דאק - הגוזלים של ריימונד דיטֶרְלינג

המככבים ב"שעת החלומות" ובאינספור סרטים מצוירים אחרים.

 

"גבירותי ורבותי,  הריני להציג לפניכם את 'ארץ החלומות',  'אקסלי

קבלנים' יבנו אותה בפומונה,  קליפורניה,  והמקום ייפתח באפריל

1953. זה יהיה פארק השעשועים המתוחכם ביותר בהיסטוריה,  יקום

אוטונומי שבו ילדים בכל הגילים יוכלו להתענג באווירה של כיף

ורצון טוב,  שהם תו ההיכר של ריימונד דיטרלינג,  אבי האנימציה

המודרנית.  ב'ארץ החלומות' תפגשו את כל הדמויות האהובות של

דיטרלינג,  והמקום יהיה גן עדן עבור צעירים וצעירים בנשמתם."

 

אד לטש מבט באביו: בן חמישים ושבע ונראה בן ארבעים וחמש,

שוטר משושלת ארוכה של שוטרים שניהל את ממלכתו מבית אחוזה

בהאנקוק פארק,  עסקנים קפצו לדום בכל פעם שנקש באצבעותיו.

האורחים מחאו כף; פרסטון הצביע על פסגת הר עטור שלג,  " 'עולמו

של פול',  גבירותי ורבותי,  העתק בקנה מידה מדויק של הר בסיירה

נֶבָדה,  ב'עולמו של פול' תהיה רכבת הרים מסחררת ובקתת סקי שבה

מוצ'י,  סקוטר ודאני יציגו תסכיתים למשפחה כולה. ומיהו פול מ'עולמו

של פול'? פול היה בנו של ריימונד דיטרלינג,  שאבד באורח טראגי

כשהיה בן-עשרה ב- 1936,  אבד במפולת שלגים במהלך טיול - אבד

על הר שנראה בדיוק כמו ההר הזה כאן. וכך,  מתוך הטראגדיה

הנצחת התמימות. ובנוסף,  גבירותי ורבותי,  מתוך כל דולר הכנסות

ב'עולמו של פול',  חמישה סנטים ייתרמו ל'קרן הפוליו לילדים'."

 

תרועות פרועות. פרסטון הנהן לטימי ואלבורן - השחקן שמגלם

את מוצ'י מאוס ב"שעת החלומות" - תמיד מכרסם גבינה בשיניו

הגדולות. ואלבורן מִרפק את הגבר שישב לצדו; הלה החזיר לו מרפק.

 

ארט דה ספֵּיין קלט את מבטו של אד; ואלבורן פצח בשגרה של

מוצ'י מאוס.  אד כיוון את ארט לפרוזדור.  "ארט,  זו חתיכת הפתעה."

 

"דיטרלינג מכריז על זה ב'שעת החלומות'.  אבא שלך לא סיפר

לך?"

 

"לא,  ולא ידעתי שהוא מכיר את דיטרלינג.  מתי הם הכירו?

בפרשיית אֶתֶ'רטון? וי וילי וֶנֶרהולם לא היה אחד מילדי הפלא של

דיטרלינג?"

 

דה ספיין חייך.  "הייתי אז העוזר של אבא שלך,  ואני לא חושב

שדרכיהם של שני האישים הדגולים הצטלבו כבר אז.  פרסטון פשוט

מכיר אנשים.  ודרך אגב,  קלטת את איש העכבר והחבר שלו?"

 

אד הנהן.  "מי זה?"

 

צחוקים מחדר העבודה; דה ספיין הוביל את אד לספרייה.  "בילי

דיטרלינג,  הבן של ריי.  הוא צלם ב'תג של כבוד',  התוכנית שמהללת

את משטרת אל-איי שלנו לפני מיליוני צופים כל שבוע.  אולי טימי

מורח גבינה על הזה שלו לפני שהוא מוצץ לו."

 

אד צחק.  "ארט,  אתה מלוכלך."

 

דה ספיין התפרקד בכורסה.  "אדי,  משוטר לשעבר לשוטר,  כשאתה

אומר מילים כמו 'מלוכלך' אתה נשמע כמו פרופסור.  ואתה גם לא

בדיוק 'אדי',  אלא יותר 'אדמונד'."

 

אד יישר את משקפיו. "אני רואה שדוד ארט הולך לתת לי עצות.

תישאר בסיור,  מפני שככה פארקר הגיע להיות צ'יף.  תתקדם דרך

המטה כי אין לך נוכחות פיקודית."

 

"אין לך שום חוש הומור.  ואולי תיפטר כבר מהמשקפיים האלה?

אם אני זוכר נכון,  חוץ מת'אד גרין,  לאף אחד במשטרה אין משקפיים."

 

"הו אלוהים,  אני רואה שאתה מתגעגע לימים ההם.  אם רק יכולת

לוותר על 'אקסלי קבלנים' וחמישים אלף דולר בשנה בתמורה לתפקיד

של טירון במשטרת אל-איי,  היית עושה את זה."

 

דה ספיין הצית סיגר.  "בתנאי שאבא שלך היה בא אִתי."

 

"פשוט ככה?"

 

"פשוט ככה,  אני הייתי לוטננט כשפרסטון היה אינספקטור,  ואני

עדיין מספר שתיים,  יהיה נחמד להיות באותה דרגה כמוהו."

 

"אם לא היית מבין בעצים,  'אקסלי קבלנים' לא היו קיימים."

 

"תודה,  ותיפטר כבר מהמשקפיים."

 

אד הרים צילום ממוסגר: אחיו תומס במדים - צולם יום לפני

מותו.  "אם היית טירון,  הייתי מכסח אותך על מרדנות."

 

"אין לי ספק.  לאיזה מקום הגעת במבחני הקצונה?"

 

"ראשון מתוך עשרים ושלושה מועמדים.  המועמד הכי צעיר היה

מבוגר ממני בשמונה שנים,  והייתי המועמד ששירת הכי פחות זמן

בתפקיד סרג'נט,  והכי פחות זמן במשטרה."

 

"ואתה רוצה להגיע למחלק הבילוש."

 

אד הניח את הצילום.  "כן."

 

"אם ככה,  דבר ראשון אתה חייב לקחת בחשבון מינימום שנה עד

שיתפנה תקן קצונה,  אתה חייב להבין שהתקן הזה יתפנה כמעט בטוח

בסיור,  ואז אתה חייב להבין שמעֲבר למחלק ייקח שנים והרבה מאוד

ליקוקי תחת.  בן כמה אתה עכשיו? עשרים ותשע?"

 

"כן."

 

"אז אתה תהיה לוטננט בגיל שלושים או שלושים ואחת.  קצינים

בגיל הזה מעוררים טינה.  אד,  עכשיו בלי צחוק.  אתה לא אחד מהחבר'ה.

אתה לא טיפוס של כוח.  אתה לא בנוי למחלק.  ופארקר כצ'יף כבר קבע

תקדים שקציני סיור יכולים להגיע לטופּ של הטופּ.  תחשוב על זה."

 

אד אמר,  "ארט,  אני רוצה לפענח תיקים.  יש לי קשרים וקיבלתי

את מדליית השירות המצוין,  ויש כאלה שיפרשו את זה כסוג של

כוחנות.  ואני כן אגיע למחלק."

 

דה ספיין הבריש אפר מאבנט הטוקסידו.  "סאני ג'ים,  אנחנו יכולים

לדבר דוגרי?"

 

ביטוי הקִרבה עצבן אותו.  "בטח."

 

"תראה... אתה טוב,  ובמשך הזמן סביר שתהיה טוב באמת.  אין לי

ספק שיש לך קילֶר אינסטינקט. אבל אבא שלך היה חסר מעצורים

וגם אהוד. ואתה לא, אז..."

 

אד קפץ אגרופים,  "אז מה,  דוד ארתור? משוטר שעזב את המחלקה

בשביל כסף לשוטר שבחיים לא יעשה את זה - מה אתה מייעץ?"

 

דה ספיין עשה פרצוף.  "שתהיה מלחך פנכה ותלקק לאיש הנכון.

תנשק ת'תחת של ויליאם ה' פארקר ותתפלל שתהיה בזמן הנכון במקום

הנכון."

 

"כמוך וכמו אבא שלי?"

 

"אחד אפס,  סאני ג'ים."

 

אד הביט במדיו: כחולים,  מחויטים,  על קולב.  קפלים מגוהצים

כתער,  פסי סַמל,  פס שירות בודד.  דה ספיין אמר,  "אדי,  בקרוב יהיו

לך ארונות מזהב על הכותפות.  ומקלעת על הכובע.  לא הייתי יורד

עליך אם הייתי אדיש."

 

"אני יודע."

 

"ובנוסף,  אתה באמת גיבור מלחמה."

 

אד החליף נושא.  "עכשיו חג המולד.  אתה חושב על תומס."

 

"אני לא מפסיק לחשוב שאולי יכולתי להגיד לו משהו.  האבזם

שמחזיק את האקדח אפילו לא היה פתוח."

 

"כייס עם אקדח? מאיפה הוא היה יכול לדעת?"

 

דה ספיין כיבה את הסיגר.  "תומס היה כישרון טבעי,  ואני תמיד

חשבתי שהוא זה שצריך לספר לי דברים.  בגלל זה אני אומר לך הכל

עשר פעמים."

 

"כבר שתים-עשרה שנים שהוא מת,  וכשוטר אני עוד אקבור אותו."

 

"אני אשכח שאמרת את זה."

 

"לא,  תזכור את זה.  תזכור את זה כשאגיע למחלק.  וכשאבא ירים

כוסית לזכר תומס ואמא,  אל תהיה לי רגשני.  זה הורס אותו לגמרי."

 

דה ספיין קם על רגליו,  סומק בלחייו; פרסטון אקסלי נכנס,  בידיו

כוסות ברנדי ובקבוק.

 

אד אמר,  "חג שמח,  אבא.  ומזל טוב."

 

פרסטון מזג.  "תודה.  אחרי אוטוסטרדת ארוֹיוֹ סֶקוֹ,  'אקסלי קבלנים'

בדרך לשיא חדש: ממלכה של מכרסם רב-תהילה ואני בחיים לא

אוכל יותר גבינות.  נרים כוסית,  רבותי.  למנוחתם עדן של בני תומס

ואשתי מרגריט,  ולשלושתנו שעומדים כאן."

 

הגברים שתו; דה ספיין מזג שוב לכולם.  אד שלף את הברכה

האהובה ביותר על אביו: "לפענוח פשעים המחייבים צדק מוחלט."

 

שלוש הכוסות התרוקנו.  אד אמר,  "אבא,  לא ידעתי שאתה מכיר

את ריימונד דיטרלינג."

 

 

פרסטון חייך.  "במובן העסקי אני מכיר אותו כבר הרבה שנים.

ריימונד ביקש מארט וממני לשמור בסוד את ההסכם - הוא רצה

להכריז עליו בתוכנית הטלוויזיה האינְפַנְטילית שלו."

 

"פגשת אותו במהלך פרשיית את'רטון?"

 

"לא,  ומובן שגם לא הייתי אז בענף הבנייה.  ארתור,  גם אתה רוצה

לשאת ברכה?"

 

דה ספיין מזג שוב,  דרינקים קצרים.  "תקן במחלק הבילוש,  לזה

שבקרוב יהיה לוטננט."

 

צחוקים,  קריאות עידוד.  פרסטון אמר,  "אדמונד,  ג'ואן מורו שאלה

על חיי האהבה שלך.  אני חושב שהיא הרוסה עליך."

 

"אתה רואה אשת חברה בתחילת דרכה כאשתו של שוטר?"

 

"לא,  אבל אני יכול לראות אותה נשואה לאיש משטרה בכיר."

 

"ראש מחלק הבילוש?"

 

"לא,  חשבתי שזה יהיה יותר בכיוון של מפקד אגף הסיור."

 

"אבא,  תומס היה אמור להיות מפקד מחלק הבלשים שלך,  אבל

הוא מת.  אל תיקח ממני את ההזדמנות שלי.  אל תכריח אותי להגשים

חלום ישן שלך."

 

פרסטון נעץ בבנו מבט נוקב.  "רשמתי לפני ואני רואה בחיוב

שאמרת את זה.  זה היה החלום המקורי שלי.  אבל האמת היא שלדעתי

אין לך טביעת עין לחולשות אנוש שחייבת להיות לבלש טוב."

 

אחיו: מוח מתימטי ומשוגע על בחורות יפות.  "ולתומס היה?"

 

"כן."

 

"אבא,  אני הייתי יורה בכייס ההוא ברגע שהוא הכניס את היד

שלו לכיס."

 

דה ספיין אמר,  "לעזאזל"; פרסטון היסה אותו.  "זה בסדר.  אדמונד,

שאלות אחדות לפני שאני חוזר לאורחים שלי.  אחת: האם תהיה מוכן

לשתול ראיות תומכות על חשוד שאתה יודע שהוא אשם על מנת

לוודא הגשת כתב אישום?"

 

"אני אצטרך ל..."

 

"כן או לא."

 

"אני... לא."

 

"האם תהיה מוכן לירות בגב של שודד מזוין כדי למנוע את הסיכוי

שהוא ינצל חורים במערכת המשפט ויצא לחופשי?"

 

"אני..."

 

"אדמונד: כן או לא."

 

"לא."

 

"האם תהיה מוכן להשתמש בכוח כדי להוציא הודאה מחשוד

שאתה יודע שהוא אשם?"

 

"לא."

 

"האם תהיה מוכן לזייף ראיות בזירת פשע כדי לתמוך בהנחת

העבודה של התביעה?"

 

"לא."

 

פרסטון נאנח.  "אז בשם אלוהים,  תישאר באותן משימות שבהן

לא תצטרך לקבל את ההחלטות הללו.  תשתמש באינטליגנציה

העילאית שהאל הטוב נתן לך."

 

אד הביט במדיו.  "אני אשתמש באינטליגנציה הזאת כבלש."

 

פרסטון חייך.  "בלש או לא,  יש בך נחישות שלא היתה לתומס.

אתה תצטיין,  גיבור מלחמה שלי."

 

הטלפון צלצל; דה ספיין הרים אותו,  אד הרהר בראיות מזויפות

בשוחות היפנים במלחמה - ולא הצליח להביט בעיניו של אביו. דה

ספיין אמר,  "זה לוטננט פרילינג מהתחנה. הוא אמר שתאי המעצר

מלאים כמעט לגמרי וששני שוטרים הותקפו בתחילת הערב. שני

חשודים כבר במעצר וארבעה עדיין לא נתפסו. הוא אמר שאתה צריך

לבוא מוקדם יותר."

 

אד פנה שוב אל אביו. פרסטון כבר היה בפרוזדור,  מתבדח עם

ראש העיר בואורון שחבש כובע של מוצ'י מאוס.

 

 

פרק 3

 

גזרי עיתונים על לוח השעם: "לוחם הצלב בסמים נפצע בקרב יריות";

"השחקן רוברט מיצ'ם נתפס בפשיטה על מאורה לעישון מריחואנה";

"המסוממים מתחלחלים כשהשוטר המייסר צועד בסך"; "שחקנים

מסכימים: 'תג של כבוד' חייבת את האותנטיות שלה ליועץ הטכני."

בקטע של "תג של כבוד" היה צילום: סמל ג'ק וינסֶנז עם כוכב

התוכנית,  ברט צ'ייס. הקטע השמיט את הטינופת מהתיק הפרטי של

עורך העיתון: ברט צ'ייס כפֶּדוֹפיל שמאחוריו שלושה מעשי סדום

מטויחים.

 

ג'ק וינסנז העיף מבט על הדיר של מחלק הסמים - נטוש,  חשוך,

פרט לאור מהקובייה שלו. עשר דקות לחצות; הוא הבטיח לדאדלי

סמית' להדפיס דוח על הפשע המאורגן עבור אגף המודיעין; הוא

הבטיח לסגן פרילינג ארגז משקאות למסיבה בתחנה: סיד האדגֶ'נס

מ"הס-הס" היה אמור לארגן לו רוּם,  אבל עדיין לא צלצל. הדוח של

דאדלי: טובה שתתוגמל מחר: פגישה עם דאד ואליס לוֹאוּ,  ארוחת

צהריים ב"פאסיפיק דַיְינינְג קאר",  עבודה עתידית,  עבודה שתסדר לו

קשרים טובים בפרקליטות המחוז. ג'ק הצית סיגריה,  קרא.

 

חתיכת דוח: אחד-עשר עמודים,  מאוד מילולי,  מאוד דאדלי.

הנושא: מצב פעילות המאפיה באל-איי,  עכשיו שמיקי כהן יושב

בפנים.  ג'ק ערך,  הדפיס.

 

כהן היה בכלא הפדרלי במק'ניל איילנד: שלוש עד שבע שנים,

העלמות מס.  דייווי גולדמן,  איש הכספים של מיקי,  ישב אתו: שלוש

עד שבע,  אכל שש הרשעות בהעלמת מס פדרלי.  סמית' צפה עימותים

אפשריים בין מוריס ג'אהלקה,  הפיון של כהן,  לבין ג'ק "המיישר"

ויילן; עכשיו שג'יי דראגנה,  טייקון המאפיה,  הוגלה מהעיר,  הם בלטו

כשני המועמדים העיקריים להשתלטות על עסקי הלוואות בריבית

קצוצה,  הימורים,  זנות,  וצומתי התקשורת בהימורי סוסים. סמית' טען

שג'אהלקה כל-כך לא יעיל,  שאין טעם להציב עליו מעקב; שנראה

שג'וני סטומפנאטו ואֵייב טייטלבאום,  שני בריוני מפתח של כהן,

מתאזרחים בתחומים חוקיים. לי ואש,  אקדח להשכיר שהועסק על-

ידי כהן,  מתבל הונאה בנופך דתי - מוכר סמי מרפא שמעוררים

חוויות מיסטיות,  באחריות.

 

ג'ק המשיך להדפיס,  דאד טועה בניחוש: ג'וני סטומפ וקייקי

טייטלבאום עקומים לגמרי - הם בחיים לא יוכלו להתיישר לגמרי,

הוא הכניס דף חדש למכונת הכתיבה.

 

נושא חדש: ועידת פסגה/הפסקת אש כהן/דראגנה מ- 1950,  אחד-

עשר קילו הרואין ומאה וחמישים אלף דולר שכנראה נגנבו. ג'ק שמע

שמועות: שוטר לשעבר בשם באז מיקס הרים את הפסגה,  התחפף

ואחר-כך נורה ליד סן ברנרדינו - בריונים של מיקי כהן ושוטרים

מושחתים ממשטרת אל-איי הרגו אותו,  חוזה של מיקי כהן: מיקס

דפק את המיק וגם את האישה שלו. הלבן נעלם ומאז לא נמצא,

אומרים. התיאוריה של דאדלי: מיקס קבר איפשהו את הכסף והחומר

ואחר-כך חוסל בידי "אדם או אנשים לא ידועים" - כנראה חוזה של

כהן. ג'ק חייך: אם שוטרים שלהם היו מעורבים בחיסול של מיקס,

דאד לעולם לא יערב את המחלק - אפילו לא בדוח פנימי.

 

הלאה,  הסיכום של סמית': עכשיו שמיקי כהן יושב,  הפעילות

העבריינית על אש קטנה; המשטרה צריכה לשים לב אם מישהו מנסה

להשתלט על תחומי הפעילות הקודמים של כהן; זנות החלה לגלוש

מהמחוז לתחום השיפוט העירוני - בידיעתו של משרד השריף. ג'ק

חתם על העמוד האחרון,  "בכבוד רב,  סגן דאדלי ד' ל' סמית'."

 

הטלפון צלצל,  "מחלק סמים,  וינסנז."

 

"זה אני,  אתה רעב?"

 

ג'ק חנק התקף קריזה בקלות - בדיוק מה שלהאדג'נס יש

עליו,  אולי. "סיד,  אתה מאחר,  המסיבה כבר בעיצומה."

 

"יש לי משהו יותר טוב משתייה,  מזומנים."

 

"דבר."

 

"זה הדיבור: טאמי רֵיינולדס,  כוכבת משנה ב'קציר החלומות',

מחר הצגות בכורה בכל העיר.  מישהו שאני מכיר מכר לה כרגע עשב,

מעצר עם עבירה פלילית מהספר.  היא סופרת עכשיו כוכבים

במאראווילה 2245,  הוליווד הילְס.  אתה עוצר,  אני עושה עליך כתבה

סוף עמוד 30